"אנחנו קצת מאבדים פרופורציות, יוון וקרואטיה היו בדרג 1 ואנחנו רק ב-3. גם הסיכוי לעבור את פורטוגל ורוסיה הוא לא גבוה, אבל לעולם לא אגיד שאין סיכוי כי אנחנו לא לוזרים. גם אם נבחרת ישראל תשחק בברזיל אני מאמין שהנבחרת יכולה לנצח". דברי יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, לאחר עוד קמפיין כושל של הנבחרת הנמצאת באחריותו.

זה אותו לוזון שהצהיר שנגיע למונדיאל בדרום אפריקה (וגם הבטיח להתפטר אם זה לא יקרה!). זה אותו לוזון שאמר שוודאי נגיע לאליפות אירופה בשנה הבאה. אז מתי אמרת את האמת, מר לוזון? בהצהרות המוקדמות וחסרות הכיסוי, או בהצהרות המאוחרות וחסרות הבושה?

העיתון של עמוס שוקן, ובעיקר TheMarker, הכריזו לפני מספר שנים מלחמת חורמה על הטייקונים. לא תמצאו שם מילה טובה אחת עליהם; לפי גיא רולניק וצוותו, שהתיישר כולו בצורה מופלאה סביב אותה דעה, צריך להכניס את הטייקונים לכלא ולזרוק את המפתח, לא לפני שכל רכושם יילקח מהם והם יועמדו אל עמוד הקלון ברחובה של עיר.

בעצם, לא כל הטייקונים. יש אנשי עסקים בינלאומיים, עשירים מופלגים, שהם בני אדם נהדרים שראוי להעניק להם כבוד ויקר. מה שמאפיין אותם הוא, שהם מוכנים להשקיע בקבוצת הארץ או לקנות ממנה שירותים, ובכך להציל אותה מקריסה. אחרי ששוקן בזבז מיליונים על "חדשות" ו"ראשון", אחרי שלא הצליח להיכנס לערוצי הטלוויזיה המסחריים ולרדיו האיזורי, אחרי שמכר את אחזקותיו בחברת וואלה, אחרי שצמצם את רשת המקומונים שלו, ואחרי שגרם לניכור של רוב הציבור בשל דעותיו הפרו-פלשתיניות - אחרי כל זה, לא נותרה לשוקן ברירה אלא לפנות ל-תחזיקו טוב - טייקונים.

כך שלדון אדלסון מחזיק את הארץ בחיים בזכות הדפסת ישראל היום, ולשוקן ורולניק בכלל לא מפריע שהוא איל הימורים בינלאומי. וכך נמכרו רבע ממניות העיתון לליאוניד נייבזלין, אוליגרך רוסי המבוקש במולדתו לאחר שהורשע ברצח. אז תגידו את האמת: אתם בעד טייקונים או נגדם? או שהכל רק מפוזיציה?

הנה מישהו שכן אמר את האמת: שגריר הרשות הפלשתינית בארה"ב, שהצהיר שבמדינה הפלשתינית לא יהיו יהודים. זהו ה"שלום" האנטישמי-נאצי שרוצים שכנינו.

אחת הטענות שהועלו נגד פינוי האוהלים (הבלתי-חוקיים!) שהוקמו ברחבי הארץ הייתה, שליושבים בהם אין לאן לחזור. את זה אני לא מבין. איפה הם גרו לפני חודשיים? אני לא זוכר שהיו בישראל מאות חסרי בית. אם בזמן ששכנו באוהלים פקעו חוזי השכירות שלהם - זו אחריותם. אבל הרבה יותר סביר להניח, שהם פשוט לא אומרים את האמת.

וזו ממש לא הפעם הראשונה. לפחות חלק ממארגני המחאה לא אמרו לנו את האמת בנוגע למניעיהם הפוליטיים, לא אמרו לנו את האמת לגבי מקורות המימון שלהם, לא אמרו לנו את האמת לגבי המטרות שלהם. וכך שוב מתברר, כי על מחאה חשובה וצודקת תפסו טרמפ כל מיני גורמים נוספים, חלקם בריוניים, חלקם פורעי חוק וחלקם סתם שקרנים.

הייתי רוצה שהמצביעים בבחירות לראשות מפלגת העבודה יסתכלו לנו בעיניים ויגידו לנו, האם הם באמת חושבים ששלי יחימוביץ ועמיר פרץ ראויים להנהיג את הרסיסים שנותרו ממפלגתם.

יחימוביץ - חסרת כל ניסיון ביצועי שהוא, שכוחה בעיקר בפיה ומעוזיה בעיקר בתקשורת. פרץ - שר הביטחון הראשון בתולדות המדינה שהפסיד מלחמה, האיש שנכנס להיכל הבחילה הלאומי ב"זכות" נאומו בחנוכת מרכז רבין והמשקפת האטומה דרכה הביט. דומה שמזמן לא ניתנה הוכחה כה טובה לאימרה, לפיה כל ציבור מקבל את המנהיגים להם הוא ראוי.

נניח ששלדון אדלסון היה מגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10; מי היה משלם את הוצאות המשפט, שייתכן שהיה מתנהל בארה"ב? ונניח שאדלסון היה זוכה; מי היה מוציא מכיסו את הפיצוי? לערוץ 10, הנמצא מאז היווסדו על סף קריסה, מפר את החוק ברגל גסה וקיים רק משום שהפוליטיקאים נכנעו ללחץ העיתונאים, אין מיליוני שקלים מיותרים. הבעלים היו נאלצים להכניס יד לכיס ולהוציא משם עוד כסף, אחרי מאות המיליונים שכבר הפסידו.

ליוסי מימן כבר מזמן נמאס לממן לבדו את העסק, וראינו השבוע שיש לו בעיות הרבה יותר גדולות. ארנון מילצ'ן רק מחפש מישהו שיקח ממנו את הצרה הזאת. נשאר רון לאודר. אז לאודר, בתור מי שנחשף לסיכון הממשי היחיד בעקבות איומו של אדלסון, החליט שהוא לא מוכן לקחת אותו ומעדיף להתנצל. זה כל הסיפור. לא חופש העיתונות ולא בטיח.

אם ראודור בנזימן, גיא זהר וחבריהם כל כך בטוחים בצדקתם - שיחזרו על הדברים באופן פרטי, ייתבעו באופן פרטי, יקחו עורך דין באופן פרטי וגם יסתכנו בתשלום עתק באופן פרטי. להסתתר מאחורי הגב של הבעלים, לסכן אותו ואחר כך לבוא אליו בטענות - זוהי צביעות, לא עיתונות.

אם תאמינו לבנו של ראש הממשלה לשעבר, הוא העביר להוריו 100,000 שקל כאשר שמע משולה זקן שמצבם הכספי דחוק, ואביו כלל לא ידע על כך עד שנחקר במשטרה. כלומר: לפנינו אדם החי ממשכורת של נבחר ציבור, הצובר מדי חודש(!) - כעדותו שלו - משיכת יתר של למעלה מ-20,000 שקל, ובכל זאת לא תוהה מהיכן נוחתים עליו 100,000 שקל.

לאותו אדם יש בן מיליונר, שבשבילו 100,000 שקל לא משחקים תפקיד, אבל עליו לבצע תרגילים דרך הרל"שית של אביו כדי לסייע לו. הבן המסור הזה יודע שהמצב של הוריו תמיד בעייתי (כלשונו), אבל הוא לא מציע הלוואה, הוא לא שואל את ההורים אם הם צריכים משהו; הוא פשוט מזרים לחשבונם 100,000 שקל. יותר קל להאמין שפֵיָה טובה נחתה ברחוב כ"ט בנובמבר.