דרשת השבת - פרשת יתרו

לִבְחוֹר אֶת הַמֻּבְחַר
הֲנֵדַע בִּטְבִּיעַת עַיִן לִבְחוֹר אֶת הַּמֻּבְחַר
אִישׁ גָּלוּי הַמַּבְטִיחַ הַיּוֹם וּמְקַיֵּם מָחַר
הֲנִנְהַג כְּיִתְרוֹ בְּרוֹב ִחָכְמָתוֹ בַּטּוֹב בָחַר
רוֹעה וּבַעַל שֶׁשְׁלִיחוּתוֹ מִלָּא וְלֹא אֵחַר

לָכֵן חָכְמָתוֹ שֶׁל מַנְהִיג לָדַעַת לְהַנְהִיג
אִם עָמַד בִּלַּחַץ וּבַעֲקָה, מַטָּרָתוֹ יַשִּׂיג
הִתְעַלֵּם מְהַבְטָחָתוֹ וְאַחַר הַכָּבוֹד רָדַף
הוּא יִנְשׁוֹר בְּרוּחַ הַשְּׂעָרָה כְּעָלֶה נִדַּף

כֹּהֵן מִדְיָן הִרְאָה לְמֹשֶׁה הַדֶּרֶךְ לִמְשׁוֹל
עִם אַנְשֵׁי חַיִל נְקִיֵּי כַּפַּיִם אֵין מִכְשׁוֹל
זֶה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה הִנְהִיג וְנָתַן לְהַנְהִיג
קָשׁוּב לְרַחֲשֵׁי לֵב הָעָם לֹא עָשָׂה חָרִיג
לָכֵן לַתּוֹרָה הָיָה עִנְיָן לְהַנְצִיחַ כֹּהֵן מִדְיָן


מנהיגות תובענית עד התנזרות

יתרו כֹהֵן מִדְיָן (יח/א) איש רם בעמו, תפס מקום מרכזי בתולדות עמנו, ליתרו הייתה טביעת עין חדה וחכמה, לכן הועיד את בתו צפורה למשה. יתרו הבחין שרועה צאנו זה עתיד להיות רועה ומנהיג עם. ואכן משה התמסר לשליחות שהטיל עליו אלהים ומצא צורך לְשַׁלֵּחַ (במובן גרושין) את צפורה אשתו לבית אביה עם שני בניו גרשֹׁם ואליעזר כדי להתמסר להנהגת העם. לא יתכן ולא היו למשה לבטים בְּשַׁלְּחוֹ את אשתו וילדיו, אך כיון שנבחר ראה חוב להתמסר לשליחות. שמות בניו גִלּו לנו את לבטיו כאשר קרה לבן הראשון גֶרשֹׁם אמר: כי גר היה בארץ נָכְרִיָּה וכשקרא לבן השני אֱלִיעֶזֶר כשאֱלֹהֵי אביו היה ויהיה בּעָזְרוֹ. מהכתוב למדים אנו כי נפרד משה מאשתו בצער, אך מיד הבין כי טוב עשה כי כאשר אהרן אחיו הבכור יצא לקראתו כשהוא היה בדרכו ממדין למצרים , אמר אהרן למשה : מי הם אלה אשר אתך ענה לו זו אשתי שנשאתי במדין ואלו בָּנַי אמר לו אהרן היכן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו : על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם , אמר משה לצפורה: לכי לבית אביך. נטלה שני בניה והלכה לה. (דברי רש"י) , עשה את המעשה הזה כאשר היה כל כֻּלּוֹ נתון לשליחותו ומנהיגותו. זו מנהיגות תבענית עד כדי התנזרות מחיי משפחה משה הבין מה שמנהיגים רבים וחשובים בימינו, אינם מבינים . שעל המנהיג להתמסר כל כולו למנהיגותו , כי קבל על עצמו אחריות על עם שלם וזה איננו דומה לאחריות על משפחה .

מעמד הר סיני
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני וחנו מול ההר שנקרא על שם המדבר - הר סיני. על-אף שמדובר בעם שלם שחנה נאמר בלשון יחיד: וַיַּחַן שם ישראל נגד ההר (יט/ב) רש"י מבהיר כי לשון היחיד וַיִּחַן מלמד שהעם מול ההר היה כאיש אחד בלב אחד. ומוסיף להבהיר כי בני ישראל חנו , ממזרח להר ומבהיר ש: בכל מקום שנאמר בתורה נגד פנים הכונה לצד מזרח. התיצבות העם אל מול הר סיני הייתה לקראת המאורע החשוב ביותר בתולדות עם ישראל-קבלת התורה. העם באותה עת היה מודע למה שעתיד להתרחש מולו בהר, לשם עלה משה לשמוע ולקבל את דבר אלהים , בצפיה שירד אל העם וימסור לו את אשר קבל מאלהים. ההכנה הנפשית של בני ישראל נמשכה שלושה ימים מעת שחנו שם בני ישראל עד אשר נשמע קול השופר, שהחריד את העם, בוקע מן ההר הקול הרעיד אמות הספין כשנאמרו שני הדברים או הדברות הראשון: אנכי ה' אלהיך וגו'... ואחריו הַדִּבֵּר השני: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו' ... אלה היו קולת אלהים עצמו שֶׁדִּבֵּר ישר אל העם. רש"י אומר שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי, ולא יהיה לך, והם גם לא יכלו לעמוד מול הקולות ההולכים וגוברים שאינם נשמעים כקול אדם בשר ודם שנאמר: וכל העם רואים את הקלות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן . . . כי מן השמים דברתי עמכם. אבל נאמר גם: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור.(כ/ב) מלמד שאמר הקב"ה כל עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי-אפשר לאדם לומר כו. וחזר וּפֵרַשׁ על כל דבור ודבור בפני עצמו. (דברי רש"י) בסופו של מעמד זה, נחקקו עשרת הדברים בשני לוחות אבן שמשה הוריד אתם מההר.

מדוע נתנה התורה במדבר
מדברי רבי שמעון בר יוחאי במכילתא נאמר: כשם שהמדבר איננו שיך לעם כלשהו אלא הוא לכל אדם כהפקר שכל אדם יכול ליטול ממנו, כך התורה היא ניתנה וכל אדם או עם יכול לקחת אותה ולאמץ אותה לעצמו. התורה ניתנת לאדם באשר הוא אדם, ולא באשר הוא בן הארץ ארץ ישראל, לכן קיום מצוות התורה צריכות להיות מקוימות בכל מקום שם נמצא האדם שקבל עליו את התורה כתורתו. לכן נאמר: תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב (דברים לג/ד) היא נועדה לכל מי שמשתייך ליעקב-לישראל אפילו גר הוא. לכן דבר זה בא לחזק את דבר היות התורה והעם עומדים בפני עצמם בכל מקום אשר שם ימצאו, אף בהיותם מחוץ לארץ ישראל. אין להסיק מכך שארץ ישראל איננה החוליה המקשרת ואף על-פי כן דברים בעלי חשיבות עליונה התרחשו מחוץ לארץ ישראל כגון : גילוי האלהים על-ידי אברהם אבינו שהוא ראשות קיומו של עמנו, התרחש בארם נהרים. התורה שהיא נשמתו של עם ישראל ניתנת לישראל במדבר מחוץ לארץ ישראל. בני ישראל - השבטים, למעט בנימין שנולד בדרך אפרתא , נולדו מחוץ לארץ ישראל. על כך אמרו רז"ל התורה ניתנה במדבר כדי שלא יאמרו הגויים לו היו מציעים אותה לנו היינו מקבלם אותה. ניתנה במדבר ולא שויכה לארץ נושבת כדי שכל יוכל לקבלה, ומי שבחר שלא לקבלה כתורתו, אל יבוא בטרוניה כי ישראל עם שבחר בתורה ובה' אלהיו, והקב"ה בחר בישראל לעמו.

התורה היא דרך חיים
התורה דרך חיים, אך איננה תחליף לעשיית מלאכה שעל כל אדם לעשותה לפרנסתו ופרנסת משפחתו, למרות שהתורה היא מקור חיים שצריך ללמוד אותה וללמוד ממנה את דרך החיים, אין היא משחררת את האדם מלעשות לקיומו. בשבת יתרו בה אנו מקדישים עיקר דברינו על התורה שנתן הקב"ה על-ידי משה לישראל לאחר שהוא הציעה לעמים אחרים שדחו אותה. ברור כי מדובר בפרשה זו על התורה שבכתב, אך נרמז בה כי היא המעין ממנו נשאבת התורה שבעל פה. הדבר נעשה על-ידי לימוד התורה ועל-ידי בֵּאוּרָהּ. הדבר דומה למי שדולה מים חיים מן הַבְּאֵר ושותה מהם להחיות את נפשו. זה מביא אותנו לכתוב: והגית בה יומם ולילה ועלינו לבאר זאת בצורה שתתן לאדם זמן לפרנסתו וזמן לתורתו, לפי הכלל: עשה עתים לתורה ולא כל העתים לתורה. איך מקימים, והגית בה יומם ולילה, האם להפוך את הַהֲגִיָּה בה למלאכתו של האדם? אם כך מנין תבוא פרנסתו של אותו אדם ופרנסת בני ביתו?. אחד הַתַּנָּאִים בטא את דעתו על פסוק זה באמרו: לא נִתְנָה תורה אלא לאוכלי הַמָּן מדוע? כי אוכלי הַמָּן במדבר לא היו צריכים להוציא לחם מן הארץ, הם קבלוהו מן המוכן. כיון ששוב אין מָן וצריך להוציא לחם מן הארץ, צריך אם כן לעשות מלאכה. רבי יהושע אמר יכול אדם לצאת ידי חובת והגית בה כל, אדם ששונה בבוקר שתי הלכות ובערב שתי הלכות וכל היום עוסק במלאכתו קים בכך והגית בה יומם ולילה. תנא אחר שואל: ומה אם האדם איננו למדן ואיננו יודע לאמר הלכה, השיב לו : (אם) קורא קריאת שמע בבוקר וקריאת שמע בערב יצא ידי חובת והגית בה יומם ולילה. ברם הרמב"ם שלא הגה בתורה יומם ולילה והיה עסוק בצורכי הקהילה וּבְרִפּוּי חולים וגם הנחיל מורשת אדירה לעם ישראל אמר: מי שהופך את התורה לעיסוקו הבלעדי, הרי אדם זה "חִלֵּל את ה' וּבִזָּה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא וסופו שהוא מלסטם את הבריות"(פרק ג, הלכה י בהלכות תלמוד תורה) . דברים חדים וברורים וקשים ביותר ומוסיף הרמב"ם לאמר על המושג "תורתו אָמָּנוּתוֹ": הרי הוא חי על חשבונם וגבם של אחרים. לכן מי שאיננו רוצה להיות טורח ציבור ילך ויעשה מלאכה לפרנסתו ויהגה בתורה מבלי לעשותה מלאכתו. בעניין זה אמר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא בין יתר אֲמָרָיו: ... וְכֹל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מלאכה, סופה בְּטֵלָה וגוררת עווֹן.

שַׁבָּת יִתְרוֹ בָּהּ מְשַׁנְּנִים בְּאוֹן דּבְרֵי רַבֶּנוֹ הַדָּגוּל סְעַדְיָה גָאוֹן
עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנִּתְנוּ בְּסִינַי בִּּלְשׁוֹן עָרָב מְאֵת גּאָוֹן לְשׁוֹנַאי
וּמִי שֶׁלּא מַכִּיר אֶת הַיְּצְירָה זוֹ מְעֵין תְּפִלָּה עֲרוּכָה כְּשִׁירָה
נוֹעֲדָהּ לָנוּ בְּט'ו בִּשְׁבַט לְכֻלָּנָא תַּחַת הַשֵּׁם אִבְתִּידָא כָּלַאמְנָא
הַגָּאוֹן רָצָה לְלַמֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵם עִקָּרָהּ
שֶׁתִּהְיֶה עַל כֹּל לָשׁוֹן שְׁגוּרָה מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לַעֲרָבִית סְדוּרָה
לְכוּ קִרְאוּ זֹאת בִּלְשׁוֹן עִבְרִית חֲרוּזָה כֻּלָהּ מְרֵאשִׁית לְאַחֲרִית
"רֵאשִׁית אֲמָרֶינוּ וּפִתְחוֹן פִּינוּ" פּוֹרֵשׂ הַגָּאוֹן הֲלָכָה וּמוּסַר לָנוּ
כִּי הַתּוֹרָה נֶכֶס לָעַמִּים כֻּלָּם בִּזְכוּתָהּ יְהֵא שָׁלוֹם בְּכֹל הָעוֹלָם .