ישנן חברות הון הרוכשות שטחי פרסום נרחבים בעיתונות, שטחי פרסום שמעניקים חמצן לעיתון הזוכה בנתח הפרסומי. חברת הביטוח "כלל ביטוח", רשת המזון "שופרסל", חברת התקשורת "
סלקום" וחברת הון "כלל פיננסים" מעדיפות לתת שטחי פרסום בעיתון מסוים והחרמה מוחלטת של עיתון אחר.
עד כה הכל עומד במבחן הסבירות "היושר וההגינות" במסחר ובפרסום אף אחד אינו רשאי להלין, ובוודאי שגם אין לו זכות להכתיב להנהלת חברה, ובמקרה הנידון, חברת אי.די.בי., באיזה עיתון יעדיפו לפרסם מודעות כל ההחברות הניתנות בשליטתה, ובאיזה עיתון יחליטו לא לפרסם אף לא מודעה אחת כבר מספר שנים.
זכותה של חברת סלקום לא לסבול עיתון, שלחם בחירוף נפש ולחץ להפחתת דמי הקישוריות בסלולר ולפתיחת השוק לשוק חופשי.
זכותה של אותה חברה, הרואה עצמה נפגעת מההחלטה להפחתת דמי הקישוריות, לא לפרסם מודעות באותו עיתון לוחמני ומנגד למרוח מודעות ענק בעיתונות ששתקה, ובמידה שכן התבטאה, הייתה זו התבטאות מינורית, או שלא נתנה משקל לסוגיה הזו.
מותר לחברת אי.די.בי. להחליט, שבעיתון מסוים לא תהיינה מודעת פרסומת, המחזרות אחר כיסו של הצרכן הישראלי, כדי שישלוף מתוכם את כספו, ויחליט לרכוש מוצרים מרשת "שופרסל" על שלל הדילים המוצעים לקהל הצרכנים.
מותר לחברת אי.די.בי. לזכור ולנטור למערכת אותו עיתון את התייצבותו לימין של המפקח על הבנקים ותמיכה נמרצת במפקח, כשדרש את סילוקו של
נוחי דנקנר מתפקיד יושב-ראש
בנק הפועלים. זה בהחלט "לגיטימי" שהזיכרון והנטירה יהיו משולבים בסנקציות נגד אותו עיתון שתמך בפעילות של נציג המדינה.
מותר בהחלט לחברת אי.די.בי. בראשות
דני דנקנר להתייחס בנדיבות כלפי מספר לא מבוטל של עיתונים, שהוקיעו את המפקח על הבנקים ולצ'פר אותם במריחת מודעות על פני ים של עמודים. מודעות שהן בין היתר גם משענת כלכלית לאותם עיתונים.
מצער, שיש עיתונים, הרוכשים לעצמם משענת כלכלית משמעותית בהתייצבם לימינה של הסתאבות מוסרית ערכית. יש לפחות עיתון אחד בישראל, שנפגע כלכלית עקב עמדה ערכית ומוסרית.
חומר למחשבה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
