באלו הימים עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר, שלח לציבור הישראלי ההולך לבחירות תזכורת כואבת:
"אנחנו מאבדים את העולם". דוח פנימי של משרד החוץ מתריע על מגמה גוברת באיחוד האירופי לכפות על ישראל הסדר מדיני. התזכורת של עמוס ידלין והדוח של משרד החוץ מעלים על סדר היום את השאלה, האם כלכלת ישראל תוכל לשאת בעול, תוכל לעמוד בזה, לנוכח מציאות בה "אנחנו מאבדים את העולם".
אנו מנהלים את חיינו כבר 45 שנים בשטחים הכבושים על-פי התפיסה של
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ("במדבר" כ"ג 10). זה העתיד שצפה לעם ישראל בלעם בן בעור בדברו אל מלך מואב, בלק בן ציפור. חזון זה אנחנו הופכים היום למצע פוליטי מנחה במדיניות הישראלית. רק איננו לוקחים בחשבון, שאנחנו עלולים להגיע למצב
"שגויים לא יתחשבו בנו", שיכפו עלינו הסדרים מדיניים.
בניגוד למי שהיה עד לפני כמה ימים שר החוץ שלנו,
אביגדור ליברמן, שקידש את מדיניות "עם לבדד ישכון", הרי בימיה הראשונים של מדינת ישראל, התייצב בכל כוחותיו הדלים ובנחישות רבה, מי שהיה שר החוץ הראשון של ישראל, משה שרת.
למרבה הצער, משה שרת לא הצליח להנחיל את גישתו המדינית אל מול מדיניות ניצית וכוחנית שהנחתה את ישראל, שצעדה לעבר מלחמה מיותרת באוקטובר 1956. מצער מאוד שהמצפן של משה שרת אינו המצפן של מדיניות החוץ שלנו באלו הימים - שאינה קשובה לאזהרות של שר החוץ הראשון שלה , מתוצאות הרסניות הצפויות לישראל מאימוץ הגישה של "עם לבדד ישכון".
העובדה שקובעי המדיניות דחו על הסף את גישתו המדינית של משה שרת גרמה לו צער, המקבל את ביטויו במשפט המצמרר
"ארצי הלכה ממני" (יומן אישי, כרך ז', ע' 1910)
אני סבור , שיהיה רק טוב לישראל, אם קובעי המדיניות כיום לפני שהם מעלים את ישראל על שרטון של "עם לבדד ישכון" יעיינו
בצוואה המדינית של משה שרת:
"נהיה מוכי עוורון, אם לא נמצה את האפשרויות של בעלי ברית בעולם...יש לטפח את הנכס הזה ...איך העולם רואה את מדינת ישראל, האם הוא רואה אותנו ככוח חיובי או ככוח שלילי , כגורם מוסרי או לא מוסרי, אם הוא רואה אותנו כבית יצירה גדול...זה מוכרח להיות יעד קבע של מדיניות החוץ הישראלית" (משה שרת, יומן אישי, ע' 1516, כרך ה').
לצערי, העולם אינו שופט אותנו כגורם מוסרי ואינו שופט אותנו ככוח חיובי, כשהוא בוחן בנייה רבת היקף בשומרון וביהודה, המבוצעת גם תחת מעטה של הונאת החוק והדין. העולם לא יקבל את ההחלטה להקים עוד אלף יחידות דיור דרומית לשכונת גילה בפאתי בית ג'אלה ומנזר כרמיון.
העולם אינו מקבל אותנו כגורם שיש להתייחס אלינו בכבוד לנוכח מראות הכיבוש, כשהן מגיעות אל סף רתיחה מחודשת בהשתלטות מופקרת על שכונות ערביות במזרח ירושלים .
ישראל שלי, שקיבלה אשראי מוסרי כה גדול ב-כ"ט בנובמבר 1947 על-ידי רוב אומות העולם, מביאה על עצמה את אובדן האשראי תוך כדי התעקשות לשמור על כל השטחים. רק מהשפה אל החוץ משחררת אמירה בלתי מחייבת של נכונות לפשרה טריטוריאלית, כדוגמת נאום בר-אילן.
ובאלו הימים מודיע שר החינוך, ששתי מדינות לשני העמים אינו מקובל על הליכוד.
ממשלת ישראל משלה את עצמה, שהעולם יהיה מוכן לקבל לאורך זמן את תרמית ההונאה של הבנייה בשטחי יהודה ושומרון. לצערי, ישראל אינה ערה למציאות שעשויה לפקוד אותה
מול עולם שיאמר לא לישראל, המנהלת מלחמות בלתי פוסקות כדי לשמור על כיבושיה לפני ארבעים וחמש שנה .
עולם שיאמר לא לישראל הממאנת לאמץ את הגישה, ששלום לא ייכון כל עוד נמשיך לשלוט בשטחים, המיועדים למדינה של עם הפלשתיני.
למרבה הצער, המדיניות של "עם לבדד ישכון" יש לה שורשים עמוקים בחברה הישראלית, חברה המגבה ברובה את מדיניות ממשלת ישראל.
האתגר הגדול של שוחרי מדינת ישראל הוא לאגור כוחות, להתאחד להתנחל בלבבות של החברה הישראלית כדי להמיר מישוריות כוחנית, שיש לה מצדדים רבים בחברה, במישוריות של פשרה טריטוריאלית לקראת
.
