ניסן - ראש החודשים: בין גאולה ליצירה

מדוע זכה חודש ניסן להיות ראש וראשון לכל החודשים בלוח השנה היהודי? זאת רואים אנו מדברי הכתוב בספר שמות [פרק י"ב, ב']: "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". גם בדברי המשנה במסכת ראש השנה [פרק א', א'] מצינו שחודש זה שימש בין ארבעת ראשי השנים כנקודת ציון במסלול השנה כראש השנה למלכים ולרגלים.

מה הם הטעמים שזכה דווקא חודש זה לעמוד בראש החודשים בימי קדם כראש השנה, ובתקופה מאוחרת יותר כראש השנה למלכים ורגלים? הטעם הראשון קשור לטבע: שתי עונות עיקריות בארץ ישראל - קיץ וחורף - ובניסן נפתחת עונה חדשה, מסתיים החורף ומתחיל הקיץ - עובדה הבאה לידי ביטוי בתפילת שמונה-עשרה. בפסח אנו מפסיקים לומר את ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" ובמקומה אומרים את ברכת "מוריד הטל". חודש ניסן מהווה גם נקודת גבול בין עונות השנה - הבשלת היבול החורפי, השעורה והחיטה, שמצאה את ביטויה החגיגי בהבאת העומר ובקביעת ט"ז בניסן כראש השנה לעומר, ומכאן ואילך מתחילה שנת יבול חדשה.

חוץ משינוי האקלים קיימת תופעה מעניינת בחיי בעלי-החיים. באביב עוזבים עופות החורף את הארץ ועופות הקיץ באים תחתם. חילוף משמרות בעולם בעלי הכנף. גם מזלו של החודש, טלה, קשור לטבע - זאת על שום קרבן הפסח שעם ישראל מקריב במועד כמצוין בתורה: "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" [שמות י"ב, ג'].

הטעם השני הוא החשוב יותר, וקשור לאירוע הלאומי הגדול שהיה לעם ישראל ביציאתם ממצרים. מבחינה היסטורית הוא בעל הערך המוסף הייחודי לחודש זה. יציאת מצרים הייתה מאורע ענק שנצרב לדורות לא רק לעם ישראל אלא לכלל אומות העולם מאז ועד היום. זכר יציאת מצרים מובא לא רק בתזכור של חג הפסח, אלא אף בשאר הרגלים ובמסגרת מהלך עשיית המצוות היומיומיות שבחיי האדם שומר המצוות כדוגמת מצוות ציצית, תפילין, ברכת המזון וכן הלאה.

בהצצה נוספת על החודש שבמרכזו ניצב חג הפסח, נראה ששלושה שמות נתכנו ואלו הם: חודש ניסן, חודש האביב וראש חודשים, והוא השביעי למניין בריאת העולם והחודש הראשון ליציאת מצרים. מה באים להביע שמות אלו?

ניסן: השתרש בשפה העברית עם שובם של גולי בבל לארץ ישראל. הוא נזכר פעמיים בתנ"ך [אסתר ג', ז'; נחמיה ב', א']. בצלצולו מזכיר את השם ניצן ואכן בחודש זה "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" [שיר השירים ב', י"א].

אביב: מציין את עונת השנה בה מבשילה התבואה. השם מרמז על היותו הראשון לחודשי השנה אביב - אב ל-י"ב חודשי השנה.

ראש חודשים: ממחיש בפנינו את תהליך הגאולה שאבותינו יצאו ממצרים בחודש זה, חודש של גאולה בעבר וגאולה לעתיד: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" [מסכת ראש השנה, י"א, עמ' ב'].

על-אף שהאנושות נולדה בחודש תשרי, עולה ערך הגאולה על ערך היצירה, ועל כן נבחר החודש להיות הראשון לחודשי השנה וממנו מונים לפי התורה את שאר החודשים.

בשל חשיבותו הגדולה של האירוע קיימים דינים רבים להלכות הפסח שאין להם אח ורע בשום חג ומועד. חז"ל הקפידו מאוד בשמירת דיני החג - זאת נראה מהעיון בפסוקים הבאים: "שמור את חודש האביב" [דברים ט"ז, א'], וכן: "ושמרתם את המצות" [שמות י"ב, י"ז].

החג הוא היחיד מכלל המועדים שמקפידים לקיימו באיחור של חודש במקרה שלא ניתן לקיימו במועדו וכהלכתו - כגון מי שהיה טמא או מי שהיה בדרך רחוקה, שדינם לקיים "פסח שני". נוכח חשיבותו של ניסן כראש חודשי השנה מזהירה אותנו התורה שהפסח יהיה בזמנו ובעונתו הטבעית, לכן קיימת הקפדה על קביעת החודש ועיבור השנה כדי שהחג יהיה במועדו.

הנביא מיכה מבטיח: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [ז', ט"ו]. מפסוק זה למדו חז"ל כי סגולה מיוחדת מוטבעת בחותמו של חודש ניסן גם לגאולה העתידית. לכן אף בשעת צער צריך אדם לזכור את ימי השמחה העתידין לבוא ואל יתייאש מן הפורענות כי "בניסן עתידין להיגאל".