חובה לנהל דיון ציבורי למניעת המלחמה

ישראל הדמוקרטית לא העזה להתמודד עם אותה יהירות גנרלית הכל יודעת. לא ערערו על מוצא פיה וגם לא הרהרו אחר נחרצות גנרלית, שיודעת את כל מה שאנחנו איננו יודעים. נחרצות שקבעה מעל כל במה ותחת כל מיקרופון מזדמן, כי לא נשקפת סכנת מלחמה בעשר השנים הבאות.

חבל וכואב, שהתחזית הביטחונית של אותו גנרל, העונה לשם משה דיין, שרק לו היה את כל המידע, התנפצה לרסיסים כעבור עשרה ימים. כן, דברי הרהב נאמרו בראש השנה וכעבור עשרה ימים ביום הכיפורים נכנסה ישראל לעימות דמים.

ישראל מצאה עצמה מעלה על מזבח קרבות מלחמה, מלחמת יום הכיפורים, נעורים נקיים. אלפי חיילי צבא הגנה לישראל ועוד אלפי פצועים, שעד היום - 45 שנים אחר המלחמה - לא הגלידו בגופם פצעי אותה מלחמה.

ניתן היה למנוע את מזבחות העולה של אלפי קורבנות נעורים נקיים, יפים וחיים. ניתן היה למנוע את המוות המיותר של אלפי אזרחים ישראלים באותו יום הכיפורים בשנת 1973, אם על סדר היום היה דיון ביקורתי חופשי, ולא רק מקהלת דיון של אומרי הן כנועים.

ניתן היה למנוע את הנזק, שנגרם למדינת ישראל בשנת העשרים וחמש לקיומה, אם סדר היום שלנו לא היה נכנע לתכתיבי אלוהות ביטחונית, לפיו אסור לבקר בפומבי החלטות מדיניות או הערכות מדיניות של הממשל בשם החוסן הלאומי והביטחוני.

מאמר המערכת של עיתון "דבר" ערב אותו ראש השנה, עשרה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים, הסביר לנו מה שמסביר לנו היום החינמון בשירותו של ביבי - התפקיד שלנו הוא בהכרעה בקלפי. בין בחירות לבחירות מוסרים את כל המפתחות בידי המנהיגים ועלינו לקבל את הכרעתם. דיון ציבורי ומחאות ציבוריות הן שירות לאויב. ואני מבקש דיון ציבורי כדי למנוע מלחמה למען החיים.