מרגי הפצמ"רית מדליקה ומפוצצת

לכבוד
כל מי שטרם פקח את עיניו.
מדינת ישראל.

הנידון: קוראים לי מרגי הפצמרית ואני מדליקה ומפוצצת


שלום לכם אזרחים יקרים,

אתם אולי לא מכירים אותי, אך תושבי גוש קטיף הם חבריי הטובים, אני ממש מתה עליהם.

אני קופצת עליהם כבר כמעט ארבע שנים.

קוראים לי מרגי הפצמרית ואני מדליקה ומפוצצת. וברצוני לספר לכם את תפקידינו ואת ההיסטוריה שלנו בגוש קטיף.

התחלנו לעוף ולהתפוצץ מעל היישובים בגוש קטיף בחודש אדר תשס"א - מרס 2001. התפוצצנו בכל המקומות האפשריים, בבתי ספר, בבתים, בתחנות הסעה, בשטחים פתוחים, בלב החממות וביישובים עצמם.

בפקודה שקיבלנו מאת קבלני ההרג היושבים בצד השני של הגדר, נאמר במפורש שעלינו להתפוצץ, על-מנת להרוג כמה שיותר חיילים ויהודים היושבים ביישובי גוש קטיף.

כל יום במסדר הבוקר, כאשר אנו יושבים על עמדות השיגור ורואים את היישובים, אנו שומעים את הקריאות של הקבלנים המדריכות אותנו לאן פנינו מועדות ומה עלינו לעשות. "עליכם ליפול ולהתפוצץ ולהדליק בית שבו גרים משפחה מרובת מתנחלים", הם אומרים לנו ומדליקים לנו את הפתיל.

בשעת מעופינו מעל היישובים בגוש קטיף, אנו חדורי אמונה שהפעם בעזרת אללה נצליח ונמלא את הפקודה, אבל כאשר אנו מתקרבים אל הבית, אנו מתפוצצות שני מטר מהבית וגורמות נזק לסביבה. לפעמים אנו חודרות את הגג, מתפוצצות בתוך הבית וגורמות לנזק ואיננו מצליחות להרוג אף אחד.

לאחר מספר רב של מעופים, התכנסנו אני וחברותי לישיבה סודית ושאלנו את עצמנו איך זה קורה שאנו מחטיאות ואיננו פוגעות בול. לאף אחת לא היתה תשובה, רק לחבר אחד לא מוכר שהגיע לכינוס היתה תשובה. "דעו לכם, כי אתם מנסים לפגוע בבניו של הקב"ה, ואם הקב"ה חפץ ביקרם לא יקרה להם דבר". ועוד הוסיף החבר: "תפקידם של הפצצות הללו המתפוצצות בגוש קטיף להעיר את עם ישראל מתרדמתו ולספר לכל העולם מי הוא אותו עם ששם לו כמטרה להרוג ילדים, נשים וטף". כולנו הקשבנו ולא האמנו למשמע אוזננו. "ממחר אנחנו נשנה את כללי המשחק", אמר הדובר ולא הוסיף מילה.

מערכת הכריזה התריעה כי עלינו לשוב מיידית לשדה, להתחמש ולהיכנס לתוך הקנים לקראת הירי החדש על ישובי הגוש. בבוקר הרגשנו כי מעופינו הרבה יותר קרבי, המהירות והמטרה היתה קרובה אלינו והנה הצלחנו... פגענו והרגנו יונה תמימה וצחורה בחצר בית עם גינה פורחת במושב גני טל. איזה שמחה היתה בבסיס השיגור כאשר התקבלה הידיעה הראשונה שהצלחנו להרוג בהתנחלות בגוש קטיף, רק בשובינו התברר כי הרגנו רק ציפור. למחרת הצלחנו ופגענו בילד צעיר רך בשנים בעצמונה, הרסנו עוד כמה בתים ביישובים והצלחנו להרוג חייל בכפר דרום.

הקבלנים שלנו מעוצבנים עלינו, שולחים אותנו למשימות נוספות כל יום וכל לילה. לפני כל מעוף אני שומעת את קולו של החבר שדיבר איתנו באותה ישיבה סודית, ואמר לנו כי אם אנו מתעסקים עם "היאהוד"... הקב"ה ישמור עליו. אני וחברותי ממש מרגישות את זה שישנה רוח שמסיטה אותנו מהמסלול ולא מאפשרת לנו להתפוצץ במטרה הייעודית והיהודית.

עד היום יותר מ-4,350 מחברותי ומקרובי משפחתי ממשפחת פצמרי, קסאמי, אלבאתרי ונונטתי, ניסנו כל מה שיכולנו ואיך הם אומרים "היאהוד", "ברוך השם לא נגרם נזק ולא היו נפגעים". אמנם היו הצלחות פה ושם, אך את רוב הנזקים הם הצליחו לתקן. אנו רואים את הבית המרוסק ולמחרת, הם כבר מגיעים עם צוותים ומתקנים את הבית. אני וחברותי ממש מתוסכלות שאיננו מצליחות לממש את עצמנו ולמלא את תפקידינו.

הלילה התלוויתי לקרוב משפחתי היותר גדול ממני במידות ובמשקל, קאסם הקסאמי, שנינו היינו כבר מוכנים לשיגור, כשלפתע, ניגש אליי החבר החשאי ואמר לי שהוא איננו מאמין ומבין את היהודים, כל כך הרבה פצצות, כל כך הרבה נסינות להרוג והם לא מגיבים ולא עושים כלום.

"אנחנו לא רוצים להרוג ולפצוע כדי להעיר את היהודים, אבל חייבים לזעזע אותם ולהסביר להם כי הפצצות יכולות להרוג ולהשמיד. התחלנו בהרג יונה קטנה וצחורה והמשכנו בירי אלפי הפצצות, הלילה תפקידכם לפגוע בעמוד השדרה, בעץ הדקל הגבוה הרם ומתנשא ולהראות מה יכולה פצצה לעשות", הוא אמר.

בשעה 22:00 נשמעה השריקה, הדליקו לנו את הפתיל ושנינו טסנו לעבר נווה דקלים, קאסם הקסאמי פגע בול בעץ הדקל הזקוף והגבוה, ערף את ראשו, וביתר אותו לשניים, אני המשכתי ורדפתי אחרי קהל הסקרנים שבאו לראות מה קרה לעץ והתפוצצתי סמוך לאחד הבתים.

לאחר שלוש וחצי שנים של שירות בטייסת הפצמ"רים, נדלקתי עליכם שכניי היהודים ואין לי חשק יותר להתפוצץ עליכם, אני כנראה עורקת ועוברת לצד שלכם, אך אני רוצה להגיד לכם, אל תסמכו עליי ועל חברותי. הם בסוף יתעצבנו ויצליחו. החבר שלי ביקש למסור לכם, כי כל הפגיעות הללו הם במטרה להעיר אותכם. דברו עם המפקדים שלכם ותגידו להם, כי הקבלנים שלנו מבינים רק כוח, ואם תתקיפו אותם ולא תתנו להם מנוחה הם יפסיקו לירות עליכם.

אז שיהיה לכם בכיף.
ממני,
מרגי הפצמרית.

_______________

הכותב הוא חקלאי תושב המושב גני טל בגוש קטיף, ובעל אתר האינטרנט קטיף.נט.