כולנו זוכרים את הטקס על מדשאות הבית הלבן, הנשיא אובמה באמצע, ראש הממשלה
ציפי לבני בחליפה שחורה ואפנתית מימין, הנשיא הפלשתיני אבו-מאזן עם כאפייה לבנה משמאל ומשני צידיהם של ראש הממשלה והנשיא הפלשתיני, ארבעה נציגי הקוורטט.
ההמנונים, האמריקני, הישראלי, והפלשתיני, לחיצות ידיים. איזה ימים, למה הם חלפו כל כך מהר, רק שלושה חודשים והכל התהפך.
ואיך היינו עיוורים. איך לא הקשבנו לביבי וליברמן. איך לא למדנו ממה שקורה בתימן, בלוב, במצרים, בסוריה, איך אנו שוב ושוב נופלים לבורות שאנו עצמנו כורים לעצמנו.
חודשיים לפני הטקס, התחילה הנסיגה. משבר קשה מאד בישראל פנימה, כ-5,000 מתיישבים פונו בכוח מישוביהם, 17 חיילים וצוערים נעצרו על סרוב פקודה, ועדיין לא נשפטו, המתיישבים המפונים שוכנו בינתיים בבתי מלון במרכז הארץ, כמות רבה יותר של מתיישבים חיה עדיין במובלעות בתוך השטח הפלשתיני, עם התחייבות של המשטרה הפלשתינית להגן עליהם, והתחייבות ישראלית לפינוי מלא והריסת הישובים בתוך שנתיים.
ואז הגיעה החתימה ההיסטורית, ולמחרת, פייסבוק. ביקורת חריפה של צעירים ערבים על הקשרים של השלטון הפלשתיני עם ישראל, מיליוני דולרים מתגלים בחשבונות של בכירים פלשתינים, העיתונות בשכם וברמאללה שואלת מהיכן הכסף?, מי שילם להם?, האם היו והינם סוכנים ישראלים?. ההפגנות מתרחבות לכל ערי הגדה, עם דרישה להכרזה על בחירות, ההנהגה הפלשתינית מתפטרת ומוחלפת בכזו שלא "נגועה" בקשרים עם ישראל.
איש חמאס מתון מתמנה כראש ממשלה של פשרה (עם דם בקצות האצבעות, ישב 6 שנים בכלא הישראלי ושוחרר מסיבות בריאותית הומניטריות, במסגרת עסקת ג'בריל) ומתחייב לבחירות תוך שלושה חודשים, ההפגנות מתגברות, בכירי ההנהגה הפלשתינית הקודמת נעצרים ומועמדים לדין, הדרישה של ההמונים היא מוות, הם רוצים דם.
המפגינים שורפים את דגלי ישראל, הממשל הפלשתיני מודיע לישראל שלא יוכל להבטיח את שלומם של תושבי המובלעות, ממשלת ישראל מפעילה רכבת אוירית מוסקת לפינוי מתיישבים, כי הכבישים חסומים, מתיישבים רבים מסרבים לעזוב, מעדיפים להלחם על חייהם, או על מותם. שיטת הפינוי היא כזו שאף אחד לא נערך לה מראש, לא מאפשרת להוציא את כולם, רק מי שמוכן לעלות למסוקים מפונה, עשרות אלפים מתבצרים ביישובים עם מעט הנשק שבידיהם.
אתמול נורו 3 טילי טאו לכיוון אחד המסוקים, המסוק לא נפגע, טיל טאו הוא נשק אנטי טנקי, אך ידוע שיש בידי הפלשתינים גם טילי נ"מ המתבייתים על חום המנועים, ולכן המסוקים שינו את נתיבם על-מנת שלא לעבור מעל שטחים מאוכלסים.
הכפרים הערביים בארץ שובתים כבר חודשיים, הם לא קונים סחורה מספקים ישראלים, רובם לא מגיעים לעבודה, כל יום נחסם כביש ראשי אחר עם גלי אבנים, ההסתה במסגדים מגיעה לשיאים שאיננו מכירים, המצב מתוח ונפיץ.
בבחירות שהיו השבוע ביו"ש זכה החמאס ברוב מוחץ, הוא מבטל את כל ההסכמים עם ישראל, טילים נופלים בכפר סבא רעננה ובקריה בת"א, אחת הרקטות חודרת למשרד הביטחון בקריה בת"א ומורידה לעובדים את כל הביטחון.
שתהיה לכולנו שנה טובה
שנת שלום בטוח, ושלום בטוח בלבד
שנת איזון נכון ושקול בין צרכי הביטחון הגואים, צרכי החינוך, חברה, בריאות וכל היתר.
