משפיעי דעת הקהל הערבים קיים מכנה משותף מאד ברור בין רוב מעצבי דעת הקהל הערבית בישראל, גם כאשר כל אחד מהם מגיע מאידיאולוגיה שונה לחלוטין. המכנה המשותף הזה טמון בפסילתם הגורפת של זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי. בנוגע לשכבת האקדמאים הערביים ואנשי הרוח החילונים ברובם, ניתן לראות את הדבר מתבטא ב-"חזון העתידי לערבים הפלשתינים בישראל" (2006), בנייר העמדה של מרכז מוסווא (2006), ב"הצהרת חיפה" (2007) ובמסמכים נוספים המשקפים את תפיסת עולמם.
בקרב רובם המוחלט של אנשי הדת המוסלמית הדומיננטיים, הרי נראה שזכותה של ישראל להתקיים פסולה מעיקרה מתוך אמונה שהמדינה הוקמה על אדמת וואקף מוסלמי. התנועה האיסלאמית בישראל, על שני פלגיה, פוסלת עקרונית את קיומה של ישראל וההבדלים ביניהם מתבטאים רק בכך שהפלג הדרומי מעוניין לנסות לשנות את צביון המדינה מבפנים והפלג הצפוני פשוט פוסל כל שת"פ עם מוסדות המדינה ורק ממתין לשעת כושר. מי שסבור כי אני מגזים בדבריי בהסבר פשטני על הפלג הצפוני - שייזכר בראיונו של ראאד סאלח לרשת ב' בו הסביר לפני שנתיים כי: "אדמת ישראל הינה אדמה איסלאמית, ערבית ופלשתינית כבושה ויש להגן עליה...
1"
המופתי של ירושלים, השייח מוחמד חסין מככב גם הוא בהתבטאויות קיצוניות נגד יהודים ומדינת ישראל, רק לאחרונה צטט בכנס ברמאללה חדית' (תורת מוחמד שבע"פ) אלים במיוחד אשר אומר כי - "לא יבוא יום הדין עד אשר ילחמו (המוסלמים) ביהודים - והיהודי יתחבא מאחורי עצים ואבנים, והאבנים או העצים יקראו: 'הו מוסלמי עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגו אותו." מעניין שהשייח חסין אמר ל
עיתון הארץ כי אמצעי התקשורת סילפו את דבריו,
2 והרי בעצם באומרו כך שיקר שקר בוטה, כי מדובר בציטוט ישיר של חדית' מפורסם. אגב החדית' הנ"ל אף מצוטט במלואו גם באמנת החמאס (סעיף 7).
זאת אומרת, שהמופתי של ירושלים לא רק שאמר את הדברים בכנות ובאמונה רבה, ושום גורם תקשורת לא סילף את דבריו - הרי הוא גם ניצל את הכנס ברמאללה - בירת הפת"ח, בכדי לקרוץ בה לעבר החמאס. נותרה קבוצה נוספת שראוי להזכיר בין הקבוצות המשפיעות על דעת הקהל הערבית בישראל, ואשר גם תפיסת עולמה הבסיסית שוללת את זכותה של ישראל להתקיים כמדינת העם היהודי ואלו הם רוב הח"כים הערביים.
נזקים:
הנזק המידי שמביאות שלושת הקבוצות שמניתי (אקדמיה, דת ופוליטיקה) על האוכלוסיה שהם מתיימרים לייצג, הוא בכך שהרוב היהודי מסיק שמדובר בגייס חמישי ממשי ומתרחק מהערבים בכל דרך אפשרית, דבר הפוגע בכלכלה הערבית- ישראלית בטווח הקצר והארוך גם יחד.
הנזק החמור יותר שאותן אליטות ערביות גורמות למיעוט הערבי, מתבטא בכך שהם מקבעים נורמת חשיבה הגורסת כי אין לאזרחי ישראל הערבים שום סיבה, ולו הכי קטנה, לקבל את המנגנון המדיני המתקיים בישראל (מדינה יהודית ומשטר דמוקרטי) ובכך הם מגדלים דור שלם להאמין כי קיימת אלטרנטיבה טובה יותר במזה"ת למנגנון שהתנועה הציונית הקימה, שזה שקר גמור אם לא הונאה בזדון, מפני שהמזה"ת כולו מאז ומתמיד, כך גם היום, הינו מרחב בלי שום סימפטיה לזכויות אדם אלמנטאריות. כך היה במרחב כולו, עד אשר באו היהודים וקוממו את ביתם הלאומי מחדש, בשטח הקטנטן של ארץ ישראל.
החטא השלישי גרוע עוד יותר מהשניים הראשונים, הוא שמעצבי דעת הקהל הערביים מזדהים במופגן עם מעשיהם הנתעבים של אויבי ישראל. בכך לא רק שהם משדרים למיעוט הערבי שיש לפסול את עיקרון המדינה שהם חיים בה, אלא גם מעודדים אותם ללכת בדרכי מעשי הרצח של אויבי מדינתם.
ההזדהות עם החמאס שהוא ארגון רצחני לכל הדעות, אשר רצח והרג הם כלים לגיטימיים מבחינתו, מתרחשת באופן מובהק על-ידי הח"כים הערביים, וזאת במקביל לאוזלת יד רפה של רשויות החוק הישראליות, דבר היוצר ביניהם תחרות מי יותר קיצוני:
את עזיז דוויק יו"ר המועצה המחוקקת מטעם החמאס ביקרו מסעוד גנאים ואיברהים צרצור מסיעת רע"מ תע"ל, וכשנשאלו על הביקור באתרynet הסבירו כי "מדובר באישים פוליטיים הנלחמים נגד הכיבוש
3". באין תגובת אכיפה ישראלית הולמת לביקור, מי יתפלא שימים ספורים אח"כ קפצה על העגלה גם רודפת הכותרות שונאת ישראל ח"כ חנין זועבי וגם הלכה לבקר אותו? האם אותם ח"כים ערביים מנסים לשדר לערביי הארץ שדרך ההתנגדות של החמאס היא לגיטימית בעיניהם? שפיגועי התאבדות הם לגיטימיים? או שמא המסר שלהם לערבים הוא שגם מערכת החוק הישראלית מקבלת את מעשי החמאס כנורמה מתקבלת על הדעת, שהרי אם לאו, בוודאי היו מופעלות נגד אותם ח"כים סנקציות משמעותיות לא?
אבל ישראל שותקת, היהודים שותקים, והמסר הדו ראשי של הח"כים הערביים לקהלם, ממשיך להתבהר - הזדהות עם החמאס היא לגיטימית ומערכת החוק הישראלית מקבלת אותה בשוויון נפש. כך בדיוק פעל לאחרונה יועצו לשעבר של
יאסר ערפאת (עד 99) ח"כ
אחמד טיבי, אשר הסביר בכנס השאהיד ברמאללה כי "השאהיד הוא התפארת אשר פורץ ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור ושהשאהיד הוא סמל המולדת ועוד קרא - "ברכות לאלפי השאהידים במולדת ובניכר וברכות לשאהידים שלנו ושלכם בתוך הקו ירוק,"
4 כנראה מתוך פרץ התרגשות שבוודאי חש נוכח מחיאות הכפיים שקיבל שם. הדברים הללו עוברים, כך מסתבר, בשוויון נפש.
הערבים בתוך הקו הירוק, במיוחד אלו אשר מצביעים לאחמד טיבי, יכולים לחוש רשמית שה"שהאדה" היא הדרך הנכונה להם. ולמרות שמצביעי טיבי אינם רבים, והוא יקיר התקשורת העברית הרבה יותר מאשר זו הערבית, עדיין מספיק מטומטם אחד שיתאבד כדי להרוג עשרות אנשים בשם ה"שאהדה" שאחמד טיבי ברך עליה ברמאללה.
אז מה התנהלות הח"כים הערביים אומרת דווקא עלינו?
אומנם ניתן לתרץ את ביקורי הח"כים אצל אנשי החמאס, את השותפות האקטיבית במשט הטרור טורקי ואת אמרות הברכה לשאהידים, כעמדה שניתן להביע במדינה דמוקרטית, אך זו תהיה הונאה עצמית עמוקה ולא יותר. רק תארו לעצמכם חבר קונגרס אמריקני-מוסלמי שהיה הולך לבקר בכירים באל-קאעידה בכדי לחזק את ידם ומכנה אותה "לוחמי חופש". מה ניתן להסיק על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית בהקשר להתנהלותה מול התבטאויות רדיקליות אלו של חברי הכנסת הערבים? שאנו סובלים מהעדר אכיפה, מחוסר מנהיגות ומחוסר אחריות לאומית. בקיצור מאנמיה מערכתית. קימת כאן תופעה של אי קבלת אחריות בסיסית שחייבת להתלוות לכל עם וחברה שלקחו על עצמם את משימת הניהול הלאומי והעצמי שלהם.
ריבון אמתי משרטט גבולות ואוכף את חוקיו בכדי לשמור על החברה שהוא אחראי עליה, אך צעדים אלו אינם מתקיימים, לפחות במישור הגלוי. צריך לזכור כי לא מדובר בהערות מרומזות המהוות חלק מהמשחק הדמוקרטי, אלא בהתבטאויות ברורות בעד דרך השאהידים וכשהדבר נאמר על-ידי חברי כנסת ישראלים הדבר הוא אבסורד לשמו. בנוסף, ברור לכל שמתקיימת כאן איפה ואיפה ברמת הסיקור התקשורתי, בכל הקשור להתבטאויות גזעניות. שהרי אילו הרב עובדיה היה מתבטא באופן דומה הדבר היה פותח מהדורות חדשות. הספר תורת המלך של הרב שפירא והרב אליצור גונה על-ידי כל, ובצדק, אבל כשאחמד טיבי מפאר את השהיד ההתבטאות שלו יורדת מהכותרות אחרי שעתיים.
אם כן, אני קורא לחברי הכנסת של מדינת ישראל לגלות אחריות בנושא ולקדם חוקים שמטרתם להגביל את הביקורים, המעשים וההתבטאויות הללו של הח"כים. ברור לכולם שחברי הכנסת הערביים אשר הם אנטי ציונים מובהקים, משרתים במידת מה את הדמוקרטיה הישראלית, אבל אני אומר - לא בכל מחיר אנו צרכים לאפשר לדבר הזה להתרחש. התופעה הנ"ל אינה מועילה לחברה, למדינה בוודאי שלא לדמוקרטיה, אלא רק מזיקה לה ולמיעוט הערבי אשר מיוצג כביכול על-ידי אותם ח"כים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
