בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מחירי הדלק – האוצר "עושה קופה"
|
ההתייקרות הנוספת במחירי הדלק גרמה לח"כים שאישרו אותה בעבר להתנגד לה. הנהגים הסתערו על תחנות הדלק. עדיין לא ברור אם המחאה הציבורית תתמיד ותגבר ● אחד הפרשנים התבדח: כאן לא יוצאים לרחובות כמו בתוניס, כאן צועקים קצת ועוברים הלאה - לא בטוח שהוא צודק...
|
"נשק" למלחמת האזרח הקטן? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
השבוע (1.2.11) נכנסה לתוקף העלאה נוספת במחירי הדלק, שהגיעה, כדברי הפרשנים, ל"שיא של כל הזמנים". ההעלאה של השבוע היא בשיעור מתון יחסית. כ–1.7% לעומת המחיר בחודש הקודם (ינואר). אבל זה תיאור מטעה. מפני שבינואר הוקפץ המחיר באופן תלול, כי בנוסף לחישוב הרגיל של עידכון המחיר בהתחשב בעליית מחירי הנפט בעולם ושער הדולר, החליט האוצר להקפיץ את גובה המיסוי בשיעור חד של 40% (20% השנה ועוד 20% בשנה הבאה). וכך יצא שמכל שקל שמשלם הצרכן, 57 אגורות הן מס. ההחלטה על ההתייקרות במחיר הדלק לא עוררה התרגשות מיוחדת בשיח הציבורי. גם הנבחרים לא התייחסו ואישרו אותה במסגרת ההצבעות על חוק התקציב. אבל כשהביצוע נכנס לתוקף חל שינוי. זה התחיל בחודש ינואר והתגבר עם ההתייקרות השבוע. בכנסת החלו ח"כים להשמיע קולות התנגדות, ליזום דיון בוועדות, להגיש הצעות חקיקה ולהעלות תביעות להפחתת המחיר. הציבור הסתער ערב ההעלאה השנייה על תחנות הדלק במטרה לחסוך כמה שקלים. יש עצומות ברשת, איומים בהשבתות ובהפגנות. אבל, מקבלי ההחלטות – האוצר ונעריו וגם השר - אדישים בינתיים. הם בטוחים שהגל יעבור. אף לא טרחו להגיב בתקשורת על הטענות כנגד הייקור החד שהטילו על הציבור. גם הצעת אי-אמון בנושא בכנסת לא כל-כך "הזיזה" להם. בינואר פרסמו הודעת הסבר כתובה בה נטען להצדקת ההחלטה כי "ההעלאה נובעת משיקולי מדיניות כללית ואיכות הסביבה". אבל ברור שאין לייקור קשר הדוק לאיכות הסביבה, כי במצב התחבורה הציבורית כיום, אין סיכוי להפחתה משמעותית בשימוש ברכב פרטי. הנימוק בדבר "שיקולי מדיניות כלכלית" דווקא נכון. אבל הוא ביטוי מכובס ומעוקר, כי משמעותו היא שהייקור (העלאת המיסוי) נועד להוסיף כספים לאוצר באמצעות מס נוסף על הציבור. ולמה העלאת הכנסות על-ידי מס ולא על-ידי חיסכון או התייעלות? כי מיסוי על הדלק זו דרך נוחה לביצוע ותעורר, להערכתם, הכי פחות התנגדות, כי הציבור לא ימחה יותר מדי (הרי אסור להעלות מס הכנסה כי ראש הממשלה התחייב להוריד מיסים). בכל זאת נראה שגם באוצר מבינים איכשהו שמשהו לא בסדר בהחלטה שלהם. לכן לא נמצא אף בעל תפקיד בכיר שיהיה מוכן לקחת אחריות ולהגן בפומבי על ההחלטה. בניגוד להחלטה על ייקור תעריפי המים ו"היטל הבצורת", שאותם הסבירו בראיונות ובתשובה לשאלות ב"התייבשות מקורות המים" ובשנות הבצורת, במקרה שלפנינו אין נימוק אובייקטיבי שיכול להצדיק את שיעור המס המטורף, פרט לצורך לשאוב עוד כספים מהצרכן (מיותר להזכיר כי מדובר בצעד אחד בשרשרת גזירות והכבדת מיסוי על הציבור בדרך זו או אחרת. דלק, מים, ארנונה ויש עוד דוגמאות). בתוך כך מעלה ח"כ שאמה-הכהן, יו"ר ועדת הכלכלה המנסה למצב עצמו כמוביל ההתנגדות לייקור הצעה: לחייב את הממשלה לסבסד ב-20 אגורות את מחיר הדלק כשמחירו יעלה מעל 7 שקל לליטר (זה, בערך, שווי העלאת המס שהוטל השנה על הדלק). ממש חכם, יטילו מס ויסבסדו אותו. לא ברור עדיין אם המחאה הציבורית תתמיד ותתגבר עד שמקבלי ההחלטות יחזרו בהם. אחד הפרשנים שהגיבו בנושא התבדח: כאן זה לא מצרים. כאן לא יוצאים לרחובות כמו בתוניס. כאן צועקים קצת ועוברים הלאה. לא בטוח שהוא צודק. בינתיים הנבחרים יצברו כותרות. בכל זאת כדאי שראש הממשלה וחבריו בליכוד יזכרו איך, לפני כמה שנים, העיפו אותם מהשלטון בתגובה מאוחרת למדיניותו האנטי חברתית של נתניהו בהיותו שר האוצר.
|
תאריך:
|
01/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
02/02/2011
|
|
מנחם רבוי
|
מחירי הדלק – האוצר "עושה קופה"
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
זהבה ר
|
2/02/11 17:42
|
|
2
|
|
צריכת הדלק
|
3/02/11 12:43
|
|
3
|
|
shoshlev
|
4/02/11 04:46
|
|
"צעירים משכילים" זעקו הכותרות בעיתונים, "פרגמאטיסטים שואפי חירות ודמוקרטיה" הוסיפו הפרשנים ה"מומחים". כן, רבותיי, אין זה דמיון ואין זה חלום, זהו שיקוף מציאותי על אודות הפרשנות והתיאורים בהם תוארו בתקשורת הישראלית "אבירי המהפכה" במצרים. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את הסכמי אוסלו ואת הבטחות השווא של ערפאת ואבו מאזן, תלו תקוות שווא וציפו בנאיביות טיפוסית כי ישרור שלום עקב כך. זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר שיווקו לנו את עבדאללה הירדני ואסד הצעיר כ"מנהיגים מערביים שוחרי חופש אשר יבצעו רפורמות במדינותיהם". זו אותה התקשורת ואותם הפרשנים אשר מפמפמים לנו השכם והערב על "הצעירים הפרגמאטיים במצרים".
|
|
|
ההמונים מתקוממים. במבט היסטורי דומני שניתן להבחין בצמדים של התקוממויות עממיות, כאשר בכל צמד ההתקוממות הראשונה משפיעה על השנייה (עם הבדלים הנובעים ממציאות שונה): בעבר הרחוק - בצרפת ובארה"ב; בעבר הרחוק פחות - ברוסיה ובסין; בעבר הקרוב - באירן ובדרום-אפריקה (כאן ההשפעה לא ברורה); ובהווה - בתוניסיה ובמצרים. מה יהיה הצמד הבא? אולי, חלילה, הגדה-המערבית ורצועת עזה? חלילה, שכן התקוממות עממית בשטחים הכבושים עשויה, אולי, לשפר את החיים הדמוקרטיים בהם, אבל בסבירות גבוהה יותר עלולה לגרור אותנו לסיבוב חדש של מלחמת דמים, ולהרחיק מאוד את סיכויי השלום.
|
|
|
את הודעתו של יהודה וינשטיין לבג"ץ בנושא גלנט יש לחלק לשניים: המישור המשפטי והמישור הענייני. במישור הראשון, מעשיו של וינשטיין תמוהים אם לא חמורים. במישור הענייני, חייבים למנוע מצב בו לא יהיה לנו בעוד שבועיים רמטכ"ל במשרה מלאה ובראש שקט. טוב עשו הערב בנימין נתניהו ואהוד ברק, כאשר סוף סוף קיבלו החלטה נכונה יחסית - לא לפני שגרמו נזק משמעותי לצה"ל.
|
|
|
בדיחות פוליטיות מתארות את חוסני מובארק כאידיוט מושלם. מסורת של בדיחות פוליטיות התחילה במצרים בתחילת שנות ה-50 וליתר דיוק, ב-1952. שנה זו הייתה קו פרשת המים שממנו כל זה התחיל, משום ש"הקצינים החופשיים" ובראשם גמאל עבד אל נאצר ומוחמד נגיב, הובילו מהפכה, ששמה קץ לשלטונו של המלך פארוק. המשטר הצבאי החדש שם קץ גם לפוליטיקה פרלמנטרית ולחירויות הפרט: חופש ההתארגנות, חופש הביטוי וחופש העיתונות.
|
|
|
"...אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה אז יבואו כבר כולם. אמרו את זה קודם לפניי. לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה ננסה מהתחלה, יהיה לנו רע אין דבר זה לא נורא. אמרו את זה קודם לפניי, זה לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם".
|
|
|
|