סכנת הדמוקרטיה ללא מדינה

להגדיר את מדינת-ישראל כמדינה דמוקרטית, זו התנשאות וחוצפה במקרה הרע, ובמקרה הגרוע יותר, טִּמטוּם וחוסר התמצאות במרחב בו אנו חיים. בשביל שנוכל להעז ולקרוא לה "מדינה דמוקרטית" היא צריכה קודם לכל, להיות - מדינה. אין דמוקרטיה בלי מדינה. מי שעיניים לו בראשו ושכל ישר בין אוזניו יכול להבחין כי במקום הזה יש כל מיני דברים, אבל אין עדיין מדינה. לכל היותר, אנחנו יכולים לקרוא למדינת-ישראל "מדינה בהקמה", בדרך למדינה.

אם נעמול קשה, אולי נצליח להקים מדינה ורק אז נשב על המדוכה לדון איזו מן מדינה אנחנו רוצים. בינתיים אנחנו חייבים לעסוק אך ורק בהקמה. עוד ארוכה הדרך לדמוקרטיה בישראל. אנחנו מחלקים את השלל בטרם קרב. חוגרים כִּמפתחים. סומים בארובות.

הקמת מדינה תובעת מאמצים על-אנושיים ונכונות מלאה להקריב קרבנות. לא למען השלום ההזוי. שלום, יכולה לבקש ואף לתבוע רק מדינה חזקה ויציבה. שום אויב לא יכרות שלום מרצונו עם "ספק-מדינה", וכל עוד הספק הזה מקנן, לא יתכן שלום. קל וחומר כשאנחנו מדברים על מדינה יהודית בארץ-ישראל, בלב עולם מוסלמי עויין הנתמך על-ידי מדינות רבות שהיהדות להן סדין אדום.

יש לנו מוסדות רבים וראויים אך אנחנו חייבים להעמיד בראש סדרי העדיפויות את כוחות הביטחון וההגנה. בשביל להקים מדינה אין צורך דחוף באקדמיה, בתקשורת או בבתי המשפט. גם לא באירגוני זכויות אדם בתחפושת. אלה, חשובים ככל שיהיו, מקומם במדינה דמוקרטית מתוקנת. אנחנו עוד רחוקים מזה.

לפיכך, יש להעלות את זרועות הביטחון על ראש מעיינינו. הצורך הזה דחוף ביותר וכל דחייה שלו תהיה לנו לרועֵץ בעתיד ההולך ומדרדר. יש לקבוע כי כל דבר העומד בדרכם של כוחות הביטחון שלנו יוּסַר הצידה מיד ולאלתר! יש להכריז על מצב חירום וכוננות גבוהה, יחד עם גיוס כל המשאבים להקמת מדינה לפליטים היהודים בנחלת אבותינו. זהו צורך השעה מזה אלפיים שנות גלות. להפסיק מיד להתעסק עם כל מיני שטויות כמו זכויות הפרט, חופש הדיבור וחופש התנועה. טרם הגענו לכך. אלה מהווים כיום מכשולים, מהמורות והפרעה גסה בדרך להקמת מדינה ליהודים. את כל החירויות הללו יש לשלוח לקייטנת החופש הגדול. עד שתקום מדינה. יציבה ובטוחה.

ראו את הערבים סביבנו ובתוכנו. הם עושים הכל בשביל להקים להם מדינה הלכה למעשה. הכל מגוייסים מבטן אִמָם. זכויות האדם שלהם משתרכים מאחור. זנוחים ונטושים. זאטוטים לומדים לשנוא את האויב בכל מאודם ובכל עוֹדָם, לאחוז בנשק קר וחם ולהתאמן בפרך לקראת יום פקודה. מערכת החינוך מגוייסת כולה וכך גם מוסדות הדת. בתמימותנו אנחנו קוראים לזה "הסתה", כמו חְ'נוּנִים זבי חוטם. זו לא הסתה! זו מלחמה.

במלחמה יש קריאות קרב להדביר את האויב וזה מה שהם עושים בקול תרועה רמה - קוראים בראש חוצות להשמיד את היהודים ואת מדינתם. "בְּרוֹחְ, בִּדָּם, נְפְדִיק יָא פְלִישתִין!!!", "עַל קּוּץ רַאיְיחִין, שׁוּהֲדָא בִּיל מַלַאיִין!!!" ככה ורק ככה עושים מלחמה ומי שעושה כך - מנצח במלחמה ומקים לו מדינה. אם לא נקח ברצינות את המפעל הציוני הזה מיד, בל נתפלא אם יבוא שוב אותו יום מר ונמהר בו נתלה את כינורותינו על ערבות לחוף נהר כלשהו, נשב ונמרר בבכי בזכרנו את ציון.