הטור של פריצי

חיילות בצה"ל נעלבו מזה שבזמן ריקודי שמחת תורה הרחיקו ובודדו אותן ממעגלי החיילים הרוקדים. מה יש לשוטות הללו להעלב? מי שמבקשות לרקוד דווקא עם ספרי דת, שתתכבדנה ותאכלנה את מה שספרי הדת האלה מצווים עליהן.

לפני 4 שנים בדיוק, ב-12 לאוקטובר 2007, פרסמנו כאן לראשונה לידיעתכם (ולשימושכם החביב) את דבר קיומו ופריצתו של מאגר "אגרון 2006" הממשלתי בו אוכסנו פרטיכם האישיים, כולל קשרים לא מוצהרים, מערכות גירושים, מצבים אישיים וכיוצ"ב.

שנתיים לאחר מכן, סיפר לכם טור זה על כך שמשטרת ישראל הרימה ידיים וסגרה את תיק החקירה מחוסר יכולתה (הצפוי) למצוא את העברין. הטור חזר והתריע כי הממשלה ממשיכה להקים עליכם מאגרי מידע, כולל מאגר ביומטרי שפריצתו היא רק שאלה של זמן.

השבוע הודיעה הממשלה כי בעזרת האמריקנים נמצא סוף סוף הטכנאי שהדליף. יופי. אבל את המאגר הפרוץ כבר אי-אפשר למחוק מאלפי המחשבים שהעתיקו אותו, והוא משמש כיום חוקרים פרטיים, כנופיות פשע וזיוף וגם סתם חברות שיווק, או עורכי דין מפוקפקים ואנשי עסקים מהסוג שאינכם רוצים לפגוש.
וכך יהיה גם עם המאגר הבא, הביומטרי, זה שיכיל את הצופן למידע הרפואי האינטימי שלכם. גם הוא יפרץ. וכמה שנים אחרי שפרטיכם האינטימיים יהיו חשופים בכל אתרי האינטרנט, הממשלה תודיע לכם שהיא הצליחה למצוא את הטכנאי החדש שפרץ והדליף את המידע, בהנחה שגם הטכנאי הבא יהיה סתם שויצר וטיפש שלא יודע איך להסתיר את עקבותיו באינטרנט. רק שהטיפש האמיתי הוא כל מי שמסכים ומוכן שלממשלה יהיה בכלל מאגר מידע כזה. זה שהוא יפרץ זה כבר ברור. השאלה היא רק בכמה עותקים אתם רוצים שכולם יראו את כל הנתונים הפרטיים שלכם באינטרנט עד שתבינו לאיפה זה מוליך?

משרד התרבות והספורט מפרסם השבוע מכרז (מספרו 12/2011) להפעלת מרכז למידע ומחקר בנושא תרבות. הזוכה יהיה אחראי לאיסוף ניתוח ועיבוד נתונים ממוסדות התרבות הישראלים ולהוצאת פרסומים וסטטיסטיקות שהממשלה תסתמך עליהם לצורך קביעת גובה התמיכות שהיא מחלקת לתרבות.

עד כאן זה נראה בסדר. רק שלא. המועד להגשת הצעות למכרז הוא ב-5 לדצמבר והעבודה תתחיל כבר מינואר 2012, וזה קצת חשוד. איפה נשמע שמכרז ממשלתי יכול להיות מוכרע בישראל בתוך ימים ספורים ערב ביצוע העבודה?

ואז קוראים את דרישות המכרז, ומגלים שהניגש אליו חייב להוכיח שהוא כבר עושה את אותה עבודה ב-3 השנים האחרונות. למשל שהוא אסף ובדק והצליב נתונים מ-50 מוסדות תרבות בישראל ושיש לו "חוקר תרבות בכיר" שעושה את הדברים האלה.

נו, באמת. איפה יש מישהו בישראל שכל כך משעמם לו עד שהוא אוסף ומשווה נתונים מ-50 מוסדות תרבות ב-3 השנים האחרונות? אלא אם הוא מי שכבר עובד בעבודה הזו עבור משרד התרבות בשנים האחרונות.

חבל על המאמץ וחבל על המכרז. ומכיוון שאין סיכוי בעולם שבמשרד התרבות יפסיקו להכין מכרזים תפורים ומושחתים כאלה, אולי אפשר לבקש מהם שלפחות יפסיקו לבזבז כסף על פרסומי מכרזים מצחינים שכאלה? ממילא המשטרה, שהיא הגוף היחיד שצריך לגשת עכשו למכרז הזה ולכל המעורבים בו, לא קוראת אותם.

זוכרים שפעם הופתענו מכך שקצינים סורים בלבנון עסקו בהברחת סמים? זוכרים איך בזנו תמיד לצבאות זרים שצמרת הפיקוד שלהם עסקה כל היום בתככים ופיברוק מסמכים זה כנגד זה? ובכן, בעוד מבקר המדינה חוקר בניירת הקצונה הצבאית, נתפס השבוע עוד קצין בצה"ל כשהוא מנהל, מבסיס פיקוד של צה"ל, מערך הפצת ושיווק סמים. צה"ל בדרך להישגים מדהימים.

אהוד אולמרט אומנם עומד לגורלו בבתי המשפט, אבל השבוע הוא עשה משהו לטובת מדינת ישראל, שראוי שיעמוד לזכותו לקץ הימים: אולמרט הוא מי שיצר לראשונה את הגבול בין קופת וכספי המדינה לבין הידיים של עובדי ובכירי הפרקליטות.

לאזרח רגיל לא היה שם סיכוי. היה צריך אולמרט כזה, ראש ממשלה לשעבר, איש מקושר ובעל עוצמה, שילך לבית המשפט וישיג סוף סוף פסיקה שקובעת שהמדינה לא צריכה תמיד לשלם עבור כל חוצפה ולשאת אוטומטית בכל נזק שגורמים אנשי הפרקליטות. עד כה היה מקובל שכל נזק שנגרם לפרקליט במדינה – המדינה משפה אותו או משלמת במקומו. ואנו מדברים על עניינים פרטיים. אפילו כאשר מכונית פרטית של עובד פרקליטות הייתה נשרטת במגרש החניה של משרד המשפטים בירושלים, הפרקליט היה מגיש קבלות ומקבל מהמדינה את דמי התיקון הפרטי. למה? כי זו הפרקליטות. למה, אתם מכירים מישהו במדינה שיעז להתחיל איתה או לשאול אותם שאלות?

אבל אולמרט כן העז. והשבוע הוא השיג פסק דין שקובע שפרקליט המדינה משה לדור, שנתבע על הוצאת לשון הרע, חייב לממן מכיסו את הוצאות הגנתו הפרטית, ואם יחוייב בפיצויים, אז הוא ישלמם מכיסו ולא מכיס המדינה. נכון שככה קובע החוק, אבל מאימתי החוק בישראל חל על הפרקליטות?

ליבי ותנחומי לשופטת ריבה ניב שפסקה וכתבה את ההחלטה הזו. מי ששמע את התנפלות הפרקליטות ומשרד המשפטים על פסק הדין והשופטת מבין כבר את סוף הסיפור: בלי קשר למה שיקרה בערעור (וכל פרקליטות המדינה תגוייס עכשו למשימה), השופטת הזו, אם היא תעז להמשיך בעבודתה, תגיע בעוד 30 שנות שיפוט למכסימום דרגת שופט תעבורה או מגשרת בתביעות קטנות. יש דברים שאפילו שופטים יודעים שהם צריכים להזהר לא לעשות. כמו להרגיז את בכירי הפרקליטות.

שמעתי אותו ברדיו, מתלהב ומסביר למה צריך לגזור עונש מוות על מחבלים. זה היה קולו של השר ישראל כץ, זה שהרים ידו בעד שחרור 1,000 המחבלים. כמה אמיץ הוא השר ישראל כץ, שבהבל פיו מוכן להעלות לגרדום מחבלים, אבל בפועל עושה במכנסים ומלחך עפר ברגע שהצד השני מחזיק בשבוי אחד.

מוזר איך יכול מישהו להקשיב לדברים כאלה מפיו של השר, ולחשוב שהאיש הזה מסוגל לנהל כאן משהו אמיתי. אם רמת הביצועים שלו היא כמו הפער בין פיו לאצבעו, אז אנחנו בצרות. רגע, זה לא השר שאחראי על פעילות רכבת ישראל המקרטעת ועל פקקי התנועה שהולכים ומתעבים כאן משבוע לשבוע?