הלוחם בחזית הרעיונית של מאבק התרבויות

כתיבתו של ג'ון לואיס לא הותירה ספק כי מדובר באינטלקטואל חד ומדויק שאינו מעניק "הנחות" לטובת הנחות יסוד מעורפלות הנמצאות בקונסנזוס. לא הייתי היחיד ששם לב לעבודתו של לואיס. אריה סתיו, עורך כתב העת "נתיב", בחר לתרגם את מאמרו של ג'ון, מאמר שעובד מהרצאה בוועידה האובייקטיביסטית בשנת 2007. היה זה המאמר הראשון שפורסם בעברית מפרי עטו של לואיס, שכותרתו "ההכרח להשיב בכוח את הג'יני האסלמי לבקבוק".("נתיב" 116, מאי-יוני 2007). המאמר מופיע גם באתר אנכי בשמו המקורי: "'אין תחליף לניצחון' הבסת הטוטליטריות האיסלאמית".

בחודש יוני 2008, הגיע לואיס לביקור בישראל בסיוע מכון איין ראנד. הביקור בישראל כלל הרצאה בסמינר לתלמידי תארים מתקדמים, שאורגן בעזרתו של פרופ' איל זיסר, ראש מרכז דיין באונ' תל אביב, הרצאה שכותרתה הייתה "הג'יהד הפנימי והטוטליטריות האיסלאמית" (לצפייה בקטע). במסגרת ביקורו זה של לואיס היה לי ולמשפחתי הכבוד לארחו ימים אחדים ולטייל עימו ברחבי הארץ, תוך שאנו עורכים פגישות עם אנשי מודיעין, ממשל, ואינטלקטואלים, ומנסים להפוך כל אבן "היסטורית" ברחבי הארץ וליהנות מנופיה.

ישראל - בחזית המלחמה בין ציוויליזציה והברבריות

בשבוע זה הייתה לי הזכות הגדולה להתרשם מג'ון לואיס האיש וגם אני וגם זוגתי גילינו כי ניצב מולנו אדם ללא יומרות, מסכות וחסר "פוזה" לחלוטין. התאהבנו בו מייד ואהבה זאת רק התחזקה. לואיס מצידו אהב את מה שהוא פגש בישראל. ב-21 ביוני 2008 פרסם רשימה בבלוג "המדד האובייקטיבי" בה סיכם את תובנות ביקורו בארץ: ..."חזרתי עם מסקנה סוחפת אחת, הברורה לי באופן עוצמתי יותר מאשר לפני המסע: ישראל ניצבת בקו החזית של המלחמה בין הציוןיליזציה והברבריות. כפי שכתב אריק הופר לפני ארבעים שנה," ציטט ג'ון את הופר, "מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו, אם ישראל תמחה, השואה תתחולל על ראשי כולנו". (“Israel’s Peculiar Position,” LA Times 5/26/68).

ג'ון ראה בישראל את הידידה האמיתית והטובה ביותר של ארה"ב בעולם כיום. הוא לא התעלם מהקשיים בהם נתקלת החברה הישראלית ומן המחלוקות בתוכה, אך ידע לראותם בפרספקטיבה היסטורית של אלפי שנים ובראייה גיאו-פוליטית שגימדה את היומרנות האינטלקטואלית הפוסט-ציונית, שבקוצר ראותה נוטה להתמקד ברוע.
הוא ראה את הקנאות הדתית וקווי השבר האתניים, במיוחד בעת סיורנו בירושלים, אך זיהה כי החירות היחסית של ישראל היא שמאפשרת את הקיום של כל הזרמים הללו, שאינם שוחטים איש את רעהו כפי שמתחולל כעת במדינות הסובבות את ישראל. הוא שם לב לייעור המפותח בישראל, וקישר אותו למונח "הקו הירוק" שפשוטו כמשמעו – קו הציוויליזציה והצמיחה. בפוסט אותו כתב תיאר את ההתנחלויות כגרעיני ציוויליזציה שנטעו ואת משמעותה החיובית של ציוויליזציה זאת גם לערביי ישראל והשטחים (והפנה לתיאור של דניאל פיפס שסיפר על ההגירה הפנימית של ערבים לאיזורים בשליטה ישראלית).

"כרגיל, ישראל מואשמת בכך", כתב, "שהיא אינה מסוגלת לעשות שלום עם אוייב הדבק ברצונו להרסה". "הסיבה העמוקה ביותר לעימות בין ישראל לבין אלו המתיימרים להוביל את הפלשתינים הינה פילוסופית: החדירה העמוקה של הג'יהאד למוחותיהם של הצעירים הפלשתינים, בצורה של אידיאולוגיה אלימה שאין לה דבר להציע מלבד ההרס של ישראל והטענה לגן עדן כתמורה עבור המוות. דוגמאות של חומר אידאולוגי זה נאספו במרכז המידע למודיעין וטרור.." כתב לואיס והפנה את קוראיו לסיור הוירטואלי באוסף של המרכז בו ביקר. "עד אשר המניעים לג'יהאד נגד ישראל יזוהו, יעומתו ויופרכו, הסיבות למלחמה ייוותרו במקומם, מקננים במוחותיהם של ילדי הדורות החדשים."

בדצמבר של אותה שנה אירחתי את ג'ון בביקור שני בישראל. הפעם הוזמן על-ידי חבר הכנסת אריה אלדד ומרכז אריאל שאירגנו את הכנס "ניצבים מול הג'יהאד", אירוע שאך טבעי היה כי ג'ון ישתתף בו, לצידם של רוברט ספנסר, דניאל פיפס וחירט וילדרס, השמות הבולטים מבין עשרות מדינאים ואינטלקטואלים שביקשו לבחון את האמצעים לשימור ערכי החירות במערב. (ראו סיקורו של רוברט ספנסר כאן, ובחדשות ערוץ 7 – כאן). למרות שאורות הזרקורים הופנו בעיקר לחירט וילדרס ולנבחרת ה"כוכבים" הבינלאומית שהגיעה לכנס, לא ניתן היה להתעלם מהרצאתו של ג'ון, שפתחה את יום העיון עם מסר שהציב הגדרות פילוסופיות מדויקות עבור שוחרי החירות המבקשים לקדמה מול אוייב רעיוני חמקמק, מתוך זיהוי רציונלי ובלתי סותר של עקרונות זכויות האדם.

"סטאטיזם הינו מונח רחב, המסכם את כל הממשלות המתכחשות לזכויות אדם," הסביר ג'ון, "הוא מכפיף את הפרט לצווי הממשלה. הוא כולל מדינות אידיאולוגיות – כמו תיאוקרטיות – כמו גם ביריונוקרטיות בסיסיות המעוניינות בשליטה וכוח בלבד. טוטליטריות הינו מושג צר יותר, המכנס את המדינות הסטאטיסטיות אשר מרחיבות באלימות את כוחן לכל תחומי החיים. דוגמאות לכך הן גרמניה הנאצית ורוסיה הסובייטית. מדינה תיאוקרטית טוטליטרית, כאירן או ערב הסעודית, משתמשות בכוחה של המדינה על-מנת לכפות אידיאולוגיה דתית על כל אדם, האיחוד של כוח פוליטי וענישה דתית נותן לתנועה זאת עוצמה מיוחדת. זהו המפתח להבסתה". את תמצית הרצאתו ניתן לקרוא ב"אתר אנכי", ולצפות בה במלואה בערוץ הווידאו שלנו –כאן.

בביקורו הזה בישראל הספיק ג'ון גם להקדיש הרצאה לטובת המועדון האובייקטיביסטי באוניברסיטת תל אביב בהנהלתו של מיקי ישורון. בהרצאה זאת ששמה הפרובוקטיבי היה: "האם לישראל יש זכות מוסרית להתקיים?" העלה ג'ון לדיון את המובן מאליו לכאורה. הוא בחן מהי "זכות" והסביר מדוע הניסיון ליצור מקבילה מוסרית בין ישראל השואפת להתפתחות, שגשוג וחיים, לבין אוייביה המבקשים להרסה, מהווה אי צדק משווע. עד כמה חשובה הרצאה זאת יעידו החודשים והשנים שחלפו מאז, בהם מוצאת עצמה ישראל, שקברניטיה טרם למדו את השיעור, עם הגב לקיר, בעמדת התגוננות נחותה בשל חוסר הבנה פילוסופית ומוסרית. (לצפייה בחלק ראשון של ההרצאה).

בפתיחת הרצאתו סיפר לואיס כי כבר ביקר בכ-20 מדינות ברחבי העולם, אך ישראל היא המדינה המועדפת עליו מחוץ לארה"ב. בקריירה האקדמאית הקצרה יחסית שלו הספיק לואיס להניב יצירה רבה. הוא פירסם שלושה ספרים, האחרון שבהם הוא: "לא פחות מניצחון: מלחמות החלטיות ולקחי ההיסטוריה", שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2010, לאחר מאבק לא פשוט עם מערכת ההוצאה לאור של האוניברסיטה שקיבלה "רגליים קרות" בשלבים האחרונים של הפרויקט מאימת הביקורת מטעם ה"תקינות הפוליטית". ספריו האחרים פורסמו בשנת 2007, "המחוקקים היווניים המוקדמים" ובשנת 2006, "סולון ההוגה: המחשבה הפוליטית ביוון הארכאית".

בראיון שאותו קיים לאחרונה חידד ד"ר לואיס את הזווית האובייקטיביסטית ללימוד ההיסטוריה. ההיסטוריה, כך הסביר, היא המדע העוסק בסיבות לאירועים ולתהליכים שהתרחשו בעבר. כך, באבחת אבחנה המחיש את ההבדל בין אינטלקטואל רגיל לבין חוקר אובייקטיביסטי, המזהה עקרונות וערכים ומיישם אותם לבעיות רלוונטיות. כשנשאל מהי הנקודה המרכזית המצויה במחלוקת בספרו האחרון ענה: "שרעיונות מניעים את ההיסטוריה.

שני דברים הכרחיים במלחמה; היכולת ללחום והרצון ללחום. בתקופה הקרויה המלחמה הקרה, שני הכוחות הגדולים היו ברית המועצות וארה"ב, אך הכוח השלישי עם יכולת הייתה אנגליה – ואיש לא התמקד בה משום שהיא לא הציבה כל איום. ולכן, למעשה הרעיון השנוי ביותר במחלוקת הינו הרעיון הברור ביותר; שרעיונות הם המניעים את ההיסטוריה. בין הקוראים של הספר הרעיון השנוי ביותר במחלוקת הוא הנקודה שהעלתי כי היה זה מוסרי להפיל את פצצת האטום על יפן".

ביושרה ובאומץ בהם ניחן לואיס הוא מצא עצמו לא פעם ניצב בעמדה הקריטית של ניהול מלחמה למען החברה החופשית. חלק גדול מן הקרבות לא נבחרו על ידו אך דבר זה לא הרתיעו מלעמוד בגבורה במשימה. אחד העימותים הללו היה באוניברסיטת אשלנד אשר סירבה, למרות הערכות מצויינות מתלמידיו ומהממונים עליו, להעניק לו את מעמד המרצה הקבוע בשל רעיונותיו האובייקטיביסטיים שעמדו בניגוד לערכים הנוצריים של הוועד המנהל של האוניברסיטה. ערכים נוצריים אלו לא מנעו ממנהלי האוניברסיטה לקבל את כספי המלגה מקרן Anthem העוסקת בקידום הפילוסופיה של איין ראנד ולהעסיקו כל עוד לא קיבל קביעות. בעוד מאבקים אלו מתנהלים, מצא עצמו לואיס מול חזית נוספת. כאשר הגיע להעניק הרצאת אורח באונ' ג'ורג' מייסון בווירג'יניה, התנהלה נגדו מתקפה מצד אירגוני שמאל, מתקפה שלוותה באיומי פגיעה פיסית, וההרצאה שכבר נדחתה מפאת האיומים התקיימה בסופו של דבר תחת אבטחה כבדה.

העימותים הללו מסמלים את דרכה של התנועה האובייקטיביסטית בכלל ואת דרכו של לואיס בפרט, כמי שלחם בחזית הרעיונית של מאבק התרבויות והרעיונות. כפי שכתבתי, ג'ון מצא את עצמו לא פעם ניצב בפתח "השערים החמים". זהו תרגום מילולי של "תרמופילי", המעבר בו עמדו ליאונידס, מלך ספרטה, יחד עם 300 לוחמים בשנת 480 לפנה"ס, ועצרו את התקדמות הצבא הפרסי הפולש, תוך שהם קונים בחייהם ובגבורתם את הזמן להתארגנות והצלת התרבות היוונית שהניבה פריחה אדירה בכל תחומי המדע, הפילוסופיה, האמנות, הספורט, האדריכלות והרפואה. על עמידתם של הספרטנים כתב הסופר זוכה פרס הנובל, ויליאם גולדינג, במבוא לספרו "השערים החמים": "לא אתה ולא ליאונידס, גם לא אף אחד אחר, יכול היה לצפות כי כאן הושגה יותר מרבע מאה לזריחתה של אתונה וכל יוון וכל האנושות. ... מעט מליאונידס נמצא בעובדה שאני יכול ללכת לאן שארצה ולכתוב את מה שארצה. הוא תרם לכך שאנו חופשיים".

ג'ון לואיס, בחייו ובמותו מצטרף אל הגיבורים שאותם כה אהב ולאורם הלך, אלה שעמדו בשער ונאבקו בגבורה למען רעיונות החירות.

הערות:Books by Dr. John David Lewis:


Nothing Less than Victory: Decisive Wars and the Lessons of History (Princeton University Press, 2010)
Early Greek Lawgivers (Bristol Classical Press, 2007)
Solon the Thinker: Political Thought in Archaic Athens (Duckworth Press, 2006)