על גנרלים ותבוסתנות

התופעה הנגלית לעינינו מדי יום אין לה אח ורע בכל אומה ולשון. כל המי ומי בצמרת הביטחונית של מדינת ישראל, בין אם מדובר בשרי ביטחון, בין אם מדובר ברמטכ"לים, בין אם מדובר בראשי "המוסד", השב"כ, ה"מועצה לביטחון לאומי", ראשי אמ"ן ושאר זרועות הביטחון, מתחרים ביניהם מי יצווח בקול רם יותר ומעל כל במה אפשרית וליד כל עץ רענן, כי על ישראל למהר ולוותר על שטחי ארץ ישראל, לבתר את הארץ, לפתוח ביוזמות "שלום", לקבל יוזמות "שלום" של "העולם" ולהתקפל בפני אויבי ישראל. מתחרים ביניהם מי יציע לחמאס שחרור רוצחים גדול יותר על-מנת לקרב את "עסקת שליט". אחד מציע שחרור מחבלים, השני מציע לשחרר מחבלים "עם דם על הידיים", השלישי מציע לשחרר מחבלים רוצחים, הרביעי מציע לשחרר מחבלים רוצחים כבדים, החמישי מציע לשחרר ארכי-מרצחים. מתפלמסים ביניהם מי ימליץ על גירוש גדול יותר של יהודים מביתם בשטחי ארץ ישראל.

כאמור, התופעה בה הצמרת הביטחונית היא הכי דפיטיסטית (=תבוסתנית) מבין כל הצמרת השלטונית, אין לה אח ורע בעולם. כלום הצמרת הביטחונית אינה מסוגלת להפנים את העובדה כי המאבק של הערבים אינו על שטח זה או אחר, על בית זה או אחר, או על גבול זה או אחר. הכוונה של העולם הערבי כולו היא חיסול טוטלי של "הישות הציונית" כלשונם, או "עקירת הסרטן" מלב האדמה הערבית על-פי הצהרותיהם. התיאבון של העולם הערבי אחרי כל ויתור ישראלי גדל והולך. מה צריך להבין החמאס כאשר מודיעים בריש גלי כי "אין אופציה צבאית להחזיק את גלעד שליט"? מה צריכה להבין אירן כאשר היא מקשיבה להצהרות כי פעולה צבאית נגד אירן תמיט שואה על העורף בישראל? מה צריך לעשות העולם הערבי כאשר הוא שומע את הדיבורים על "הצונמי המדיני" שיתחולל בספטמבר הקרוב? כלום "הצמרת הביטחונית" אינה מבינה כי כניעה ישראלית תמיט שואה ולא תמנע אותה?

אדריכל הבריחה מלבנון מתעלם לחלוטין מהעובדה כי הבריחה הובילה לכדור שלג של רפיסות צה"ל; לחיזוק כוחם של ארגוני הטרור דוגמת החמאס והחיזבאללה; למבול של רקטות וטילים על דרום הארץ; לעקירת חבל קטיף וגירוש אלפי יהודים מביתם והקמת ישות טרור בעזה עם תחמושת עצומה וטילים המכסים את רוב שטחה של ישראל. הבריחה הביאה גם ללחץ בלתי פוסק להמשיך בהשפלה העצמית ובכניעה מול מבקשי השמדתה של ישראל. השנאה של העולם לישראל רק מתחזקת כאשר ישראל מגלה סימני חולשה, רק מתגברת כאשר ישראל מפגינה רפיסות.

בימי מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה הושמדו שישה מיליון יהודים של נשים וגברים, תינוקות וזקנים, העולם עמד מנגד ולא נקף אצבע למנוע את השואה. המלחמה של "בנות הברית" בגרמנים לא נבעה כלל מרצון להציל את הטבוחים, אלא ממניעים שונים לחלוטין. כיום כבר יודעים מה עשו "מדינות ידידותיות" כמו הולנד וכמה גם הן היו שותפות למעשי הרצח של הגרמנים ימח שמם.

השנאה לישראל ערב מלחמת ששת הימים הייתה גדולה לאין ערוך מהשנאה לאחר ניצחון ישראל במלחמה. בידוע ש"עשיו שונא ליעקב" ואכן העולם כולו נגדנו. אכן פחד וחלחלה אוחזים את אנשי הצמרת הביטחונית כאשר הם מביטים על העולם כולו ועל העם הקטן שלנו "כי אתם המעט מכל העמים", אך יש לזכור כי "ראשית מפלה - ניסא" וכניעה לא תציל את ישראל אלא אדרבה - תמיט עליה שואה חלילה וחס. אם מאמינים וסומכים על "כוחי ועוצם ידי", מגיעים מהר מאוד לתובנות מעוותות ולמהלכים חסרי היגיון מינימלי. אך אם יודעים כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים ומפנימים זאת ומבינים כי הוא יתברך הוא "הנותן לך כח לעשות חיל", מתמלא העם כולו בעוצמה הנובעת מהביטחון בבורא העולם ופועלים בעוז ובגבורה, בתושייה ובחוכמה, ויודעים כי "נצח ישראל לא ישקר".

ההישענות על העולם היא משענת קנה רצוץ וכבר היה ראוי שנזכור כי "חסד לאומים חטאת". ראוי לקרוא את דבריו המאלפים של הרבי מצאנז בעל "השפע חיים" לפני כ-50 שנה בנושא "חסד לאומים":

• יש להתבונן בחסד שעושה עמנו השי"ת. שאילו הייתה קמה עלינו אומה אחת בעלילות שווא, ואומות אחרות השונאות אותה אומה היו באותה שעה עומדות לצידנו, עקב חשבונותיהם, היו רבים מהעם רואים בהן רודפות צדק ושלום, ולא הייתה מתגלית לעינינו שאף אלה בסתר ליבם צרינו המה והייתה אורבת סכנה של טמיעה בהן. לכן נאמר בהגדה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד וגו', אף על-פי ששנאה עמוקה שוררת בינם לבין עצמם, בכל זאת עומדים עלינו בעצה אחת לכלותנו, והודות לכך נחשף לפנינו מסתורי לבם של כל האומות גם יחד, וכוונותיהם כלפינו, ורק והקב"ה מצילנו מידם. חז"ל אמרו [סוטה יא. סנהדרין קו. שמות רבה פ"א ס"ט] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' סימאי שלושה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו וכו'. פרעה כינס את כל בעלי היושר והרוח מאותה תקופה. בלעם נביא האומות, יתרו הכהן ממדין, ואיוב האמיד התם והישר מארץ עוץ. הוא ביקש מהם שיתחכמו נגד הסכנה הגדולה המאיימת מצד עם ישראל, פן ירבה וגו' ונלחם בנו וגו' [שמות א, י]. ולא נמצא אף אחד מבין בעלי העצה שימחה בידו, אף שנודע מדברי חז"ל על המלחמות שביניהן. וזאת לאחר שיוסף הצדיק הצילם מרעב ומכליון, (ובפסחים קי"ט ע"א אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים). עלינו איפוא ללמוד וללמד לבנינו שאין בשום אופן לבטוח בחסד לאומים, ולהגרר אחריהם ואחרי חכמתם, תרבותם ומוסר נביאיהם. ואף אם יש כאלה הבאים אלינו בפה רך [עיין סוטה יא:], בפיתויים ובעצות טובות, עלינו לדעת שכוונתם האמיתית היא שעבוד, עבודה קשה, וחלילה לעקור את הכל.