|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אתם סיפור שכמוהו לא היה ואפילו אתם שתקתם אותו - הוא כאן, והוא בכל מקום ● הזמן ספוג בסיפור שאינכם יכולים לספר. האוויר מלא אותו. הוא בתכלת, הוא בענן, הוא באביב והוא בסתיו, הוא עם עלות השחר והוא באור של בין הערביים, הוא בערב, הוא בחצות, הוא בתוך כל האשמורות, והוא מספר את עצמו ויספר תמיד עוד ועוד
|
הם לא יהיו פה עוד מעט. כבר היום הם אינם פה. תשאל אותם, זה הם?, אם יענו לך בכלל, אם ידברו איתך, אם יספרו לך, אם יביטו בך בעיניים בהן משתקפים מי באר אפלה ועמוקה האומרות לך באלם שאי-אפשר לך להבין אותם ועל כן אי-אפשר להם להסביר לך, הם יאמרו, כן זה אנחנו, אבל אף על-פי שאמת יאמרו, ובאמת אכן אמת יאמרו, הם כבר לא הם.
הם הם שנהיו לאחרים, הם הם שאינם יכולים לשכוח מי הם היו פעם, רחוק, לפני העולם הזה. תינוקות, ילדים, בחורים, עלמות, חתנים, כלות, זהו. עד כאן. הרעיות, והאימהות, והאבות, והסבים, והסבתות, כל אלה כבר לא פה, לא להיות שלא לזכור מי שהם היו פעם בעולם ההוא. עכשיו, הם זקנים כולם, והם באים אליהם הצעירים שהם עצמם היו, ופוקדים אותם, וחובקים אותם, וקוראים להם בשמם כשמם ומשביעים אותם כל רגע שוב ושוב לא מי הם עכשיו אלא מי הם היו. והם לא מאמינים. זה נורא.
הם יודעים בידיעה שאין קורעת ופוצעת ממנה, שאין מוכחת ומבוררת וחרוטה בציפורני פלדה באונות המוח האחראי לרגליים ההולכות עדיין אל צמתי ההיגיון וללב הפועם עוד בסמטאות מהן אין הרגש מוצא עוד מוצא כמוה, שמי שפוקד אותם זה הם עצמם, זה הצעירים שלא זקנו בתוך גופם שזקן, זה תינוקות שלא גדלו בתוך זיכרונותיהם שבגרו. אבל הם לא מאמינים למה שהם יודעים וחושבים וחשים, כי הם לא הם, והם כן הם, ושום דבר כבר לא יסתדר לעולם בין מה שיש לבין מה שהיה, בין מה שהיה לבין מה שצריך היה להיות, בין מה שצריך היה להיות שלא נהיה כי אפשר היה שיהיה.
אבל גם הם לא יהיו פה עוד מעט. לא יהיה עוד בתוכנו מי שאינו מספר. הסופרים והמשוררים והמחזאים וההיסטוריונים והחוקרים באוניברסיטאות והאוצרים במוזיאונים יספרו את הסיפור שהם לא סיפרו, שאילו סיפרו אותו הוא היה סיפור אחר, כי סיפור שאי-אפשר לספר אותו הוא פשוט סיפור אחר מאותו סיפור שמספרים אותו, שאפשר לספר אותו, שדוחק ומתבקש שיספרו אותו. שניהם אמת, אם יש אמת, שניהם- הסיפור ששתק והסיפור שמספר מה הוא שתק- אמת.
הם לא יהיו פה עוד מעט, אבל עדיין הם פה. והם מפחדים. הם מפחדים שלא יישאר כאן אחריהם מי שיספר את הסיפור שהם לא מספרים. הם מפחדים שאחרים ישכחו את התינוקות ואת הילדים ואת הבחורים ואת העלמות ואת החתנים ואת הכלות שבאים אליהם יום יום ובעיקר לילה לילה לחבוק אותם ולקרא בשמם כשמם כי אל האחרים -אלה לא יבואו, לעולם לא, לא מתוך האנדרטאות, ולא מתוך הספרים, ולא מתוך המוזיאונים. כך הם מפחדים.
אבל אני פה. אני פה לומר להם, אל נא, אל נא, אל נא. הזמן ספוג בספור שאינכם יכולים לספר. האוויר מלא אותו. הוא בתכלת, הוא בענן, הוא באביב והוא בסתיו, הוא עם עלות השחר והוא באור של בין הערביים, הוא בערב, הוא בחצות, הוא בתוך כל האשמורות. אפילו מי שמכחיש אותו- מאשר אותו בהכחשתו, ומעיד כי אילולי היה לא היה מקיף אותו כזבים ולא היה בונה עליו שקרים ולא היה מכסה אותו בעלילה.
אל נא, אל נא, אל תפחדו. אני כאן. אחותי כאן. אחי כאן. בני. נכדי. בני מולדתי. בני כל המולדות. היום. מחר. מחרתיים. תמיד. אתם סיפור שכמוהו לא היה ואפילו אתם שתקתם אותו- הוא כאן, והוא בכל מקום, והוא מספר את עצמו ויספר תמיד עוד ועוד, כי אני כאן, ואני אשמע, ומה שאני כאן ואני שומע, אני ושומעים וישמעו איתי כל הדורות, מספר את עצמו כמו שהרוח הסובבת עולם בלחש וברעש בדממה ובסופה מספרת את עצמה עד עולם ולעד.
|
| תאריך:
|
29/04/2011
|
|
|
עודכן:
|
29/04/2011
|
|
יצחק מאיר
|
|
נתניהו - תוכנית מדינית עכשיו! לא מזרח תיכון חדש, לא שלום עכשיו, לא הסדר לדורות, לא שלום מזרח תיכוני - אלא הסדר בכתב, מגובה בערבויות, לטווח ארוך, סביר ומבטיח את ביטחון ישראל לדורות הקרובים - זה ליבו של נאום בר-אילן 2.
|
|
|
|
|
פרשת השבוע 'קדושים' משופעת במצוות; יש בה 51 מצוות והן מקיפות חלקים רבים בתורתנו. בולט בה אי-הסדר ומעברים חדים מתחום לתחום (דוגמית מפתיחת הפרשה: יראת אב ואם, שבת, עבודה זרה, איסור נותר, פאה ולקט, גניבה, שקר, שבועה בשם ה' וכולי). פרשנים ודרשנים נלאו להתוות קווים מנחים לעירוב-פרשיות ששנו כאן (כמו זיקה לעשרת הדיברות, למשל) ולא נתיישבו הדברים כל צרכם.
|
|
|
|
|
שלוש בעיות חמורות מעיבות על האופק המדיני של ישראל, ומטרידות את מנוחתי – כציוני, כאיש חינוך, כאב לחמישה וכסבא לנכד ראשון - בשנתיים האחרונות:
|
|
|
|
|
בערבו של יום, בבוא השמש, יצאו להם לטיול משפחתי קטן, בעיבורה של עיר - שני הורים וביתם. הולכים היו לחופה של העיר הלבנה, לאורך הטיילת היפהפייה שכולנו מכירים. השמש חישבה לשקוע וצבעי הצהוב העז הפכו לוורודים או אדומים ונשברו על פני המים.
|
|
|
|
|
האמת, כשמתעדכנים קצת בחדשות השוטפות (את המוח) נהיה די קשה להתרכז בפרשת השבוע נטו. כמו למשל, בשעות האחרונות התפרסמה ידיעה בדבר פיוס שהושג בין הפלגים הפלשתינים, בין הפלג הקיצוני מעזה ובין הפלג ה"מתון" מרמאללה, ומיד מקשקשים אצלנו (או משקשקים) בשאלה איך זה ישפיע עלינו ובעיקר איך זה ישפיע על "תהליך השלום" בינינו ובין אש"ף. ובדרך אגב נזכיר שאנחנו מעדיפים להתעלם מן העובדה שעצם שמו מכריז כי אינו מעוניין בשלום אלא בשחרור פלשתין מידי הכופרים הציונים. ולא פלא שזאת התגובה לפיוס ההיסטורי שהושג בקהיר, הרי פחות או יותר כל הזמן אנחנו מסתכלים החוצה לבחון מה קורה שם בחוץ ואיך זה ישפיע עלינו. גם נורא מעניין אותנו איך אנחנו נראים בעיני אלה שבחוץ, ואפילו מוכנים להשקיע לא מעט כדי להיראות טוב בעיניהם.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
