עזה - בסיס לשלוחות אל-קאעידה

התגובה המצרית הייתה תקיפה - וקשה. לאחר סיור בסיני עם שר ההגנה מוחמד אל-טנטאווי, הודיע הנשיא מוחמד מורסי על כוונתו לנקוט יד קשה נגד האחראים לפיגוע בחיילים המצרים, ומדיניות זו תורגמה למבצע צבאי מקיף, הנמשך זה מספר ימים במערב סיני, ובמהלכו דווח על 60 הרוגים. צבא מצרים עושה שימוש במבצע זה במסוקי קרב לאחר תיאום וקבלת הסכמת ממשלת ישראל לתגבר את כוחותיו בחצי האי סיני, וזאת בהתאם לחוזה השלום בין שתי המדינות.

במקביל, ניצל מורסי את הפיגוע ברפיח לעריכת חילופי גברי בשני שלבים בצמרת הביטחונית. שר ההגנה, הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי והרמטכ"ל המצרי, סאמי ענאן, הוצאו לגמלאות, ובמקומם מונו בהתאמה הפילדמרשל עבד אל-פתאח סיסי והגנרל צדקי סובחי. גם מפקד הצי ומפקד חיל האוויר הוצאו לגמלאות והם מונו לתפקידים אזרחיים (ראש מנהלת תעלת סואץ והשר לענייני התעשיה הצבאית). מורסי הודיע רשמית על ביטול התיקונים לחוקה שהוכנסו סמוך לבחירתו לתפקיד על-ידי הצבא, ואשר העניקו לצבא סמכויות נרחבות על חשבון הנשיא.

בשלב הראשון מיד לאחר הפיגוע הודיע מורסי על הוצאתו לגמלאות של האלוף מוראד מוחמד מוואפי ראש המודיעין הכללי, מינוי מוחמד ראפת שחאתה למפקד בפועל של המודיעין הכללי, פיטורי מושל מחוז צפון סיני, מינוי האלוף מוחמד אחמד זכי למפקד משמר הרפובליקה, מינוי האלוף מאג'ד נוח לעוזר שר הפנים בתחום הביטחון המרכזי והאלוף מוחמד אל-סר'יר לעוזר שר הביטחון בתחום הביטחון בקהיר. כמו-כן, הסמיך הנשיא מורסי את שר ההגנה טנטאווי (שהודח כאמור לאחר מספר ימים) למנות את מפקד חדש למשטרה.

ממשלת מצרים נמנעה מלגנות את כוונת הטרוריסטים לבצע פיגוע הרג המוני בישראל, ובכירים בתנועת האחים המוסלמים מפנים אצבע מאשימה לעבר ישראל, וטוענים כי היא העומדת מאחורי הפיגוע בניסיון לתקוע טריז בין מצרים לחמאס. עמדה זו מקבלת ביטוי מודגש בביטאונה של מפלגת החירות והצדק, מפלגת החזית של האחים המוסלמים.

לצד הקו התעמולתי המסית נגד ישראל, גורמי המודיעין המצרי החוקרים את הפיגוע מצאו, כי העקבות מוליכים לכיוון רצועת עזה. שלושה ארגונים סלפיים, הפועלים ברצועת עזה, מוחזקים כאחראים פוטנציאלים לביצוע הפיגוע, והם: צבא האיסלאם, אל-תווחיד ואל-ג'יהאד, וג'לג'לת. שלושת הארגונים מזוהים אידיאולוגית עם ארגון אל-קאעידה. מצרים העבירה לממשלת חמאס בקשה להסגרת מספר פעילים איסלאמיים קיצוניים, החשודים במעורבות בפיגוע, ובדיווחים בעיתונות הערבית ננקב שמו של מומתאז דורמוש, מפקד צבא האיסלאם לצד שניים נוספים מפעילי ארגונו.

גורמים ביטחוניים במצרים מסרו (11.8.12) לעיתון המצרי "אל-יום אל-סאבע", כי על-פי המידע שבידיהם "צבא האיסלאם" אחראי לפיגוע. לדבריהם, ב-4 באוגוסט, יום לפני הפיגוע, נערכה באחד הבתים של מנהיג "צבא האיסלאם" ברפיח הפלשתינית פגישה, בה השתתפו כ-35 פעילים, ובה הוחלט על הוצאתו לפועל של הפיגוע. הם ציינו, כי מידע על הפגישה הגיע לידי המודיעין המצרי והמודיעין הישראלי. מבצעי הפיגוע היו, כך על-פי הגורמים הביטחוניים המצרים, ארבעה פלשתינים ושני מצרים.

מסמכים שנתפסו במעונו של אוסאמה בן-לאדן בפקיסטן הצביעו על קשר ישיר בין צבא האיסלאם לבין בכירים באל-קאעידה. אחד מהם היה מכתב שנשלח ב-2006 מ"צבא האיסלאם" בעזה למפקד המבצעים באל-קאעידה, ובו בקשה לקבל הנחיות בנוגע לדרכי הפעולה והשגת המימון במסגרת הג'יהאד נגד ישראל.

באוגוסט 2006 חטפו פעילים של "צבא האיסלאם" שני עיתונאים של רשת "פוקס", ודרשו את שחרורו של המטיף האיסלאמי הקיצוני, אבו קתאדה, המזוהה עם אל-קאעידה, שהיה מוחזק בכלא הבריטי.

יחסיו של "צבא האיסלאם" עם חמאס ידעו עליות ומורדות. בשנת 2006 שיתפו שני הארגונים פעולה בתחום המבצעי, ששיאו היה בפיגוע המשותף נגד עמדת צה"ל בגבול רצועת עזה, במהלכו נחטף החייל גלעד שליט. לאחר השתלטות חמאס על הרשות הפלשתינית ברצועת עזה (יולי 2007) נקטה ממשלת חמאס יד קשה נגד "צבא האיסלאם", במסגרת המדיניות המרסנת נגד הארגונים הסלפיים, שקראו תיגר על שלטון חמאס, וכדי לחייבו לפעול בתחום הג'יהאד נגד ישראל בהתאם לאסטרטגיה הנקבעת על-ידי חמאס. נקודת-מפנה ביחסים הייתה חטיפתו של העיתונאי אלן ג'ונסטון בידי "צבא האיסלאם" ושחרורו בכוח מידי החוטפים לאחר 114 ימי שבי על-ידי כוח של ממשלת חמאס.

"צבא האיסלאם" עבר תהליך של "אילוף" בידי ממשלת חמאס וקיבל את תכתיביה שלא לערער על סמכותה השלטונית ושלא לנקוט פעולות עצמאיות שאינן עולות בקנה אחד עם האסטרטגיה של ניהול העימות עם ישראל. פעילותו של "צבא האיסלאם" תועלה אפוא, בידיעת חמאס, לחזית ג'יהאד אחרת מחוץ לרצועת עזה בחצי האי סיני. ב-3 בנובמבר 2010 נהרג בתקיפת חיל האוויר הישראלי בעזה מוחמד נמנם, פעיל בכיר ב"צבא האיסלאם". בהודעה רשמית של צה"ל נמסר, כי "נמנם היה מעורב בהובלת מספר פיגועים נגד מטרות ישראליות בשנים האחרונות", וכי "לאחרונה היה הפעיל הבכיר מעורב בתכנון פיגועים נגד מטרות ישראליות ואמריקניות בחצי האי סיני, בשיתוף עם גורמי חמאס ברצועת עזה”.

ארגון "ג'לג'לת" (جلجلت) הוקם ככל הנראה לאחר ההשתלטות של חמאס על השלטון ברצועת עזה, והוא מורכב מפעילים לשעבר או בהווה בגדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. יש המזהים את "ג'לגל'ת" עם ארגון "אנסאר אל-סונה". בסקירת מודיעין של השב"כ מ-2009 צוין, כי קיימות מספר הערכות לגבי הרקע להקמת הארגון. האחת גורסת, כי הארגון מורכב מפעילים שפרשו מגדודי אל-קסאם על-רקע מחלוקת אידיאולוגיות, בשל מה שנראה בעיניהם כהתמתנות התנועה נוכח הסכם הרגיעה עם ישראל בחודשים יוני-דצמבר 2008.

על-פי סברה אחרת, התופעה החלה בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה (יוני 2007). פעילי חמאס, אשר פרשו על-רקע חילוקי-דעות פנימיים, זכו ליחס קשה מצד התנועה. הם נעצרו, עונו, סבלו חבלות קשות (באחד המקרים נעקרה עינו של אחד מהם) ועם שחרורם מבתי הכלא של חמאס הצטרפו לג'לג'לת במטרה לפגוע בחמאס ובמנהיגיה. שמו של ניזאר ריאן, חבר פרלמנט ומפקד בגדודי אל-קסאם, שנהרג בתקיפת צה"ל בינואר 2009 והיה ידוע בגישתו הלוחמנית הקיצונית, מוזכר כגורם שהיה אחראי על מעבר של פעילי גדודי אל-קסאם ל"ג'לג'לת".

עוד צוין בסקירת השב"כ, כי חלק מפעילי ג'לג'לת עברו אימונים צבאיים בחו"ל, וכי הארגון היה מעורב בפיגועי טרור נגד ישראל, שהבולט בהם היה ב-27 בינואר 2009, עת הופעלו שלושה מטענים לעבר סיור צה"ל שנע על ציר הוברס סמוך לקו דיווח 133. בפיגוע נהרג חייל ונפצעו שלושה חיילים נוספים.

ארגון אל-תווחיד ואל-ג'יהאד (التوحيد والجهاد) פועל הן ברצועת עזה והן בחצי האי סיני, ולו מיוחסים הפיגועים באתרי התיירות בטאבה (2004), בשארם א-שייח' (2005), בדהב (2006) וכן באזור אל-חוסיין בקהיר (2009). הארגון, שלו אידיאולוגיה איסלאמית קיצונית המזוהה עם ארגון אל-קאעידה, הכריז בשנת 2011 יחד עם ארגונים נוספים על אזור חצי האי סיני כ"אמירות איסלאמית", והודיע, כי אזור זה יהפוך לשטח ממנו יתבצע ג'יהאד נגד ישראל. פעילי הארגון תקפו כאמור תחנות משטרה מצריות בסיני וכן את צינור הגז שהוביל גז לישראל.

ב-14 באפריל 2011 חטפו פעילי ארגון אל-תווחיד ואל-ג'יהאד אזרח איטלקי בעזה, בניסיון ללחוץ על ממשלת חמאס לשחרר את מנהיג הארגון הישאם אל-סעידיני (هشام السعيدني), המכונה אבו אל-ווליד אל-מקדיסי (أبو الوليد المقدسي). החטוף הוצא להורג בפעולת החילוץ של ממשלת חמאס, במהלכה חוסלו שני החוטפים.

ב-3 באוגוסט 2012, יומיים לפני הפיגוע בסיני, שחררה ממשלת חמאס מהכלא את הישאם אל-סעידיני, וגורם פלשתיני מסר, כי שחרורו בוצע על בסיס הסכמתו של סעידיני, הנושא באזרחות ירדנית, לעזוב בקרוב את רצועת עזה ולעבור לירדן.

ארגון איסלאמי סלפי חשוב נוסף, הפועל ברצועת עזה ובסיני - "מועצת השורא של המוג'אהידין" (مجلس شورى المجاهدين) - היה מעורב אף הוא בפיגועי טרור נגד יעדים ישראלים מגבול סיני. הארגון נטל אחריות לביצוע פיגוע הטרור מגבול מצרים, בו נהרג אזרח ישראלי, שעסק בבניית גדר הביטחון בגבול סיני. הפיגוע כלל ירי במטול נגד טנקים, הפעלת מטען וירי בנשק קל, והשתתפו בו שני מחבלים, האחד אזרח מצרי והאחר אזרח סעודי. בסרטון הווידאו שהפיץ הארגון על הפיגוע נראים שני המחבלים עורכים תצפיות לעבר הגבול, לומדים את זירת הפיגוע המתוכננת, מקבלים הנחיות לפעולה, שעיקרן תקיפת רכב סיור של צה"ל על קו הגבול וחדירה לתוך הישוב הישראלי ניצנה כדי לבצע הרג המוני.

גם ארגון "ועדות ההתנגדות העממית", שותפו האסטרטגי של חמאס ברצועת עזה, היה מעורב בפיגועים משטח סיני לעבר ישראל. את האחריות לפיגוע ב-18 באוגוסט 2011 מצפון לאילת, בו נהרגו 8 ישראלים, מייחסת ישראל לוועדות ההתנגדות העממית. מרכז המידע למודיעין ולטרור, הניזון מגורמי מודיעין בישראל, תיעד ניסיונות פיגוע נוספים שבוצעו על-ידי ועדות ההתנגדות העממית דרך גבול סיני:

ב-21 ביולי 2006 נעצר בסמוך לגבול הישראלי-מצרי פעיל הארגון בעת שניסה לחדור לישראל מסיני. בחקירתו הוא הודה, כי נשלח לישראל על-ידי פעיל "ועדות ההתנגדות העממית" ברצועת עזה כדי לחטוף ישראלי ולהבריחו לרצועה לשם ניהול מו"מ על שחרור אסירים פלשתינים. ההנחיה שקיבל הייתה לנסות לחטוף חייל ואם ייכשל הניסיון, להרוג אותו ולהעביר את מסמכיו לרצועה לצרכי ניהול מו"מ.

ב-11 ביוני 2006 נעצרו שני מחבלים פעילי הארגון בעת שניסו לחדור לישראל דרך מצרים. בחקירתם הם הודו, כי נשלחו לישראל לשם ביצוע פיגועי חטיפה והרג.

ב-5 באוקטובר 2005 נעצרו שלושה פעילי "ועדות ההתנגדות העממית", שחדרו מרצועת עזה דרך סיני למצפה רמון. השלושה תכננו להגיע לג'נין על-מנת להקים תשתית לייצור אמצעי לחימה בדגש על נשק תלול מסלול, ואף לקחת חלק פעיל בביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות. הם הסתננו לסיני דרך מחילה קצרה מתחת לגדר הבטון באזור רפיח ונתקלו בשוטרים מצרים, אותם שיחדו על-מנת שיאפשרו להם לעבור. השלושה שהו בסיני במשך יממה אצל תשתית קולטת, ומשם הועברו לתשתית מבריחים בסיני. הם חדרו לישראל בהובלת מבריח מצרי. עם החוליה נמצא דיסק נייד, ובו הדרכה להכנת חומרי נפץ ומטענים שמקורו ב"חיזבאללה".

ארגון חמאס עצמו מעורב אף הוא, כך על-פי מידע מודיעיני שבידי ישראל, בפיגועי טרור משטח סיני. מרכז המידע למודיעין לטרור תיעד את פעולות שיגור רקטות לעבר העיר אילת שבוצעו בידי פעילי גדודי אל-קסאם של חמאס במהלך 2010:

• ב-22 באפריל 2010 - נורו שלוש רקטות גראד 122 מ"מ מחצי האי סיני לעבר אילת ועקבה. נפילה אחת זוהתה בים, דרומית לאילת והשנייה בעיר עקבה בשטח ירדן.

• ב-24 באפריל מצאו צוללנים נפל רקטת גראד נוספת כ-70 מ' דרומית לחוף הנסיכה באילת בעומק של 30 מטר.

• ב-2 באוגוסט 2010 - נורו משטח סיני לכיוון ישראל שש רקטות מסוג גראד 122 מ"מ. שלוש רקטות נפלו בעיר אילת, אחת מהן בבריכת ניקוז הממוקמת בצפון העיר. לא היו נפגעים. שתי רקטות נוספות נפלו בעיר עקבה בחזית מלון אינטרקונטיננטל. אזרח ירדני נהרג וחמישה נפצעו, אחד מהם באורח קשה. רקטה נוספת נפלה לים.

מאחורי שני אירועי שיגור הרקטות לעבר אילת עמדה חוליה של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אלדין אל-קסאם. בשני האירועים לא הודתה חמאס באחריות לירי, ובאירוע של ה-2 באוגוסט 2010 אף הכחישה את עצם קיומו. הסיבה להכחשה, על-פי מרכז המידע למודיעין ולטרור היא, ניסיון לקזז נזקים מול מצרים וירדן שראו באירוע פגיעה בביטחונן הלאומי ובכלכלה שלהן.

ארגונים איסלאמיים סלפיים נוספים פועלים ברצועת עזה ואף הם היו מעורבים בפעילות טרור נגד ישראל, ובהם "צבא האומה" (جيش الامة), בהנהגת איסמאעיל חמיד, שהוקם בידי פורשי ועדות ההתנגדות העממית, וארגון "פתח אל-איסלאם באדמת אל-ריבאט" (فتح الاسلام في ارض الرباط).

רצועת עזה הפכה למקום מבטחים עבור ארגוני טרור פלשתיניים, ובהם המזוהים אידיאולוגית עם ארגון אל-קאעידה, ואף המקיימים איתו קשר ישיר. כל עוד ארגונים אלה אינם מערערים על שלטון חמאס ואינם פוגעים באינטרסים שלו, מאפשרת ממשלת חמאס לארגונים אלה חופש פעולה ורואה בהם שותפים למאבק בישראל.

חמאס קבעה קווים מנחים לאסטרטגיית העימות עם ישראל שמקורו ברצועת עזה, המחייבים את כל הארגונים הפלשתיניים לעמוד בהם כדי למקסם רווחים מדיניים מהשימוש בטרור. קווים מנחים אלה כוללים:

• הפעלת טרור קבוע על אש נמוכה, הבא לידי ביטוי בשיגור רקטות לעיתים מזדמנות ופיגועי ירי ומטען לאורך גבול רצועת עזה עם ישראל, המכוונים נגד חיילי צה"ל ומתיישבים ישראלים. גדודי אל-קסאם אינם נוטלים בדרך כלל חלק בפיגועי טרור אלה, אלא עושים שימוש בארגוני טרור פלשתינים אחרים כקבלני המשנה מטעמם ובתיאום עימם. ביסוד פיגועים אלה עומד העיקרון של המשכיות הג'יהאד נגד ישראל וההנחה, שהתגובה הישראלית תהיה לכל היותר ממוקדת ולא תביא לעימות צבאי כולל.

• פיגועים אסטרטגיים ממוקדי-משימה, שתכליתם לחטוף חיילים ישראלים לשם מיקוח לשחרור טרוריסטים פלשתינים המרצים עונשי מאסר בישראל. בתכנון ובביצוע שותף חמאס כגורם מוביל, והנחת הארגון היא הרווח הטמון בפעולה מוצלחת גדול מהנזק הצפוי מפעולת תגמול ישראלית, גם אם תהיה רחבה בהיקפה. ניכר, כי חמאס בוטח ביכולתו להרתיע את ישראל מפני מבצע צבאי ישראלי ממושך בעומק שטח רצועת עזה, וסבור כי ארגוני זכויות האדם מעניקים לו גיבוי חשוב בעניין זה.

• מתקפת רקטות מסיבית לעבר ישובים ישראלים ועמדות צה"ל בתגובה למה שחמאס רואה כהפרה ישראלית של "כללי המשחק", ובין היתר תקיפת יעדים בשטח רצועת עזה (סיכול ממוקד) ופגיעה בפלשתינים ובאינטרסים מהותיים (דוגמת מסגד אל-אקצה). בפעולות אלה גדודי אל-קסאם של חמאס נוטלים חלק באופן פעיל ורשמי לצד ארגוני הטרור האחרים הפועלים בתיאום מלא. דרך פעולה זו נתפסת על-ידי חמאס כבעלת חשיבות להרתעת ישראל וכאינה מסכנת את השלטון בעזה, מתוך הנחה, כי לישראל עניין לסיים בהקדם את סבבי העימות ולא להיגרר למלחמת התשה ממושכת.

• פתיחת זירת ג'יהאד נגד ישראל מחצי האי סיני. חמאס תיעל את הארגונים האיסלאמיים הסלפיים לפעילות טרור נגד ישראל מאזור זה, והשתתף בעצמו בשיגור רקטות לעבר אילת. פעילי טרור מחצי האי סיני עברו אימונים ברצועת עזה ופעילי טרור פלשתינים עברו לשטח סיני דרך מעבר הגבול ברפיח או דרך המנהרות ללא פיקוח מצרי. חצי האי סיני משמש את חמאס כאפיק עיקרי להעברת אמצעי לחימה ותחמושת (חלקם מסודן, מאירן ומשלל המורדים בלוב) ונשק ומטעני חבלה עוברים גם מרצועת עזה לסיני לצרכים מבצעיים של ארגוני הטרור. האינטרס ההדדי של חמאס והארגונים האיסלאמיים הקיצוניים בסיני (העברת אמל"ח, אימונים, ג'יהאד), וההנחה כי שלטונה של מצרים רופף באזור זה וכי היא משלימה למעשה בתגובתה המינורית יחסית עם פיגועי טרור נגד ישראל, העניקו משנה-תוקף לגישה המרחיבה את זירת העימות לגבולה הדרומי של ישראל עם מצרים.

הפיגוע שכוון נגד החיילים המצרים (5.8.12) היה בגדר הפתעה אסטרטגית עבור השלטון המצרי החדש של האחים המוסלמים. מצרים לא פעלה בנחישות מספקת בשנים האחרונות לשלטונו של מובארק נגד ארגוני הטרור בסיני, והמהפכה שהביאה לעליית האחים המוסלמים שידרה מסר של תמיכה בג'יהאד נגד ישראל, והדבר בא לידי ביטוי בתגובה הרפה לפיגועים שבוצעו מגבול סיני בחודשים האחרונים, ובפרט לפיגוע החמור ב-18 ביוני השנה.

בפיגוע האחרון נמנע המשטר המצרי מלגנות את ארגוני הטרור על כוונות הפיגוע בישראל, ולפעול נגדם משום סיבה זו, והוא התמקד אך ורק בתגובה להריגת החיילים המצרים. מדיניות מצרים דומה לזו של חמאס כלפי ארגוני הטרור הסלפיים בתחומה, הווה אומר: הארגונים לגיטימיים בעיני המשטר, ואין בכוונתו להוציאם מחוץ לחוק, כל עוד אין הם מערערים על השלטון המרכזי ואינם פוגעים באינטרסים מהותיים שלו. למעשה, חותר מורסי בדומה לחמאס "לאלף" את הארגונים הסלפיים, לעקרם מחתרנות, לנטרל את פוטנציאל הנזק שלהם ליציבות הפנימית במצרים, ולהכפיפם לכללי משחק חדשים, שיאפשרו להם חופש פעולה מוגבל בתחום הג'יהאד מבלי לפגוע באינטרסים מצריים או לסבך את מצרים באחריות ישירה לטרור.

האינטרס העליון של מצרים הוא להביא לשינוי סטטוס הסכם קמפ דייוויד, ולאפשר מימוש מלא של הריבונות המצרית בכל שטח סיני, כולל בתחום הצבאי. פעילות טרור מגבול מצרים, שאינה מסבכת את מצרים באחריות ישירה, מסייעת בראיית השלטון להפעיל לחץ על ישראל להסכים להיערכות צבאית קבועה בשטח C בסיני, ובמילים אחרות להפוך את הדרישה לשינוי ההסכם לאינטרס ישראלי מבלי שמצרים משלמת מחיר מדיני עבורו.

מוחמד מורסי ניצל את הפיגוע להפגין מנהיגות ולחזק את מעמדו כמפקד העליון של הצבא המצרי. הוא ביקר פעמיים את הכוחות המצריים בסיני, ניהל ישיבות עם מפקדי הצבא וכוחות הביטחון, בהן הנחה על פעולות צבאיות בסיני וערך חילופי גברי בצמרת הצבאית, בראשם הוצאתם לגמלאות של שר ההגנה טנטאווי, ראש המודיעין הצבאי וראש המודיעין הכללי. מורסי אינו מסתיר את היעד שהציב לעצמו לטהר את מערכות השלטון והצבא מאנשי המשטר הישן, ובדברים שנשא השבוע אמר לתומכיו, כי מדובר בתהליך שייארך זמן, אך הוא נחוש ליישמו.

חילופי הגברי במקביל לביטול החלטות המועצה הצבאית העליונה בידי מורסי ממחישים את ידו העליונה של המשטר האיסלאמי החדש במצרים, השואב את כוחו מהתמיכה של ההמונים. ככל שיילך ויושלם תהליך טיהור הצבא ומנגנוני הביטחון, כך תגבר ההעזה של מצרים החדשה בתחום מדיניות החוץ, ולכך תהיה השלכה ישירה על היחסים עם ישראל והמעורבות המצרית שתהיה פעילה ותקיפה יותר, לצידה של חמאס כשותף אסטרטגי, בסוגיעה הפלשתינית.