מצידי שיתקבלו לאונסק"ו

על מה הרעש הגדול? - על כך שהפלשתינים התקבלו לאונסק"ו - ארגון בינלאומי לקידום התרבות והמדע, זאת הצרה? על כך יש להעניש אותם? במקום לברך על כך שהפלשתינים זונחים את דרך הטרור ועוברים למסלולים דיפלומטיים בדרך להקמת מדינה פלשתינית, ישראל רק מערימה עליהם קשיים. אם אנחנו באמת מאמינים בחזון שתי המדינות, אם אנחנו באמת רוצים שהחזון הזה יוגשם במהרה עלינו לברך על כל צעד בדרך להפיכתה של הרשות הפלשתינית למדינה ריבונית.

נכון, אין שם פרטנר והחשדנות הישראלית כלפי הרשות הפלשתינית, הפת"ח, החמאס ומרבית הבכירים הפלשתינים היא בהחלט במקום. הם כבר הוכיחו בלא מעט הזדמנויות את הפכפכותם ואת העובדה שלפעמים הם מעדיפים לפגוע בעם הפלשתיני ובלבד שיימשך הסכסוך. הרי הסכסוך היה יכול להגיע לסופו, או לפחות להתקרב אליו כשהגיש אולמרט את תוכניתו המדינית, כשברק פגש בערפאת בקמפ-דיוויד ורגע לפני שערפאת בחר בדרך הטרור בתגובה להסכמי אוסלו.

לאור העובדה ששרון, כראש ממשלה, הבין שבאמת אין לנו פרטנר בצד השני, אך שבמקביל - המשך הכיבוש והמשך השליטה שלנו על העם הפלשתיני לא רק שמדרדרים את מעמדה הבינלאומי של ישראל, אלא גם מאיימים על עתידה של ישראל כמדינת העם היהודי, הוא בחר ללכת בדרך המתווה החד-צדדי. אפשר וראוי לבקר ולהעלות את השאלות הקשות על תוכנית ההינתקות ועל תוכנית ההתכנסות שתכנן לבצע אולמרט, אך מטרתן הייתה ברורה ונכונה גם להיום - לא להיתלות בפלשתינים בפתרון הבעיה הפלשתינית.

עכשיו הפלשתינים בחרו במסלול המדיני-דיפלומטי, גם אם הם עוקפים בחוסר חן את ממשלת ישראל. האמת, זה לא מטריד אותי, זה אפילו משמח אותי מאד. הרי גם לאחר הסכם שלום בינינו לבין הפלשתינים האיבה בין העמים והמדינות לא תעלם לפתע. על ירושלים ועל סוגיית הפליטים, המוקשים הגדולים בדרך להסכם קבע, ידע כל ראש ממשלה ישראלי להתעקש, הרי אובדנה של העיר העתיקה הוא מחיר שבודדים הישראלים שמוכנים לשלם, וזרם פליטים, שעלול להיות גדול מאותם חמשת אלפים שאישר אולמרט הוא סופה של ישראל כמדינה יהודית. לכן, ברור שכל ממשלה ישראלית תתנגד לדרישות מופרכות אלו של הפלשתינים. אך העובדה החשובה יותר היא שהמשך הכיבוש בגדה המערבית עלול להביא עלינו את סופה של ישראל כמדינה יהודית.

כמה שלא יחוקקו חוקים לאומיים, וגם אם תתקבל הצעת החוק של ח"כ אבי דיכטר (הצעה לא רעה, אך דרושה לתיקון משמעותי) וגם הצעות חוק מרחיקות לכת הרבה יותר ממנה, עדיין רוב מוסלמי בישראל יהפוך אותה למדינה לא יהודית. אולי שלטון דיקטטורי יוכל לשמר לזמן מה שלטון יהודי, אך ממש כפי שקורה כעת במזרח התיכון, לדיקטטורות כאלו אין עתיד מזהיר. ובכל מקרה, יהודית, מוסלמית או צפון קוראנית, אני לא חושב שיש מי מאזרחי המדינה שמוכן להפקיר את החופש שלו ובלבד שיישמר כאן רוב יהודי. יש דרכים אחרות להשיג רוב שכזה, הדרך הראשונה במעלה היא הקמתה של מדינה פלשתינית.

לא רק כי ארבעה מיליון תושבי הגדה המערבית ועזה יחיו במדינתם הפלשתינית ולא יוכלו לבוא בעוד טענות לכיבוש או למניעת יכולתם להתאגד כעם וכלאום, אלא גם כי הפליטים הפלשתינים לא יוכלו אלא לעבור לפלשתין הריבונית, או להישאר במקום מושבם. גם ערביי ישראל ייאלצו לבחור בין היותם ישראלים להיותם פלשתינים.

גם התגובה להצטרפות זו לאונסק"ו מוזרה. האמריקנים צריכים היו לברך על ההחלטה, בתיאום עם ישראל ועל ישראל היה לברך על ההחלטה הזו ולהצביע בעבורה. בחירת ממשלת ישראל להקים 2,000 יחידות דיור כעונש לפלשתינים פשוט מוזרה. מוזרה ממש כמו ההחלטה להקפיא את הבנייה בכל שטחי הגדה המערבית, גם בכאלו שברור שיוותרו בריבונות ישראלית לאחר השרטוט הסופי של גבולות ישראל ופלשתין, גם בשכונות ירושלמיות שיישארו שכונות ירושלמיות.

אם זה שטח שלנו, אם זה שטח שעומד להישאר שלנו, מותר לנו לבנות בו. אם זה שטח שבסופו של יום יהיה פלשתיני (וכיום המפות די ברורות לגבי גבולותיה העתידיים של פלשתין) בשביל מה לבנות כדי לפנות בעוד שנה-שנתיים או אפילו חמש? ההחלטה הזו מצטרפת לניסיון הנואל להלבין את המאחזים הבלתי חוקיים. מה שלא חוקי, צריך להתפנות, ובכל מקום שיישאר ישראלי, מותר לבנות על-פי תב"א מסודרת, ולא כהחלטה גחמנית של ממשלה מנופחת.