ככה עובדים עלינו

חינוך בחיוך

מנהג חדש בא למדינת התלמידים בחינוך הממלכתי-דתי, כך התבשרנו: מנהלי בתי הספר בכבודם ובעצמם יקדמו מדי בוקר את פני התלמידים בכניסה באופן אישי בברכת 'בוקר טוב'.ראוי לברך על מנהג יפה זה, שהרי חיוך אחד שווה יותר מאלף מילים.

אין ספק שמעֵבר לאקט החינוכי הדבר יתרום לקירוב התלמידים למנהל, למורים ולבית הספר בכלל. במקום אוביקט לקונפליקט, יהפכו אנשי הצוות החינוכי לדמויות ידידותיות לתלמיד, אשר ינעימו לו את השהות במוסד, ויעלו בקרבו את המוטיבציה ללימודים, כמו גם יביאו לאווירה של פתיחות כלפיהם ולשיתוף פעולה עימם מתוך כבוד הדדי.

מדוע אפוא לא לאמץ את הטקס גם בבתי הספר הממלכתיים?

כן לגירוש

נכון עשתה ממשלת ישראל שגירשה, על-פי פסיקת בית המשפט, את העובדת הזרה הבלתי חוקית ובתה אופק, שעלו לאחרונה לכותרות.

רק אם הממשלה תאכוף את החוק לגירוש עובדים זרים, השוהים בארץ בניגוד לחוק, הדבר ירתיע את המסתננים הרבים מלהגיע לארץ, ביודעם שלא יימלטו מיד החוק, וגורלם יהיה כשֶל אופק ואִמה. יש לזכור כי ישראל היא מדינת חוק, וגם מדינה יהודית (וזו לא מילה גסה), ולא מדינת מסתננים.

שיעור בריכוזיות

חברות החלב הודיעו לקראת החגים, שהן מגדילות את אריזות מוצריהן ללא תוספת מחיר. בשורה לחובבי מִבְצָעִים? אולי. אז מה היה לנו פה באמת? בראש ובראשונה החברות שוב פועלות כקרטל, תוך תיאום אסטרטגיה שיווקית אחידה ביניהן, ולא כחברות תחרותיות במשק, לטובת הצרכן שיוצא נשכר מהתחרות על כיסו בהורדת מחירים.

יתרה מכך, הן יוצאות במבצעים אטרקטיביים מוגבלים כדי למשוך יותר לקוחות, ולמכור יותר, בפרט לאור הירידה במכירות מוצרי החלב, כפי שמצביעים הסקרים, בעקבות מחאת הקוטג'. בלי ספק, החברות מעדיפות שתוספת התכולה תיתקע בבתי הלקוחות, גם אם ייאלצו לזרוק אותה בסופו של דבר, ובלבד שלא תיתקע במפעל שלהן, או ברשתות השיווק, שאז יפסידו על בטוח.

שיעור בריכוזיות ובפסיכולוגיה צרכנית כבר אמרנו?

קמבק תמוה

האם לפוליטיקאים יש זיכרון קצר? ועמרם מצנע כמשל. אין ספק, אם לשפוט לפי הרקורד הציבורי שלו, הן כראש עיריית חיפה והן כראש מועצת ירוחם, הוא היה ראש עירייה טוב, בעל כישורים מוניציפליים מתאימים וניסיון עשיר. הוא תפור למשרה הרמה הרבה יותר מאשר לפוליטיקה, שם כזכור נכשל בהנהגת מפלגת העבודה והתפטר. לכן העובדה שנקרא שוב לדגל, כדי לשקם את המפלגה הכושלת, אומרת דרשני. זו היא דומני כרוניקה של כשלון ידוע מראש.

לא סוד הוא שמפלגת העבודה, שכבר מזמן איבדה את דרכה האידיאולוגית והפכה למפלגה מצומקת בעלת אינטריגות פוליטיות, זקוקה להזרמת כוחות צעירים ורעננים לשורותיה לשם החייאתה. הקמבק הפוליטי של מצנע אפוא תמוה ביותר. השאלה היא, אם לא יצטרף לבוז'י הרצוג, מה עוד יש לאיש, דמות אפורה בפוליטיקה הישראלית, להציע למפלגה הגוועת? אולי רק להספיד אותה ולומר תפילת אשכבה.

קמפיין אישי

האם רן ארז, יו"ר הסתדרות המורים העל-יסודיים, מתכנן כבר את הקמפיין שלו לקראת הבחירות הבאות? כך לפחות נראה על-פי הקמפיין המאסיבי שהוא מנהל, אחרי שתוכנית "עוז לתמורה" כבר נכנסה לתוקף והוא מבקש להרחיבה גם על חטיבות הביניים.

צעד זה מעורר חשד, שארז אשר בבחירות הקודמות לראשונה התמודד מול יריב חדש וגבר עליו בקמפיין אגרסיבי, שואף לכבוש גם את ראשות חטיבת הביניים, כדי להגדיל את התמיכה האישית בו ולהבטיח את מעמדו גם בעתיד.

הקמפיין הפרסומי האינטנסיבי למען התוכנית, לכאורה, באוטובוסים ובכל כלי התקשורת האלקטרונית והכתובה, אינו אלא קמפיין אישי מובהק, המגוייס למען רן ארז, כשהתוכנית משמשת מכשיר בלבד לצבירת נקודות בדעת הקהל בכלל והמורים בפרט. והמימון, כמובן, מהקופה הציבורית.

המטרה מקדשת את המתנחלים?

האם שלי יחימוביץ', המתמודדת על ראשות העבודה, שדיברה בזכות המתנחלים - למרות הביקורת החריפה שספגה - חותרת לקהל יעד חדש זה לקראת הפריימריז במפלגה?

יש לזכור שהלגיטימציה שהעניקה למתנחלים - בניגוד להשקפה האידיאולוגית של מפלגתה - עשויה להטות לצידה לא רק את המתנחלים אלא אוהדים ממחנה הימין, שהוא כידוע (להוציא את השמאל הצעקני) רוב העם. ואצל שלי המטרה לזכות בבחירות מקדשת את כל האמצעים - אפילו את הימין הפסול.

ומידידים כאלה אפילו יריביה למפלגה חוששים, שהם יגישו לה את המנהיגוּת על מגש הכסף.

מס לעשירון העליון

דומני כי ההצעה להעלות את המס על רווחי הון צריכה לחול על העשירון העליון בלבד שברשותו הון עתק, אך לא על כל העם. לשם כך יש להגביל את תקרת ההעלאה של המס לסכומים גבוהים במיוחד.

יש לזכור, כי הרווחים על החסכונות כיום נמוכים ביותר, ולמרות זאת המס עליהן נע בשיעור של 15% עד 20%. נתונים אלה אינם מעודדים תוכניות חיסכון, והכספים עלולים להתבזבז לצריכה ולגרום להעלאת האינפלציה.

לכן דווקא ראוי להוריד את המס על כספי החיסכון של הציבור הרחב, ולהעלותו כאמור לעשירונים העליונים בלבד.

שיעור בהִלכות חרדים

הסופר עמוס עוז התבטא כי "בישיבות החרדיות צומחים דורות של בטלנים, בורים ואכולי בוז כלפי המדינה, אנשיה ומציאותה". אכן, כמה טוב שיש חרדים, המשמשים שק החבטות לכל תחלואי החברה, ומה היו עושים עוז וחבריו בלעדיהם.

אלא נראה שעוז נטוע היטב בדיעות קדומות חסרות כל שחר. אז כדאי שיתעדכן. הבוז למדינה, שהוא מצביע עליה, הוא נחלת קומץ חרדים בלבד של נטורי קרתא, המצהירים על עצמם כאנטי ציונים ומתנזרים מכל שירותיה. לעומת זאת רוב החרדים, במיוחד בעשורים האחרונים, רואים את עצמם חלק מהמדינה, וחלקם - גברים ונשים - משתלבים במעגל העבודה בתחומי ההייטק ובכל מקצועות המיחשוב בהצלחה יתרה.

אין ספק שבלימודי הגמרא בישיבה עוברים החרדים קורס מזורז בחשיבה אנליטית, שמאפשרת להם להכין את עצמם לבחינות בגרות במספר חודשים, במקום ב-12 שנות לימוד. מה דעת הסופר הנכבד ללמוד אפוא פרק בהלכות חרדים?

לא לביבי

לא צריך להיות מקצוען כדי להבין שבאומנות המשא-ומתן צריך לדעת להגיד 'כן ולא'. זאת אומרת צריך להסכים לדברים מסויימים ולהתנגד לדברים אחרים, וכך מגיעים שני הצדדים לפשרה.

נראה שאנשי המאהל, מיסודה של דפני לייף, לא מעוניינים כלל בהידברות עם ראש הממשלה. הם דוחים כל מהלך שביבי עושה כדי לצמצם את יוקר המחיה - את סידרת הצעדים להקלה בדיור, כמו גם את הקמת ועדת טרכטנברג, ואין אפוא פלא שהסתדרות הסטודנטים מתנערת מהם וחדלה לשתף פעולה עימם, ומתכננת את מהלכיה באופן עצמאי.

רוצים הוכחה שהמחאה שלהם פוליטית, להפיל את ראש הממשלה, ולא עניינית? - קַבלו אפוא הוכחה זו של סרבני ביבי.

תשאלו את צרפתי

מי אמר שהשוטרים כולם נגדנו? תשכחו מכל מה שידעתם על שוטרים אדישים וקשוחים שפוגשים אותם תמיד בעיקול החוק, וקַבלו את ציונה צרפתי מנפת נוה יעקב בירושלים.

די היה בתלונה של תושב רמות על קטנוע חדש שנגנב, כדי להקפיץ אותה ממשמרת הלילה המאוחרת שלה. היא גייסה סיירת נאמנה לאזור, ולא נרגעה עד שהקטנוע נמצא (אתם קוראים נכון). ואם לא די בכך, היא גם הזמינה גרר לרכב הטרי שנפגם וקיימה מצוות השבת גניבה במלואה. כל זאת הרחק מאורות הזרקורים ומשיקולי רייטינג.

אין ספק ראוי שהשוטרת הטובה והמסורה תשמש מודל חיקוי לכל השוטרים הגברברים, לנַער אותם מריבצם וממסכת אדישותם כלפי האזרח (גם אם הוא לא ביבי). ובא לציון גואל.