ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו הכריז בסוף השבוע כי בממשלה החדשה שיקים לא יכהן בתפקיד שר מי שקורא לסירוב פקודה, כאשר לכל השומע את הדברים ברור כי האמירה החד-משמעית הזו מתייחסת ל
נפתלי בנט, יו"ר מפלגת "הבית היהודי". החץ הפוליטי המושחז ששוגר מקשתו המילולית הדרוכה תמיד של נתניהו מתבסס, ככל הנראה, על התחושה שראש הממשלה יודע בוודאות גמורה את מה שצופן לנו העתיד. כלומר: שנתניהו אכן יהיה ראש הממשלה הבא בזכות יכולתו לגבש את גוש הימין לרוב שעליו תוטל משימת הרכבת הממשלה.
יתכן ותחזיתו הנבואית של נתניהו אומנם תתממש והוא יזכה בקדנציה נוספת על הכס הרם - אבל. והאבל גדול. שהרי העתיד כבר הוכיח בעבר שהוא יודע טוב יותר מכולנו מה יתרחש באמת בימים שיבואו. הוכחה חותכת לעליונותו של הידע העתידי על פני ההערכה האנושית כבר נחתה לפתחו של בנימין נתניהו בבחירות שבהן התמודד על השלטון מול ראש הממשלה המכהן אז
שמעון פרס. שהרי לכל זכורה העובדה שבבחירות ההן עם ישראל הלך לישון עם סקרים שהצביעו על עובדה "מוגמרת" שפרס ימשיך לכהן בתפקיד הנכבד והתעורר, למרבה הפלא, עם נתניהו כראש הממשלה.
כדי להבין במה המדובר ראוי לנתח את משמעות הנחות היסוד שהציב נתניהו בראיונות הטלוויזיוניים שהעניק בנפש חפצה, בניגוד למנהגו. הנחה ראשונה: אני, נתניהו, אהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה. הנחה שניה: נפתלי בנט לא יהיה שר בממשלה שלי.
במסגרת מרוץ המשוכות המוזר ביותר המתנהל בחצר הפוליטית הישראלית דבר אחד ברור: רוב המתמודדים רוצים במפלתו של נתניהו, אם מתוך שלדעתם הם ראויים לרשת אותו כי הם טובים ממנו, או מן הטעם שהם מעריכים שהמשך שלטונו יביא על ישראל נזקים בלתי הפיכים בתחום הכלכלה, הפער החברתי, המעמד הבינלאומי המידרדר ומה לא. לשמחתו של נתניהו הפיצול של הכוחות המבקשים להעבירו מן השלטון כה גדול ורב אמוציות שהערכתו לגבי המשך כהונתו בהחלט "מחזיקה מים". אבל מה יקרה אם הפיצול הזה יהפוך לאיחוד כוחות שיגבש מחנה עתיר עוצמה נגד נתניהו ו"גוש הימין" שכבר עתה מתחילים להסתמן סדקים באחדותו.
ללא שס והבית היהודי
מבלי לדעת מה צופן לנו העתיד בעוד חודש תסריט חשבונאי-פסיכולוגי פשוט וקל להבנה יכול להציג הנחה חדשה: נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה ו"מישהו" אחר יצליח לרשת אותו. והנה מתווה התרחיש: חברים לא מעטים בתנועת השלטון המאוחדת - הליכוד ביתנו - משגרים לזירת הבחירות רמזים כעובי קורת הבד לפיהם כלל אין זה ודאי ששס תצטרף לממשלה. הגדיל לעשות בהקשר זה דווקא נתניהו שהכריז כי משרד השיכון לא יהיה עוד בשליטת שס אלא תחת פקודתו של הליכוד-ביתנו. בתגובה ישירה לאיום זה הודיע הרב עובדיה בדרשתו השבועית: "נתניהו רוצה לקחת לנו את כבשת הרש". כלומר: בהחלט יכול להיות ששס תחליט כי בלי משרד השיכון - הלא הוא גיזת הזהב של התנועה - היא לא תצטרף לממשלה. פרט לשס, כך מתברר עתה מפיו של ראש הממשלה, גם מפלגת "הבית היהודי" בראשות בנט לא תזכה למושב בממשלה.
על בסיס שתי ההנחות האלה ניתן להציג מספרים המצביעים על האפשרות שנתניהו, בקדנציה הבאה, יהיה ראש האופוזיציה. ואלה המספרים, על-פי הסקרים המעודכנים, שעליהם ניתן לבסס את התרחיש. העבודה - 20 מנדטים; הבית היהודי - 12; שס - 11; התנועה - 9; יש עתיד - 7; סה"כ - 59 מנדטים. כלומר: 2 מנדטים בלבד חסרים כדי להשיג את הרוב הנדרש להרכבת קואליציה וממשלה.
במצב זה נשאלת השאלה הבסיסית: מי יעמוד בראש תנועת "רק לא ביבי"?. כיום התשובה לשאלה זו מאוד לא ברורה, אבל מן העבר אנו לומדים כי גם לדילמה כזו, קל למצוא פתרון טכני: מי שישיג את התוצאות הטובות ביותר בסקר דעת קהל, הוא יהיה זה שיעמוד בראש המחנה וירכיב את הממשלה הבאה. מי שמסוגל לזווג זיווג מן הסוג הזה הוא אשף המניפולציות הפוליטיות כדוגמת
חיים רמון. כל מה שדרוש לדעת אם תסריט כזה אפשרי הוא לברר את עוצמת הרצון האישי האמיתי של המתמודדים להדיח את נתניהו ולרשת את מקומו.
העתיד יכול לתעתע
כל ההנחות האלה בנויות על המספרים שמנפיקים לנו הסקרים חדשות לבקרים, אבל התמונה תשתנה אם העתיד, בקול צחוק רם ומהדהד, ימשיך לתעתע במשאלות הלב של הפוליטיקאים. למשל: מה יקרה אם נפתלי בנט - במקום להיחלש כתקווה נתניהו - דווקא יתחזק?. שהרי הסקרים מראים כי כמעט מדי שבוע מאבד איחוד הליכוד-ביתנו מנדט אחד, בעיקר לטובת בנט. עד הבחירות נותרו 30 יום שהם כארבעה שבועות. לכאורה יתכן שתנועתו של בנט תזכה ב-16 מנדטים. במקרה כזה מראה החשבון כי גוש ה"רק לא ביבי" יהיה בן 62 מנדטים ויוכל להרכיב את הממשלה הבאה. וישאל השואל: ומה עם השותפים ההיסטוריים הקבועים כמעט לכל קואליציה - יהדות התורה - עם 6 המנדטים הצפויים להם? האם יישארו מחוץ לקואליציה החדשה? ספק רב. יהדות התורה יודעת תמיד מה מקור החמאה המרוחה על לחמה. הנחה סבירה תהיה זו שתצביע על האפשרות שכמו תמיד תהיה יהדות התורה חלק מן הממשלה.
עתידנים - היזהרו בתחזיותיכם. העתיד שוב יכול להפתיע. ואולי כולנו נלך לישון עם בנימין נתניהו ראש הממשלה ונתעורר עם ראש ממשלה אחר:
שלי יחימוביץ', או
ציפי לבני, או
יאיר לפיד, או
אריה דרעי ואולי יהיה זה נפתלי בנט שיזכה במשרה הרמה והוא יהיה זה שיסרב להזמין את נתניהו לכהן בממשלתו?.
ומי יודע - אולי בממשלה כזו יוכל גם
אחמד טיבי להשתלב במשרת שר, כנציגם של עשרת המנדטים הערביים, וכך יוכל להעניק זכויות שוות לבני עמו הפלשתינים-ישראלים ולממשלה שהוא יהיה חבר חשוב בה - וגם להוות את הציר המרכזי שיאפשר רוב יציב למלוא משך הקדנציה הממשלתית.
לעתיד הקרוב מאוד פתרונים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
