עשירונים

להרבות כיצד? חייבים, בכל מחיר, להוזיל את מחירי הדירות שהגיעו לקטסטרופה. אינני מחפש אשמים! אני מחפש בולדוזר שיבנה ויבנה ויבנה. מדינת ישראל ידעה לקלוט מיליון עולים פלוס בקום המדינה ומיליון נוסף פלוס בגל העליה מחבר העמים, ולכולם נמצא דיור. מן ההכרח להמציא מתחת לאדמה פתרונות דיור, בעיקר דירות צנועות לזוגות צעירים. הכרחי לשנות את המנטליות הספק-יהודית ספק-ישראלית שכל משפחה חייבת לרכוש דירה, ולא לשכור כנהוג בעולם הרחב.

בניית דירות מוזלות חייבת להשתלב בו-זמנית עם אתגרים לאומיים נוספים; ייהוד הגליל והנגב ו...גם יהודה ושומרון. איך עושים זאת? איני יודע! אחת ידעתי; אתגר זה יכון רק ע"י אישים כבן-גוריון ומנחם בגין ודומיהם, שהתגוררו בעצמם בדירות צנועות וסגפניות. אין סיכוי להרים את הפרויקט ע"י שוכני מגדלים או חוילות...

ולהמעיט כיצד? הכרזת מלחמת חרמה נחושה ובלתי מתפשרת כנגד 'שכר הבכירים' העָתָקי בשירות הציבורי, בחברות ממשלתיות, וגם למנהלי חברות פרטיות. השיטה המומלצת היא חשיפות תלושי שכר אישיים, כל שבוע של בכיר נבחר. כל הדיבורים על צדק חברתי מתנפצים אל מול שכר מיליונים של מנהלי מחלקות בבתי חולים, בשירותים ציבוריים ובשאר מיגזרי המשק. בסוגריים נוסיף על שמועה רעה שהוזכרה בתקשורת הפליליסטית אשר רמזה כי נגע 'שכר הבכירים' הגיע גם ל... בכירי ארגוני חסד, המחזרים על פתחי נדיבים למזון, לכסות ולתמחוי לנזקקים. וכדי בזיון וכסף...

המשנה המסיימת את מסכת מנחות (יג,יא) מתייחסת לפערים אלו, מתווה את המסר וטובעת את הפתגם: "נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח, ובעולת העוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח; ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים".

לפי דרכנו למדנו שהתורה מכירה בעובדה שאין מנוס מדירוג כלכלי של בני אדם גם בתוככי המקדש וקדשיו; העשירון העליון מתנדב בהמה, שכבות הביניים עוף, והעשירון התחתון מסתפק במנחה. יש 'מרבה וממעיט' גם במקדש, ואעפ"כ כולם מגיעים יחד לקו הגמר המיוחל - לריח ניחוח, "ובלבד שיכוון דעתו לשמים".

כאן מתבקשת האימרה החריפה המיוחסת (איך לא?) לר' מנדלי מקוצק: "ובלבד שיכוון לבו לשמים" - הדגש הוא שגם ה...עשיר יכוון לבו לשמים! העני הממעט - פשיטא שלבו לשמים. הרבותא היא שגם העשיר נדרש לכוונת הלב...

בסוגיית 'המרבה והממעיט' במישור הכלכלי מצינו הדרכה אלקית מפורשת ותקיפה ביחס ל...'מצרכי היסוד', למשל הלחם! אספקתו מלווה בגערה אלקית כנגד אגירה: "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת... ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט. וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו" (שמות טז,טז-יח).

וברש"י: "המרבה והממעיט - יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט. וכשבאו לביתם ומדדו בעומר, איש איש מה שלקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו".

בהתערבות אלקית נסית אין 'מרבה וממעיט'. בדרכו של עולמנו הטבעי - יש ויש!

נידרֵש איפוא לסוגית ה'עשירונים' (אולי יש לקרוא מילה זו ב'שין' ימנית?). זה עתה רגשה המדינה סביב התייקרויות תלולות במצרכי יסוד, בדלק, בתחבורה ציבורית ובמחירי הדירות. הספינה הקואליציונית חישבה להישבר והאוצר נאלץ לפתוח את ידו הקפוצה ולסגת מעט מגזירותיו. ושוב הופנה הזרקור לעבר החלכאים והנדכאים, ועמם בעלי ההכנסה הנמוכה, אשר דמותם מיטשטשת מאחורי המילה המכובסת: העשירונים התחתונים.

כל ילד יודע שיריעת התקציב איננה אינסופית, ומי שמרבה כאן - ממעיט שם. "מרובים צרכי עמך" ורק הבקיאים ברזי הסעיפים יכולים להציע חלופות שיש בהן ממש. מה שיש לי לומר מתמצה בשני סעיפים בלבד - האחד להרבות והשני להמעיט.

מעניין כי המילה 'עשיר' מופיעה בתורה פעם אחת בלבד, בפרשתנו! בפסוק השיויוני שצוטט בראש המדור המנטרל את יתרון העושר - "העשיר לא ירבה" (פעם יחידאית נוספת מופיעה בתורה המילה 'עושר', בהערת בנות לבן: "כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא"; בראשית לא,טז, ולא עוד! מאידך, המילה 'עני' שכיחה בתורה).

יש בעולם עשירים ועניים; אלו עובדות סוציו-אקונומיות, מציאות חיים וטבעו של עולם שלא ניתן להתכחש להן. גם אם נעמיק לעיין, להגות או להתפלפל מדוע כך נברא העולם, ומה כוונת ההשגחה העליונה בגזירה חברתית מפלה זו, לא נוכל לשנות מציאות זו. מכל מקום, רמזה לנו התורה בפרשת מחצית השקל שיתרון העושר לא יעמוד לו לאדם "לכפר על נפשותיכם".