בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דווקא דעת הרוב בבג"ץ חוק האזרחות מייצגת עמדה אנטי-ציונית ● אם ערבייה שחיה בסלפית היא תושבת של מקום שאינו בישראל, האין כך גם יהודי החי באריאל?
|
רמאללה. אינה חלק מישראל? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
אם ערביה שחייה בסלפית היא תושבת של מקום שאינו בישראל, האין כך גם יהודי החי באריאל? לו הייתי אמריקני או קנדי או בריטי, ועל אחת כמה וכמה רמת-אביבי, כך הייתי מבין אל-נכון את פסיקתו של בית המשפט העליון. | |
|
|
|
|
גיל ושמחה פקדו את נאמני ארץ ישראל בעקבות החלטתו של בית המשפט העליון להותיר על-כנה את הוראת השעה בנושא נישואי פלשתינים עם ערבים ישראלים. אם לדון על-פי הדיצה והרינה, הרי שבג"ץ הפך את עורו, ומעתה, במקום לשמש מקל חובלים בידי האנטישמים המשתמשים בממסד המשפטי כדי לרוצץ את מוח הציונות, יגן בית המשפט על הציונות בפני המתנקש הערבי הסדרתי. עוד מעט ומשקה יוצע ברבים, והעיר ירושלים צהלה ושמחה. אלא שמבט מפוכח מוחק כל שמחה מעל פני המתבונן האובייקטיבי. הוראת השעה מגבילה את יכולתם של ערבים בעלי אזרחות ישראלית לשאת בני זוג ערבייים שאינם בעלי אזרחות ישראלית, אף אם אלה האחרונים מתגוררים בארץ ישראל, ולהעניק להם ולצאצאיהם אזרחות ישראלית. לכאורה, היא מציבה מכשול של ממש במסלול של שיטת הסתננות באיצטלה של איחוד משפחות, להשגת "זכות השיבה", או "תביעת הפלישה" - תלוי במתבונן. אם ירצו לממש את אהבתם, אומר בית המשפט באירוניה, יממשו אותה בג'נין, ברמאללה או בנבלוס. מה אפוא אומר בית המשפט? כי ג'נין, רמאללה ונבלוס אינן חלק מישראל. הוא פוסק כי גנים, בית-אל ושכם הם למעשה מדינה זרה שחוקי הארץ אינם חלים עליה, ותושביה אינם תושבי הארץ אלא תושבי ארץ זרה, כאילו היו בקירקוק, חמה או חומס. למעשה בית המשפט קידש פה שוב את הקו הירוק, את החלוקה השרירותית של ארץ ישראל על-פי קווי שביתת הנשק של מאי 1949, שמצידם האחד יש ישראל ומצידם השני - פלשתין. פסיקה מגוחכת במיוחד מה אם כן על-פי פסיקה זו מעמדם של 300 אלף היהודים תושבי יהודה ושומרון החיים בפלשתין? אם ערביה שחייה בסלפית היא תושבת של מקום שאינו בישראל, האין כך גם יהודי החי באריאל? לו הייתי אמריקני או קנדי או בריטי, ועל אחת כמה וכמה רמת-אביבי, כך הייתי מבין אל-נכון את פסיקתו של בית המשפט העליון. מהותית, במה שונה ערבי החי בסלפית מערבי החי באום אל-פאחם? האם הראשון שולל את קיומה של ישראל יותר מן השני? כולנו יודעים כי שניהם אחים, וכי הקו הירוק המפריד ביניהם הוא מלאכותי, חסר משמעות, מלבד היותו חלק מטקטיקת הסלאמי. שניהם דורשים כי סלפית תועבר לשלטון ערבי לאחר גירוש היהודים מאריאל, כשלב בהכנת המאבק על כפר-סבא רעננה ושייח'-מוניס. הערבייה מסלפית המבקשת להינשא לערבי מנצרת אינה רואה בכך מעבר מארץ לארץ, אלא שלב נוסף בכיבוש אותה ארץ וגירוש היהודים ממנה. היהודי הרואה נכוחה מבין באותו אופן כי עמדותיו של הערבי הנושא תעודת זהות ישראלית כלפי ישראל אינן שונות מאלו של הערבייה הנושאת תעודת זהות פלשתינית. שתי התעודות הן פיקציה, המצאה, אשליה שמוכרת לנו המערכת המשפטית לנו, כאילו ארץ ישראל ניתנת לחלוקה בשלום. מבחינה יהודית, שניהם מסוכנים באותה מידה, אולי ה"ישראלי" אף יותר מן ה"פלשתינית". שניהם פולשים זרים לארץ ישראל, והניסיון להכשיר את האחד ולטמא את השנייה הוא עלבון להיגיון, להיסטוריה ולעתיד הציונות. יגעתי ומצאתי את האיש שדעותיו הפומביות זהות לחלוטין לדעתו של בית המשפט העליון: מרואן ברגותי, שנשפט ל-5 מאסרי עולם, מתוך 67 מאסרי עולם שלהם הוא זכאי בגין 67 יהודים טבוחים, שרופים, מבותרים לרסיסים שלהם הוא אחראי אישית וישירות. אליבא דברגותי, הסכסוך הישראלי-ערבי יסתיים כאשר תיסוג ישראל לקווי ה-4 ביוני 1967, ובמקומה תקום מדינת פלשתין. בית המשפט העליון כבר הכשיר את אימוץ קווי אושוויץ בגזרת עזה (היום, חמאסטן). עכשיו מאמץ אותו בית משפט את גישתו של ברגותי, ומכריז על לב הארץ כארץ זרה, שהעובר אליה כאילו יצא לארץ גזירה. למעשה, דעת המיעוט בהחלטת בית המשפט, השוללת את ההפרדה המלאכותית לפי קווי 49', היא העמדה הציונית, בעוד שדעת הרוב, שעליה צהלו נאמני ארץ ישראל, היא המכשירה את עמדתו הפומבית של רב-המרצחים מרואן ברגותי. לכן, אין לה לשמחה זו שבעקבות הפסיקה מקום כלל ועיקר. להפך. זהו יום עצוב כאשר בית משפט יהודי מגדיר את לב הארץ כארץ זרה, ארץ גזירה המצוייה מחוץ למדינת ישראל. מלהבים שבנגב, המוקפת ב-70 אלף ערבים ומאות מסגדים, פסיקתו של בית המשפט ה"מגינה" על ישראל היהודית נראית מגוחכת במיוחד.
|
|
הכותב הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר "Joe's trial".
|
|
תאריך:
|
29/01/2012
|
|
|
עודכן:
|
29/01/2012
|
|
יובל ברנדשטטר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אהוד פרלסמן
|
30/01/12 04:39
|
|
|
|
שלא כתוב בערבית
|
30/01/12 08:57
|
|
2
|
|
ניררררררררררר
|
1/02/12 12:26
|
|
אז אחרי שאלי ישי אמר בפה מלא את מה שכולם יודעים ("ללא חילונים אין הכנסות, אין מסים, אין תעשיה") לפני מספר שבועות היה זה תורה של דורית ביניש להגיד בפה מלא את מה שכולם יודעים - בית המשפט העליון אינו מייצג את כלל הקבוצות בחברה הישראלית. או במילותיה שלה: "אכן, ראוי שיתקיים בהרכב שופטי בית המשפט העליון 'שיקוף' של הציבור, אך שיקוף אין משמעו ייצוג".
|
|
|
אז מה היה לנו שם, במפגש יהודים ערבים ביפו? עולה חדש/ותיק, סוציאליסט, יליד מרוקו, למד בצרפת, עיתונאי והיום חבר כנסת מטעם העבודה, מול ערבים תושבי יפו. אלה שומעים במו אזניהם דברי בלע על זיהומו של האוויר בכנסת ישראל, שהכניסה אל הבית תעשה כנראה בסיוע של מסכות אב"כ. ומיהם המזהמים? יהודים, עולים ממדינות חבר העמים, ברחו מארץ הסוציאליזם (שמו המקורי של הקומוניזם), והיום הם חברי כנסת. הם לא למדו בצרפת. ייתכן מאוד שחלקם למד בסנט פטרסבורג או בעיר אחרת, ברם, שפתם לא בהכרח מלאה טוב ממכמני השפה העברית, היא מלאה בחצץ.
|
|
|
ב-25 בינואר 2011, לפני שנה בדיוק, החלו המוני צעירים מצריים לזרום לככר אלתחריר ("השחרור", מהכיבוש הבריטי) כדי למחות נגד שלטונו העריץ והמושחת של חוסני מובארק אשר ישב על כס השלטון כמעט שלושים שנה. הוא היה הרביעי בשרשרת השליטים ששלטו על מצרים מאז מהפכת הקצינים החופשיים ב-23 ביולי 1952. קדמו לו מוחמד נגיב, גמאל עבד אלנאצר ואנוור סאדאת. מאז המהפכה ההיא לא התקיימו בחירות אמיתיות במצרים, וכל המערכת השלטונית הייתה לא יותר מאשר חותמת גומי ציבורית להחלטות הנופלות בחדריו של הנשיא, השליט. מערכת זו הייתה בנויה ממועצת העם (בית תחתון), מועצת השורא (בית עליון), ממשלה, נשיא ומערכת משפט. מדי כמה שנים היו נערכים בחירות למועצת העם ומשאל עם על הארכת כהונתו של הראיס, אך היה ברור כי הרכבו המפלגתי של בית "הנבחרים" נקבע מראש על-ידי הנשיא, ומשרד הפנים לא היה יותר מאשר "קבלן בחירות" שתפקידו היה לארגן הצגה של בחירות בין מועמדים שכל עניינם היה לאייש כיסא בפרלמנט, מבלי שלפרלמנט יהיה תפקיד אמיתי.
|
|
|
השוני בין 1942 ל-2012 הוא לא בהעדרם של הצוררים הרוצים להשמיד את העם היהודי. הרצון הזה קיים ולא השתנה. מה שהשתנה, זה היכולת שלנו, להגן על עצמנו והנחישות שלנו לעשות זאת. לעם היהודי, לממשלת ישראל יש את הזכות, החובה והיכולת למנוע השמדה נוספת של העם היהודי או פגיעה במדינתו.
|
|
|
הקומבינה של יאיר לפיד ואוניברסיטת בר-אילן - שבזכותה הוא נקלט למסלול לימודים לתואר דוקטור גם בלא תעודת בגרות, תואר ראשון ושני, אינה מפתיעה. יאיר לפיד ניחן בכישרון לתעתע באחרים ולנצלם לרעה. וזה כולל את המערכת האקדמית.
|
|
|
|