מסלול הברחת השב"חים

כשליאור פרחי, קצין הביטחון של שערי תקווה, נרצח על-ידי נהג מסיע שוהים בלתי חוקיים, נזכרתי בפגישה, שבה הייתי נוכח לפני כמה וכמה חודשים, אשר בה נכח גם פושע מועד. ידיד שלי, עורך דין שהיו לו מגעים עם עבריין, שעבירות הן פרנסתו וגם תחביבו, הציע לי להשתתף ב"פגישה מיוחדת". ידידי הבטיח שזו תהא פגישה מעניינת ואמנם כזאת היתה.

כך, ישבתי לשתות קפה קטן ביפו עם איש גס-רוח וערמומי וגם מעניין, שמסיר את המסך מעולם שאין לי סיכוי להכירו. ידידי סיפר לי כי מדובר באדם, ש"לא שם קצוץ על-אף אחד, לא בכלא ולא בעולם התחתון". הסתבר לי שפגישה זאת הייתה דרך להכיר מישהו שאין לי סיכוי לפגוש, אלא אולי בתאונה על הכביש.

אותו עבריין, איש עתיר-ממדים וגם עשיר בכספים; איש, שבמפתיע, בצד התנהגותו המתנשאת יש לו קסם אישי. מוזר, אבל אפשרי. איש פיקח ופרקטי, אבל לא מסוגל אלא לגבב מילים מבלי לומר משפטים ממש שלמים.

הוא הוצג בפניי רק בשם פרטי שיגרתי שלא גילה את זהותו, אבל כשהאות פ"א נבלעה, היה ברור לי שהעברית שלו אינה ישראלית ("אתה דבּוק בראש או מה, יה שרמוטה?"). אחר כך אושר שהוא הגיע בדרכים לא שיגרתיות מעבר לקו הירוק. על דרכים אלה הוא סיפר לי מעט.

מוהל סמים בסוכר או בקמח

ישבנו ושוחחנו בניחותא. ותוך שיחה גילגל מילים על מקצועו: מכירת סמים בסיטונות וליחידים והפצתם ברחבי השרון, הכרמל והעמק (ניסוח שלי). לי, שלא הכירני, גילה איך הוא מרמה נרקומנים ("מטומטמים") ומוהל להם את הסמים בסוכר או בקמח. ("זה דווקא היה טוב בשבילם, אלה המסכנים! ככה הם לא ימותו כל כך מהר מהסמים", הסביר ברחמיו והוסיף: "ככה, גם אני לא יפסיד קליינטים... אתה יודע, אם מישהו מת הוא דובּק (דופק) לי בּרנסה (פרנסה) שלי".

בלי שנשאל, הסביר גם את המובן מאליו: "כשאני שם קצת קמח בסמים, אני מרוויח קצת יותר בשביל עבודה שלי. קמח, איך יותר זול מהרואין"...

אדם חסר-מעצורים זה תיאר באופן מעורר סלידה איך הפך צעירות אומללות, נרקומניות נואשות, לשפחות מין ("למה לא? לא טוב יותר ערבים, חברים שלי, יזיינו בשר לבן של יאהודיות?"...)

הסיפורים היו מפורטים ומדהימים תוך היותם מבחילים. האיש, שישב איתנו בבית הקפה, בא ויצא מבתי הכלא. ידידי סיפר לי כי הכלא היה לו בית שני, שיצא ונכנס בו דרך שיגרה והאיש עצמו שח בכך בלי להסתיר. קצת בחוץ (סמים ושאר פשעים), הרבה בפנים ("קצת לנוח"). כזה מן מחזור חיים.

מובילים ללא אלוהים

נזכרתי עתה באותה שיחה כי עסקן הסמים מתפרנס גם מחלטורה רצינית - הברחת מסתננים מן השטחים. אלה מחפשי עבודה, שבקיצורים המקובלים בשפה מכובסת נקראים שב"חים. השתאיתי, אבל גם האמנתי לו כאשר תיאר איזו עבודת מטה נעשית לקראת הברחת מסתננים בנַגלות: לפעמים, לפחות "שלוש אוטואים, ניידות יעני", נוסעות לפני משאית המוברחים, כשהנהגים מצוידים במכשירי קשר. בין המכוניות נשמר רווח ניכר זו מזו ומטרתן לבדוק שבדרך לא אורבים "כוחות הביטחון של היאהוד". במקומות מועדים, מנהלי המבצע מעמידים גם צופים על הקרקע.

לפעמים יש גם "כוח עורבּי" (עורפי, עורפי...) שנסע אחריהם. אם הנַגלה רצינית, מציבים גם "תחנות עגינה" בדרך. אלה כלי רכב שהועמדו כשפניהם לעבר השטחים. במקרה שמשאיות המסתננים נעצרות, אז המסתננים ומוביליהם - ישראלים או מן השטחים - מנסים להימלט בריצה. הם קופצים על "תחנת עגינה" - משאיות תמימות לכאורה - ובהן יוברחו לשטחים. ההברחה משטחי יו"ש היא, אפוא, מפעל מסודר היטב. מקבילה לתנועת הברחת מסתננים מסיני.

אין להם אלוהים למובילים כפי שנוכחנו כשמוביל מסתננים רצח את ליאור פרחי והשאיר אלמנה בהריון ושלושה ילדים שלא יהיה להם אב.

לפי שמו של העצור, החשוד ברצח ליאור פרחי, לא הוא איש השיחה "שלי".