החלטות שיפוט שרירותיות הן סוג של שחיתות

הסיבה העיקרית להידרדרות הערכית טמונה במדיניות השיפוטית המוכתבת על-ידי הרוב השולט ברשות השופטת. בעשרים השנים האחרונות, ונכון להיום, הרוב השולט ברשות השופטת הוא בעד ישום מדיניות שיפוט אקטיביסטית קטגורית המאדירה בעלי הון ופוגעת בבעלי דין חלשים.

מרבית השופטים בישראל הם יוצאי פרקליטות, משטרה, תפקיד משפטי ציבורי וכיו"ב. ההערכה היא שהם מהווים כ-98% מכלל השופטים. יודגש, כי בחירת שופט על בסיס היותו נושא תפקיד קטגורי בעברו אינה כשלעצמה קריטריון פסול, שכן למועמד שכזה קיים רקורד רשום, מוכח, על פיו ניתן לאבחן מיומנות, יכולת, כישורים ואמינות.

הבעיה הראשית של שופט בעל עבר קטגורי מתחילה ונגמרת בהבנתו את תפקידו השיפוטי. זווית הסתכלותו על עושה העבירה מוגבלת וחסרת מעוף. הוא מוגבל לחשוב על-פי כיווני חשיבה מוגדרים בהתאם לתפישת עולמו הצר. מושגים כגון תיקון, חמלה, חרטה, סליחה, טיפול, שיקום, כפרה, דרך המלך, חזרה למוטב, וכיו"ב אינם חלק מתפישת עולמו לצורך יישום וביצוע. להוציא שופטים בודדים אשר מצאו לנכון ללכת נגד הזרם הקטגורי ויישמו שיפוט מאוזן, רוב השופטים בישראל אינם חורגים מיישומה של המדיניות הקטגורית, השלטת כיום.

השופט בעל העבר הקטגורי גומל לרוב השולט ופועל על-פי מדיניות הזרם הראשי בהוצאתן מהכוח אל הפועל של מדיניות החמרה וענישה שאינן כורח המציאות, גם כשאלה מנוגדות לדין ולנסיבות העניין. זהו סוג של שוחד וגמול בעד בחירה. הרוב השולט מצפה מהשופט הנבחר כי יפעל על-פי מדיניותו ולא יסטה ממנה. השופט בעל העבר הקטגורי מודע היטב לסיבת היבחרותו וגומל לרוב השולט ביישום מדיניותו.

שופט אשר פועל שלא על-פי מדיניות הרוב השולט ובוחר ליישם בהחלטותיו הליך מאוזן הכרוך מעצם טבעו בהטלת מרות על נציגי התביעה והקפדה על פעילותם של נציגי מערכת אכיפת החוק, סופג מיידית ביקורת קשה, הופך לחריג, שחיקתו מוגברת ובמרבית המקרים הוא מוצא עצמו מובל אל מחוץ לתפקידו השיפוטי.

כל מי שאכפת לו מדחיקת השחיקה העוברת על הציבור הישראלי ובבת עינו חיזוק החוסן הערכי של תושבי ישראל, צריך להדיר שינה מעיניו מהמצב השיפוטי השורר כיום בבתי המשפט בישראל וחייב לפעול מיידית לתיקון המצב.

החלטות שיפוט שרירותיות, הן סוג של שחיתות שיפוטית. שופט המרבה בהחלטות שרירותיות הוא שופט מושחת. שופט אשר כלפיו הוגשו בשנה יותר מחמש תלונות על-ידי מלינים שונים, בגין החלטות שרירותיות, הוא שופט מושחת. שופט מושחת אין לו מקום במערכת השיפוט.

ההלנות על כי הרשות המבצעת ו/או המחוקקת נגועות בריבוי חריג של מעשי שחיתות, נראה כי מקורן מתוזמן ככל הנראה מגורמים בעלי אינטרסים מתוך הרשות השופטת. בעניין זה אין לטעות - ככל שקיימת שחיתות ברשויות השונות, השחיתות במערכת השיפוטית היא המסוכנת והרת-האסון לקיומה של החברה, יותר מכל גילוי שחיתות ברשויות האחרות.

בניגוד לשרי המשפטים הקודמים, כניסת פרופ' דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים בישרה תקווה חדשה לציבור בישראל, שכן מיד עם כניסתו הצהיר כי בכוונתו ליישם עוד בתקופת כהונתו שינויים יסודיים במערכת המשפט בישראל.

לדידנו המבחן הראשון שעל שר המשפטים לעמוד בו הוא הקמתו של גוף מבקר לשופטים שיהא בלתי תלוי, מקצועי, עם יכולת אמיתית ומיידית להביא להדחת שופט. הנציבות הקיימת אינה ממלאת את ייעודה והיא למעשה כלי בידי הרשות השופטת להוצאת קיטור מהציבור בלבד. במשך שלוש שנות הקמתה, הנציבות לא עשתה כל מהלך ראוי לציון אשר יתרום לעצירת הירידה באמון הציבור בשופטים ולמעשה כל התלונות שהוגשו "טויחו" ולא טופלו כנדרש.

המבחן השני שעל שר המשפטים לעמוד בו, הוא שינוי הקריטריונים לבחירת שופטים. הן לגבי מועמדים לשיפוט והן לגבי שופטים מכהנים. כל מועמד לשיפוט, לקידום והמשך כהונה חייב לעמוד בסדרה של מבחנים אובייקטיביים מקצועיים לרבות מבחני אישיות, התאמה, כשירות נפשית וכיו"ב, על-ידי גוף מקצועי מוסמך, בלתי תלוי כתנאי לקבלה, קידום ו/או המשך כהונה.