כל הכוכבים רוקדים ריאליטי עם כוכבים

שמועה עקשנית אומרת כי יועצים משפטיים של רשתות שידור עומדים לאסור על כוכבים לרקוד עם חברי כנסת. לא יהיה בכך, על-פי השמועה, שום ממד של פעולת תגמול שתכליתה להעניש את היועץ המשפטי של הכנסת שאסר על חברי הכנסת לרקוד עם כוכבים. אלה שני סיפורים שונים. לא כל חברי הכנסת הם רקדנים מלידה. יש בהם לא מעטים שאינם רוקדים מעורב. יש שאינם מסוגלים לרקוד עם פרטנר אחד כי הם רגילים זה מכבר לרקוד על כל החתונות. יועץ משפטי אינו יכול להתיר לחברי או לחברות כנסת לקנות לעצמם יקר וגדולה באורח א-דמוקרטי.

חבר כנסת שמותר לו לרקוד עם כוכבים בשעות של זריחת רייטינג מואצת משול כמי שעושה עושק ולא במשפט. הרקדנים המובחרים מקנים לרקדנים הנבחרים יתרון מפלה. שום יועץ משפטי ראוי לתוארו ולמיקומו בצמרת המשפטית של המדינה לא יכול להרשות לעצמו להיכנע לדרישה הפרועה של ההמון לראות ח"כים בוואלסים. אין לו ברירה. הוא מוכרח לאסור.

להעלות את קרנם בעיני הציבור

לא כן היועצים המשפטיים של הרשתות. הם לא מוטרדים מן הפן הדמוקרטי של הסוגיה. הם ממונים בעיקר על הפן העסקי. הם שכירי גזברי הרשתות להם הם מייעצים. הם אמורים לדעת טוב יותר מן הרקדן החושב לתומו כי יקנה לעצמו שם ואחרית בארץ אם יצא לחול לעיני המצלמות עם פרלמנטרית. הם נדרשים להעמיד אותו על טעותו. בכנסת בהם נפש נבחרי עם יוצאת לרקוד עם כוכבים, לא בטוח כלל כי משתלם להם לכוכבים לרקוד עם נציגיו של העם שכך רוצים להרים את קרנם בציבור.

הריקוד עשוי להיות פצצה מהממת לרגע עם רסיסי לעג וצחוק לשעה ולימים ולשנים. בקיצור, ההבדל הגדול הוא שהיועץ המשפטי של הכנסת אנוס לאסור ריקוד על מי שמת לרקוד כדי לשמור על זכויותיו של חבר הכנסת שלא יכול לרקוד, והיועץ המשפטי של הרשתות מוכרח לשמור על האינטרסים של האוויל שרוצה לרקוד.



שמועה עקשנית לא פחות אומרת כי כל סיפור ההדלפה של התמיכה הפסיכיאטרית בכוכבי האח הגדול, לא הייתה אלא קונספיראציה. על-פי מה שבריות שאין לצטט אותן משום שאין לציבור זכות לדעת את הכל, גונבה לאוזנם של מתמודדים פוטנציאלים (לכנסת, ולפי שמועה אחרת לתוכנית האח הגדול ממש) שמועה כי ח"כים אחדים מתכוננים לעשות אודישנים לאח הגדול הקרב ובא. יריבים כאלה כדאי לסלק מן הדרך כשהם קטנים. נשקלה אפשרות להחדיר בפרסום סמוי לחדשות איזו תובנה שלמילים האורווליאניות "האח הגדול" עלולה להיות השפעה שלילית על מעמדו של חבר כנסת ואפילו אם 1984 כבר עבר-זכר הסטאליניזם ב-2012 לא נמחק עדיין. האסטרטגיה הזאת לא כבשה לבבות. היה חשש שאיש לא ידע עוד מה או מי זה אורוול.

הייתה הצעה להניא, גלוי גלוי, בוטה בוטה, חברי כנסת מלהיעלם לימים ארוכים בבית האח הגדול פן לא יוכלו לממש משם את המשמעת הקואליציונית וכי גם קיזוז לא יועיל כי מי נביא לדעת אם בעידן האח הגדול יש למשמעת מכל סוג שהוא סיכוי. סוף דבר, על-פי הקונספיראציה השלטת האחרונה הנתמכת גם על-ידי טורים אחדים בעיתונים מסויימים הלוחמים זה בזה, הוחלט להרתיע חברי כנסת נכספים בסיפור על התרופות הפסיכיאטריות. בכל יכול חבר כנסת צמא מיקום בכנסת הבאה לעמוד, אבל לא בקונוטאציה המסרבת למות כי כדורים פסיכיאטריים נותנים לפסיכים. זה עבד כמובן. עד לעצם היום הזה לא נדרש היועץ המשפטי של הכנסת לאסור בפומבי על חבר כנסת להיכלא בבית האח הגדול כדי להיחשף לפני ציבור בוחריו.

בחוגים רכילאים יודעי כל דבר מרגיעים את הציבור כי לא צפויים חברי כנסת שמבקשים להתמודד בהישרדות. מהישרדות יש להם די והותר בכנסת עצמה. היא אפילו שם המשחק המאיים להיות שם המשחק כולו. אין איום על תוכניות הריאליטי המוזיקאליות. כוחו של חבר כנסת בפיו אולם בפיו זה מספיק לקריאת ביניים, זה מספיק לשאילתא, זה מספיק אפילו לנאום הפורט על מיתרי ימין ושמאל נדושים, אבל כשהסגולות כולן והכישרון כולו תלויים במיתרי הקול, אין בפיו מספיק. לרקוד, כן, לשיר לא. ככה זה.

המציאות - האמת עניית הרייטינג

אפשר להבין לליבם של נבחרי העם. כשהכל ריאליטי, גם הכנסת ריאליטי. מדברים כאילו ריאליטי. קונים בבוטיקים של ריאליטי. שותים ממידנייט עד מורנינג בבארים של ריאליטי. יוצאים לויקאנדים לקאנטרי ולצימרים בטי שרטים של ריאליטי. הטרנדים הם ריאליטי. הג'אנר הוא ריאליטי. האג'נדה היא ריאליטי. הממשק עם הגוד לייף הוא ריאליטי. יש ריאליטי של מחאות שמאל. יש ריאליטי של הפגנות ימין. יש ריאליטי של ביסטרו בשינקין ויש ריאליטי במדרכות של מאה שערים. יש ריאליטי של חשודים בפלילים החובשים כיפות של ריאליטי ונותנים לעורכי דיינים של ריאליטי להסביר כי הצדק והריאליטי עתידים לצאת לאור ויהיו להם עוד, טפו-טפו, אין ספור לייקים של ריאליטי.

בארץ של חולין ריאליטי, וקבאלה ריאליטי, ואפילו משיח ריאליטי. רק הריאליטי עצמה, המציאות, הביטחונית, הכלכלית, החברתית, הזהותית, היא לא ריאליטי. היא ממש. היא ההוויה. היא האמת עניית הרייטינג. אבל כל השאר? ריאליטי. ועל כן, למה שלא יהיו גם חוקים של ריאליטי, ומחוקקים של ריאליטי, רוקדים או לא רוקדים, למה לא בעצם היועץ המשפטי של הכנסת. קצת גמישות. לא נורא. מה כבר יכול לקרות אם גם היועץ המשפטי ירקוד עם כוכבים...?