החלטת בג"ץ בעניין מגרון - לפסול את הפשרה הכואבת שעליה חתמו המתיישבים עם ממשלת ישראל - עלולה להסתבר כמכה קשה למוסד השיפוטי עצמו. כאשר בית המשפט העליון מעמיד את עצמו לשירותה של עריצות המיעוט -
יריב אופנהיימר וחבר מרעיו מארגון השמאל הקיצוני החותר לעימות אלים ולגירוש כוחני וגזעני (טרנספר) של יהודים - הוא מציב את עצמו על מדרון חלקלק, שסופו מי ישורנו.
ריכוז עם ישראל בארץ ישראל הוא תכלית קיומה של מדינת ישראל. ההתיישבות בארץ ישראל היא נשמת אפה של הציונות. התייצבותו של המוסד השיפוטי העליון לימינם (לשמאלם?) של גורמים כוחניים וקיצוניים, מטילה צל כבד על מוסד חשוב זה ולא על המתיישבים.
תל אביב - אם כל ההתנחלויות כאשר לא נמצאו בעלים לקרקע - ראו החלטת בית משפט השלום בירושלים - וכאשר אין מי שיבוא ויוכיח את בעלותו עליה, וכאשר אין ממי לרכוש את אדמת מגרון - ההחלטה "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס" היא החלטה שאינה תורמת לצדק, או לשלום-בית, או לשלום. כל כולה שמן על גלגלי המהפכה האופנהיימרית של הכת השלטת, שלמרבה הבושה והצער מקבלת שוב ושוב במה באמצעי השידור ה"ממלכתיים" והאחרים של ישראל.
אם כל ההתנחלויות וההתנחלות הגדולה ביותר, תל אביב, בנויה על חורבותיהם של כפרים ערביים: שייח מוניס (אוניברסיטת ת"א), סומייל (בניין עיריית ת"א), ג'מוסין (מגדלי אקירוב), סלמה, ועוד. ה"פליטים", צאצאיהם של ערביי "כיבוש 1948", ממתינים עם המפתח על צווארם ליום שבו יקבע בג"ץ שהחוק הציוני בעניין נכסי נפקדים איננו חוקתי וראוי לעבור מן העולם, ואז תושבנה להם אדמותיהם הגזולות.
בניגוד לתל אביב, יהושע חנקין גאל בכסף את אדמות עמק יזרעאל וסלל את הדרך להתיישבות היהודית עליהן. בדרך זו פעלה ההתיישבות היהודית באזורי יש"ע: לא על קרקעות שבעליהן יכולים להוכיח את בעלותם וממילא גם יכולים למוכרן בכסף מלא.
המערכת הסלחנית והמערכת הדורסנית אבל, במדינת ישראל הוקמו שתי מערכות חוק נפרדות: מערכת סלחנית ורופסת כלפי בנייה ערבית בלתי-חוקית משני צדי "הקו הירוק" ומערכת דורסנית כלפי בנייה יהודית, אם וכאשר זו נעשית מעבר לקו זה. או: הקפאת הבנייה היהודית ובה בעת סיוע של ממשלת ישראל והקרן הקיימת לישראל (?) לבניית העיר הערבית רוואבי בלב ארץ ישראל.
חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו וזכות הקניין התפוגגו - עם חותמת כשרות של בג"ץ - כאשר האתרוג לבית שרון פעל כקבלן הביצוע של מדיניות הטרנספר של השמאל ויצר את התקדים של אזור נקי מיהודים -
יודנריין - דווקא בארץ ישראל. הכשרת שרץ הגירוש היא שהעמידה את בית המשפט העליון על המדרון החלקלק שהביאו עד הלום.
אין נכס חיוני לבית המשפט העליון יותר מאשר אמון הציבור בפסיקותיו, אבל בג"ץ פועל במרץ ועושה לילות כימים כדי לשחוק אמון זה. בכך כורת בג"ץ במו ידיו את הענף שעליו הוא יושב.
להקים את מגרון באתר גבעת היקב לאחרונה כתבתי: "לא מיותר לחזור ולשנן... בימים שבהם המתיישבים במגרון עשו מאמץ כביר למניעת עימות, שהשר בני בגין הביא להסכם כואב הכרוך בהזזה של יהודים מבתיהם שנבנו על קרקע שאיש אינו תובע בעלות עליה, ושלמרות זאת פועל יריב אופנהיימר - איש הכת השלטת והמתוקשרת והמדובררת והממומנת מבחוץ - במטרה ללחוץ על בית המשפט העליון כדי שזה יצווה להרוס יישוב יהודי בארץ ישראל. האם בג"ץ יאשר את ההסכם או יקבל את תכתיבו של אופנהיימר?!" למרבה הצער, בג"ץ קיבל את התכתיב המרושע של איש הריב והמדון.
בנסיבות הנוכחיות יש לקרוא לראש הממשלה
בנימין נתניהו - המצהיר השכם והערב על היותו ציוני ועל התנגדותו לחסמים ביורוקרטיים - לתת תשובה ציונית הולמת ולקיים הן את הפשרה הכואבת והן את החלטת בית המשפט העליון: להוציא מתוק מעז, לסלק את החסמים ו
להקים את מגרון באתר גבעת היקב בתוך ארבעה חודשים. מדינת ישראל כבר עשתה פעולות מסובכות יותר בלוח זמנים קצר יותר. לא יהיה זה מעשה עוקף בג"ץ אלא בנייה בהתאם להחלטה השיפוטית וברוח חג החירות הבא עלינו לטובה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
