הפצצת מתקני הגרעין באירן, כך מדווחת התקשורת, תכניס את ישראל למצב ביטחוני בלתי נסבל. דקה אחרי - עשרות אלפי טילים ינחתו על ישראל מכיוון סוריה, לבנון ועזה. ואם זה לא מספיק כדי שתיכנסו לפאניקה, אז העורף לא מוכן, לחצי מהאוכלוסיה אין מקלטים, כבר היום העומס בבתי החולים מחריד, ו- כמעט שכחנו - קריסה כלכלית. אלפי עובדים ייכנסו למעגל האבטלה, עם כל המשתמע מכך. יש נושא אחד אותו לא הזכירו ועליו אסור לדבר: פוליטיקה. מה תהיה התוצאה הפוליטית של תקיפה.
אם הגרעין האירני הוא הסיוט האולטימטיבי של ראש הממשלה והיהודים, נתניהו מנצח בבחירות הבאות - זה הסיוט האולטימטיבי של השמאל ורוב העיתונאים. הגורל המתעתע כפה עליהם מציאות שבה נפגשים שני הסיוטים בדיוק באותו זמן. הם פוחדים מתקיפה מוצלחת - יותר מהגרעין האירני.
כל זמן שנתניהו בסביבה - הכל פוליטי, הכל אישי - הכל ממוקד נתניהו. הם רוצים בסילוקו. המחאה החברתית והתנהלותו מול משבר גיוס החרדים, נטעו ברוצחי האופי את האמונה שזה אפשרי. אם יצליח לסכל את פרויקט הגרעין האירני, סילוקו יהפוך למשימה בלתי אפשרית. גרוע מכך, היא עלולה למקם אותו בצמרת טבלת המנהיגים הגדולים.
מדהים. רוב העיתונאים רוצים לראות בכישלונו של ראש הממשלה. כל כישלון, מבורך. כמה שהכישלון גדול יותר - ככה הוא מוצלח יותר. כמה שהכישלון מלהיב אותם - ככה ההצלחה סיוט עבורם. (חוסר) איכות המחליפים מעולם לא הטרידה.
ולפני שאני ממשיך, הערה חשובה: נתניהו, הוא לא הסיפור כאן, אלא הסכנה למדינה הטמונה בשנאת השמאל. היא כל כך חזקה, עד שהצלחת מנהיג ימין מחרידה אותם.
במאמרי הקודם
"כל כך קל לתעב אותו (3)", הבאתי סרטון שבו נתניהו, בהיותו באופוזיציה, תומך ומחזק את יריבו אולמרט אם יחליט "לטפל" בגרעין האירני. מנקודת מבטו - זה לא עניין פוליטי. אצלם זה הפוך! וכדי שלא יאשימו אותי שאני חושד בכשרים, קצת היסטוריה.
מבצע חילוץ חטופי אנטבה (1976) אין ספק, אחד המבצעים הנועזים שבוצעו אי-פעם. הצלחת המבצע יצרה קלישאה חדשה על "זרועו הארוכה של צה"ל". ההחלטה על המבצע הייתה קשה כשאול. במיוחד כשהמומחים העריכו את הסיכויים ב-50-50. יו"ר האופוזיציה דאז מנחם בגין נכנס אל ראש הממשלה
יצחק רבין וחיזק אותו: "בעניין הזה אנחנו ביחד, גם אם חלילה המבצע ייכשל". למיותר לציין שבנסיבות האלה - תמיכת האופוזיציה חיונית.
כמה שנים אחרי...
הפצצת הכור הגרעיני העירקי (1981) אחד המשת"פים של המערך בצמרת הביטחון, הדליף ליו"ר המפלגה
שמעון פרס, שמנחם בגין מתכוון להורות על הפצצת הכור העירקי. פרס הבין שהצלחה עלולה להפוך את בגין לגיבור לאומי. דעתו הייתה נגד. אחרי נחיתת הטייסים, פרס האשים את בגין שנתן את ההוראה משיקולי בחירות...
שנה אחרי...
תקלת סברה ושתילה (1982) בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, נוצרים לבנונים נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה, וסגרו חשבון עם הפלשתינים. ערבים טבחו בערבים. אין חדש תחת השמש. השמאל הישראלי יצא לכיכר עם 100,000 מפגינים שהפכו בהבל פה ל-400,000. הכיתוב בשלטים היה בעברית ובאנגלית: "שרון רוצח", "בגין רוצח". וזה במקביל להפגנות מתחת לחלון ביתו הפרטי של בגין עם שלטים שעודכנו מדי יום על מספר ההרוגים. אלה הוגדרו כ"קורבנות שווא", בניגוד לנרצחי אוסלו שהוגדרו כ"קורבנות שלום". שונאי ישראל חגגו (וחוגגים) על המסרים שהשמאל הפיץ.
12 שנה אחרי...
מבצע "ענבי זעם" (1996) אפריל 1996, חודש לפני הבחירות הכלליות. מנהלי הקמפיין המליצו לראש הממשלה (בפועל) שמעון פרס לחזק את תדמיתו הביטחונית. הימים היו ימי פיגועים. פרס יצא למבצע נגד משגרי הקטיושות על הגליל. פתאום תקלה! - 106 פליטים נהרגו מאש צה"ל בכפר כנא. בטעות. התמונות הקשות שודרו בכל ערוצי הטלוויזיה הבינלאומית. העולם הצבוע מתנפל על ישראל. יו"ר האופוזיציה נתניהו התראיין בכל ערוצי התקשורת, עודד וחיזק את פרס, והאשים את המחבלים שמסתתרים בסביבה אזרחית. אף שמאלני מתוך ה-אלק-400,000, לא יצא לרחובות. ערבים הרגו ערבים בסברה ושתילה - "בגין ושרון רוצחים". אזרחים נהרגו מאש ישראלית "שמאלנית" - אף מילה...
שורה תחתונה הים אותו ים, והשמאל אותו שמאל (רק קטן יותר). אפילו נטישה המונית של מצביעים לא הורידה לרופסים את האסימון. חשבון נפש הם לא יעשו, יען כי מאז רצח רבין חשבון הנפש רשום בטאבו ע"ש הימין. לא רחוק היום שעדר שמאלנים (להלן זן נכחד) יוכרז כ"חיות מוגנות". השמאל על מסלול התפוגגות... הלכתי לארכיון...
