|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זו לא תאוות דם וגם לא תאוות נקם. זו הגאווה על העמידה האיתנה כנגד אלה הקמים להשמידנו. זו לא אותה התנהלות יהודית טיפוסית אשר רועדת בפני הפריץ. להיכנע. כל הזמן להיכנע ולהתרפס בפני הפריץ. אנחנו כאן בזכות, לא רק זכות אבות, אלא זכות ההכרה של מדינות העולם
|
הרתעה. פעולת ההרתעה שנעשתה אתמול, אל מול ניסיון פלישת אלפי פלשתינים אל תוך גבולות ישראל, גרמה לראשי, ואני מאמינה שלעוד אלפי ראשים בארץ, להינשא מחדש. לא. זו לא תאוות דם וגם לא תאוות נקם. זו הגאווה על העמידה האיתנה כנגד אלה הקמים להשמידנו. זו לא אותה התנהלות יהודית טיפוסית אשר רועדת בפני הפריץ. להיכנע. כל הזמן להיכנע ולהתרפס בפני הפריץ (העולם). אנחנו כאן בזכות, לא רק זכות אבות, אלא זכות ההכרה של מדינות העולם. אבל משום מה - הגן היהודי של רפיסות, השתלט עלינו וניהל אותנו עד אתמול.
אני לא חוגגת פגיעה באנשים. אבל הם הוזהרו וחיילינו נזהרו. ולכם - אירגוני זכויות האדם הצבועים, אשר אין ספק שאתם ממיטים עלינו את השואות הללו, אני יכולה לומר רק, שלולא התערבותכם החד-צדדית ונתינה של לגיטימציה לכל ההפגנות הנעשות ע"י הפלשתינים, לא הייתה קורית תקרית שכזו. אם כן - דמם של הפלשתינים היא על ידיכם. להיות איש של עקרונות שלום ואחווה, זאת סגולה נעלה כאשר היא מיושמת באובייקטיביות. אבל כאשר האירגונים השמים עצמם לשמור על זכויות של חברה אחת ומפריעים באירגון סדר, לחברה אחרת, כמו שישנן קבוצות ישראליות שמפריעות למהלך חיפוש ותפיסת מרצחים, זו כבר מופרעות.
לראות אישה ישראלית מחבקת בחמלה את אמו של רוצח נוראי כמו הרוצח שרצח את משפחת פוגל הי"ד - זו מופרעות ולא צדק. אני בהחלט בעד שמירת טוהר הנשק. אבל לי אין ספק שצה"ל מחנך את חייליו לשמירה על טוהר הנשק גם ללא התערבות וחדירה של אירגוני "צדק" למיניהם אל בין שורות הלוחמים. אתמול חיילינו הוכיחו זאת. אתמול, כמו גם במבצעים ומלחמות שהיה עליהם להשתתף בהם, כנגד חברה הבזה לבניה שלה. רק תראו את הרצח עם שמבצעים שליטי המדינות שסביבנו, בבני עמם שלהם.
אתמול הזדקף ראשי. כבר שנים שאני מדברת וכותבת על הצורך בהרתעה. וייש לי את הסיבות המוצדקות ביותר. עכשיו ישראל צריכה לעשות עוד צעד אחד. לעשות משפט צדק. על רוצחי משפחת פוגל חייבים להוציא פסק דין מוות. גם הוצאת פסק דין מוות זו הרתעה. מה גם, שלרוצחים מסוג אלה, אין בכלל זכות לחיות. ואני לא מקבלת את ההנחה שגם מאסרי עולם קשים. בטח שלא בבתי הסוהר הישראלים. וכן אינני מקבלת את ההנחה שלא רוצים להפוך את הרוצחים האלה לשהידים. בעיני הוריהם והחברה בה הם צמחו, הם שהידים גם אם ישארו בחיים.
לסיכום. כדי שלא יאשימו אותי בקיצוניות וישאלו אותי מה הפתרון אשיב שאני מציעה לכל אירגוני זכויות האדם לנתב את מרצם והאנרגיות שלהם לחינוך ילדי הפלשתינים בתוך מקומותיהם הם. במחנות הפליטים אשר אחיהם מחזיקים אותם בכוונה. משם תוציאו את החלום על שלום ואחווה. אז גם ייקל להגיע להסדרים ראויים, לשתי חברות, שחייבות לגור זו לצד זו. שתי מדינות.
|
| תאריך:
|
07/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/06/2011
|
|
מיקי גולדווסר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גדעון אמיר
|
7/06/11 16:22
|
|
|
|
2
|
|
סתם_1
|
8/06/11 01:28
|
|
|
|
3
|
|
מראה מקום
|
8/06/11 10:00
|
|
|
|
4
|
|
8
|
9/06/11 06:26
|
|
את הסיפור הבא מספרים על ר' מאיר ליבוש וייזר, הידוע בראשי התיבות המלבי"ם, מחשובי פרשני התנ"ך והרב הראשי של בוקרשט במאה ה-19. פעם נאלץ המלבי"ם ללכת לשמוע דרשה של רב רפורמי. כאשר יצא, אמר למקורביו: מגיע לרב הזה "יישר כוח" - הוא פתר לי שאלה קשה.
|
|
|
|
|
חג השבועות הוא חג מתן תורתנו הקדושה. מאז ועד היום, מזה יותר משלושת אלפים שנים, מהווים יסודותיה של התורה ובהם: עשרת הדיברות, האמונה באל אחד, אחריות אישית והרדיפה אחר הצדק, את בסיסו המוסרי של עם ישראל.
|
|
|
|
|
מדי שנה, בהישמע הצפירה, אנו עומדים לזכר ששת מיליוני האנשים שעמנו איבד לפני כ-60 שנה. אני מניחה כי לכולנו רצות בראש אותן תמונות מהתופת, מהזוועות ומהגיהינום, אשר התרחשו במהלך שואת יהודי אירופה. האירוניה העצובה היא, שהיום, בשנת 2011, שנים רבות לאחר שהעם היהודי ביסס לעצמו מדינה, צבא ורווחה, מצבם של הניצולים מאותו ג'נוסייד נוראי הוא בכי רע.
|
|
|
|
|
"זֶה הַשּׁוּק הַיָּשָּׁן בְּשִפְעַת מִזְמוֹרָיו, בְּסַכִּין שֶׁבַּגַּב , בְּשָׁפָם הֶעָבוֹת" . ביטוי מצמרר זה משירו של חיים גורי הנושא את השם - "מַסָּע אֶל הָעִיר הַתַּחֲתִית" - מעורר בי מחשבות נוגות. כואב לי לקרוא עברית מובסת היוצאת מתחת עטו של משורר אהוב עלי. אני בקשתי לראות בשורה הזו כדור תועה שנפלט בשגגה מנשק מגן. לצערי, ככל שאני חוזר אל צרוף המלים המצוטטות, אני חש מטחי ירי של לאומנות בוטה, שהיום אנו אוכלים את פרות הבאושים שלה, כשחלקן הן כבר פירות תרעלה במעגלי הדמים, החוזרים ונשנים ופוקדים אותנו גם באלה הימים.
|
|
|
|
|
מדי פעם כאשר עולה אל במת הנואמים אישיות רמת מעלה בדיון על מדינת ישראל וגבולותיה, מעלים לדיון גבול פיקטיבי שכבר אבד עליו הכלח מימים ימימה, והוא - גבול 1967, מבלי לציין כי מדובר בגבול בלתי רלוונטי, שהוא למעשה קוו הפסקת אש לאחר מלחמה בה הותקפו היהודים וניצחו, אלא שמאז היו מלחמות נוספות ששינו גבולות, וכנראה שעוד יהיו, וישנו גבולות, ואין שום יתרון לגבול הפסקת האש המכונה 67.
|
|
|
|
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
