האהבה לשנוא!

האמת כי "האהבה" היתרה, הטיפול והאובססיה התקשורתית להן זכתה שרה נתניהו מראשית כיכובו הפוליטי של בעלה, לא היו אלא בעיקר לצורך הניגוח של הבעל, והיא שימשה בגדר עזר כנגדו, כפשוטו. עם הזמן הפכה שרה לאובייקט תקשורתי בזכות עצמה ולא רק ככלי עזר כנגד בנימין נתניהו. את זה היא הרוויחה לא רק, אך גם במאמץ אישי ראוי לציון - דהיינו גם בזכות ולא רק בחסד.

האירוע הנוכחי עם המטפלת של אביה, שהפך שוב לסיפור "אהבה" תקשורתי עם שרה נתניהו, הוא לדעתי פועל יוצא להחזרת מורשה ליושנה מהמצב הבלתי נסבל בו נאלצה התקשורת לא מזמן להתגמש ולהציג שרה נתניהו אחרת, המגנה על ילדה לאם המיועדת לגירוש על-פי מדיניות ממשלה שבראשות בעלה. זאת כמובן עקב תמיכת התקשורת, תמיכה בלתי מסויגת במאבק נגד גירוש שוהים לא חוקיים וילדיהם. על הפרדוקס הזה, הכואב והבלתי נסלח מבחינתה, מהלך חריג בכל קנה מידה שנאלצה התקשורת לשלם, תשלם שרה נתניהו בגדול פי כמה, כי הרי יש לעשות "תיקון" ולהחזיר את תדמיתה של הגברת למקומה הראוי. כי תפקידה במשולש נתניהו-שרה-תקשורת לא תם. והנה באה ההזדמנות מוקדם מן הצפוי - פרשת המטפלת של אביה. את האירוע המכונן הזה בתקשורת לא מחמיצים.

תרגיל יחסי הציבור של גברת נתניהו עם הילדה אופק היה שקוף, גס וצורם. זה היה עוד ניסיון פתטי לשנות תדמית ולקבל ולו זמנית מעט יחס חיובי מתקיני התקשורת לענפיה ולזכות לכמה רגעי חסד חולפים. כן, מה לא עושים היום תמורת כמה רגעי נחת תקשורתית.

שרה נתניהו היא רעייתו של בנימין נתניהו והיא אישיות בפני עצמה. היא לא נבחרה ציבורית ודמוקרטית לתפקיד האישה של, שרה לא הייתה חלק מעסקת החבילה הפוליטית של נתניהו. היא אשה עצמאית מבית טוב. עובדה. רמת האיפוק וסגנונה אינו שונה מרבות מנשי החברה הישראלית, שלא להזכיר את סגנונם המיוחד של הגברים שבינינו. אפשר לייחס אפילו מקצת מן החיוב לעובדה שלא שינתה את לשונה וסגנונה ונשארה שרה לטוב ולפחות טוב בחייה הפרטיים, להבדיל כמובן מחובותיה הרשמיות כאשתו של ראש ממשלת ישראל.

כבר חכמינו ציינו כי סגולתם של בני ישראל במצרים הייתה העובדה שלא שינו את שמם ולשונם. אולי בימים אלו אפשר להוסיף מימד נוסף - את סגנונם. אז דחילק, תעזבו את שרה.