בשלהי שיחות ישראל ואש"פ בוועידת קמפ דיויד ביולי 2000 הוצע לפלשתינים הסדר מיוחד במזרח ירושלים ובעיר העתיקה. במהלך שיחות אולמרט ועבאס האפשרות עלתה שנית באופן רשמי. לפי שתי ההצעות, השכונות היהודיות בעיר היו מסתפחות באופן מוסכם לישראל והשכונות הערביות היו לחלק מבירת פלשתין. הצעת ברק כללה ויתור על הריבונות בהר הבית והצעת אולמרט קידמה ריבונות משותפת בעיר העתיקה בכלל על-ידי משטר מיוחד שיכלול את ישראל, ארה"ב, פלשתין,
ירדן וערב הסעודית.
מדובר בשתי הצעות רציניות מצד רמטכ"ל ב(מיל.) ושר ביטחון בהווה, כמו גם מצד איש ליכוד וראש עיריית ירושלים לשעבר. לא בדיוק מי שעונה לתוית של מי ששכח את דרך הציונות, תוית אשר מבקש רונן שובל להצמיד להם במאמר שפורסם בעיתון
הארץ ב-4 באפריל. המאמר מבקש להצמיד תוית של אנטי-ציונות, למעשה, לכל מי שמבקש לקדם הסדר בר-קיימא בין ישראל לפלשתינים, שמבין גם שפשרה בירושלים היא תנאי הכרחי לכל הסכם עתידי בין ישראל לשכנותיה הערביות.
השאלות המרכזיות בדיון על ירושלים
שלוש שאלות מרכזיות עולות בדיון על ירושלים בהקשר המדיני. ראשית, האם ניתן להגיע להסדר עם העולם הערבי תוך ויתור בירושלים, או שמא מדובר בשיח פנים ישראלי עקר בין ימין לשמאל כאשר האמת הטרגית היא שבצד השני אין פרטנר שיכול להתחייב לסיום הסכסוך וקץ התביעות בתמורה לכך?. שנית, האם ניתן להגיע להסדר עם העולם הערבי ללא ויתור בירושלים? ולבסוף, האם הסכם שכזה יהווה את "חיסולה של הציונות" כאשר הוא מפקיר את הסמל העליון של העם היהודי בידיים זרות, כפי שטוען שובל?ֿ
השאלה הראשונה נענית בבירור על-ידי 22 המדינות החברות בליגה הערבית ב-2002 כאשר אימצו את יוזמת השלום הערבית וכאשר אימץ אותה שנה לאחר מכן הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, המונה 57 מדינות. היוזמה אושרה מחדש בשבוע שעבר בבגדד בכינוס הליגה, דבר המעיד על שינוי אסטרטגי אמיתי כלפי מדינת העם היהודי. לפי היוזמה יכריז העולם הערבי על סיום הסכסוך, הכרה בישראל ושיתוף פעולה ביטחוני, כלכלי ודיפלומטי מלא עמה בתמורה לריבונות פלשתינית במזרח ירושלים. מכאן, שהצעותיהם של ברק ואולמרט רלוונטיות בהחלט.
שנית, האם אומנם חשובה כל-כך ירושלים לעולם המוסלמי והערבי? רונן שובל טוען שהפלשתינים רוצים את ירושלים כדי לגזול מאיתנו היהודים את הסמל החשוב לנו יותר מכל. אולם ירושלים קדושה לאסלם, גם אם אינה מוזכרת בקוראן בשם זה, ללא קשר לישראל ולתהליך המשא-ומתן. כך אפילו עוד לפני הצהרת בלפור דרשה המשפחה ההאשמית את אל-קודס לעצמה לשימור תפקידה המסורתי כמגינת המקומות הקדושים באסלם, לאחר שהווהאבים תחת עבד אל עזיז אל סעוד השתלטו על מכה ומדינה שבחיג'אז. כך נרצח לאחר תפילה עבדאללה מלך ירדן ב-1951 ברחבת הר הבית.
מאז אכן הלכה וגברה חשיבותה של אל-קודס בקרב המוסלמים וכיום ניתן למצוא תצלום של כיפת הסלע בכל מקום - מאלג'יר, דרך רמאללה ועד ג'קרטה. היא הפכה לראשונה במעלה - עד כדי כך ששאר המקומות הקדושים נדחקו כליל (כמה מוסלמים יודעים שהאתר הרביעי בקדושתו נמצא בהרר שבאתיופיה?). הדרישה הערבית לפשרה בירושלים היא מהותית ולא עלתה, אפוא, על-מנת למוטט את הציונות.
לבסוף יש להתמודד עם טענתו של שובל לפיה וויתור על הסמל העליון של זכותנו ההיסטורית-דתית על הארץ משמעותו וויתור על הציונות. כמובן שזאת דמגוגיה לטעון שהצעותיהן של ברק ואולמרט כללו ויתור כולל על העיר העתיקה. השניים הציעו הסדרים יצירתיים שונים לחלוקת הריבונות או לריבונות משותפת ב-2 קמ"ר קדושים אלה. אולם השאלה נוגעת בעניין עמוק יותר מהפרטים הטכניים של הצעות השניים.
ירושלים והר הבית אינם פרה קדושה שיש לשחוט
השאלה מציגה את הסמל כערך עליון מחיי האדם עצמם ומהמשמעות האינסופית שניתן ליצוק לתוכם. הסמל אומנם חשוב מאוד כדי לאפשר ליהודים מכל העולם להתחבר לזהות אחת משותפת. עם זאת, בהקשר של הסכסוך הרצחני עם שכנותינו, אין לנו להשתעבד לשום סמל באופן עיוור. אסור להכפיף את חיינו לססמאות ויש לדרוש מה הופך את הסמל לחיוני עבורנו. כאשר שוחחתי עם רב הכותל רבינוביץ' ועם ראש הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, השייח וח"כ צרצור, עלה כי הצורך העמוק ביותר לשניהם הוא חופש הגישה והפולחן לאתרים בעיר העתיקה. כמובן שלצד חירויות אלה, חשובים הסדרי הביטחון שיישמרו. כאמור, בכל הצעה להסדר עם העולם הערבי נשמרת זכותם של כל בני הדתות לחופש גישה ופולחן בירושלים והביטחון, אשר בצל הסכסוך אינו בשיאו בעיר העתיקה, רק יכול להשתפר במסגרת הסכם.
ירושלים והר הבית אינם פרה קדושה שיש לשחוט. מדובר בסמל חיוני לציונות. עם זאת, הפשרה שתידרש לגביהם תשמור על ההיבטים החיוניים ביותר עבורנו - גישה חופשית ובטוחה. מצד שני, היא גם תשמור עלינו שלא נישחט לשווא בשם אותה פרה קדושה. כי הסירוב העיוור לכל פשרה יצירתית בירושלים משמעותו עוד רבבות של הורים שכולים בתולדות הסכסוך שטרם נכתב, על-פני שמירה על האינטרסים שלנו בעיר הקודש. אחד מהם, אשר רונן שובל מקפיד להתעלם ממנו, הינו ערך החיים עצמם.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
