שלום לחבר/ת הכנסת הנכבד/הנכבדה,
תם פסטיבל הדמוקרטיה והנה מסתבר שלחדר בכנסת יש גם מטרה: עבודה. לפני שחלילה תידבק גם אתה במגיפת השחיתות, לא נבזבז זמן מיותר ונצא מיד לעבודה. זכור, אתה נמצא שם לא רק כדי להתמוגג מעצמך, אלא מדי פעם גם כדי לשרת את הציבור.
המשימה שאני מטיל עליך אינה קשה, ולכאורה אין סיבה שתתנגד לבצעה. זה בידיים שלך! כמחוקק הכל פתוח בפניך, אני כאזרח קטן הכל סגור בפני. אינני האויב שלך, אתה לא האויב שלי, אין סיבה שתנסה להתחמק, האינטרס שלנו משותף.
המשימה: הערכת מימדי השחיתות כמה עולה השחיתות? Show me the money.
אי-אפשר להעריך? תירוץ. ניסית?
מצא פרופסור אחד שיצהיר שהאנושות כה חדלת אישים שאפילו הערכה בלתי אפשרית. יתרה מכך, הנה ההוכחה שזה כן אפשרי: כ
עול הביטחון (50,000,000,000 ש"ח בשנה).
מה הן האופציות בפועל? במישור הממלכתי: הקמת ועדת חקירה אקדמית לחקר השחיתות.
במישור הפרלמנטרי: דיון בכנסת בהשתתפות מומחים שיציגו את ההערכות האינטלקטואליות שלהם.
במישור התקשורתי: דיון ציבורי בנושא תרבות השלטון בישראל בניסיון להעריך את מחיר השחיתות.
הייתי שמח לשלושתם, אך בצניעותי אסתפק באחד מהם. (אגב, כבר היה ניסיון דומה בעבר, הוקמה פעם ועדה לחקר השחיתות, ואיכשהו הצליחו למסמס אותה.)
כלי עזר על-מנת שלא לשלוח אותך לדרך עם עיניים עצומות, להלן כמה נקודות מנחות.
נתחיל כמובן בהגדרה. יש לי שתי הגדרות מקבילות לשחיתות (במובן הרחב):
- כסף ציבורי שאינו מגיע לידי הציבור
- כל מה שהוא לטובת האליטות על חשבון הציבור
האומדן הצנוע שלי (בהתאם להגדרות אלו): סדר גודל של כחצי טריליון. על-פי הפירוט הבא:
200 מיליארד ש"ח בשנה -
הון שחור (גלובס: "תרבות סלחנית להעלמות מס").
100 מיליארד ש"ח בשנה -
הון לבן (שי צנוע מהעניים לעשירים).
100 מיליארד ש"ח בשנה -
הון אפור (שחיתות במובן ה"מצומצם" של המילה).
100 מיליארד ש"ח בשנה -
קריסת משק העבודה (והפיכתו לשוק עבדים).
100 מיליארד ש"ח בשנה -
יוקר המחיה (מחדלי רגולציה, ריכוזיות וכולי).
מצוות אל תעשה אל תספר לי מה עושים ומה לא עושים, אל תמכור לי לוקשים. אני יודע שמנסים להילחם בהון השחור, אני יודע שמדברים על הרווחים הכלואים. ביקשתי דבר פשוט וברור: הערכה לדעת היכן אני חי: מה גודלה של מפלצת השחיתות? זו שאלה שאף גולם אינו יודע לענות עליה, אלא אם כן אתה תיזום פרויקט שידרוש תשובה! אל תתרץ לי למה זה לא יהיה, השתמש בכוחך כדי שזה כן יהיה.
קשיים וקושיות מי כמוני יודע מה עצומה היא התנגדות המערכת, אך אל דאגה, אני איתך. כל שאלה, כל משוכה, כל בעיה, תפנה אלי, אני אדע לענות, לפתור ולהתגבר.
עוד כמה טיפים אל תאבד כל כך מהר את הרוח מהמפרשים, התנגדות המערכת היא הדבר הכי צפוי שבעולם. המערכת רוצה להילחם בשחיתות רק למראית עין, היא רוצה לדעת בתחום כמה שפחות.
אם תקבל כתף קרה תענה: אני מבין ממך שאין לציבור עניין לדעת כמה כסף נמנע/נגזל/נשדד ממנו. (זהו בדיוק המסר שאני מבין ממך אם תתעלם ממכתבי זה.)
44 מבנינו נשרפו חיים כי לא היה מיליארד 1 לשיקום מערך הכבאות. עוד 2 התנדבו לשרוף עצמם כי המדינה הפכה להיות אוכלת יושביה. אם ללפידים חיים אין עניין ציבורי, אנחנו יכולים לקרוא לעצמנו סדום, לסגור הבאסטה ולחזור לאירופה!
תרבות השלטון שאלה נוספת שתוכל להעלות לתודעה הציבורית: המדינה רצה קדימה, אבל לאן? האם הדאגה לציבור מדירה שינה מעיניה, או שמא היא פועלת ב
אוריינטציית אליטות?
ומהי תרבות השלטון שלה? האם השלטון מתאפיין ביעילות, איכות, צניעות, אכפתיות, אידיאליזם, חלוציות, יושר, הגינות, רגישות, נחישות? או אולי בסטטוס קוו שיטתי של
מחדלים, שערוריות, כשלים, חלמאויות, מינהל לא תקין, חוסר רגישות לכספי ציבור, נורמות פסולות, אגואיזם, חזיריזם, ג'וביזם, נפוטיזם, זלזול, בזבוז, נהנתנות, הוללות, הפקרות, אטימות, היבריס, סיאוב, שחיתות?
באתם לשנות? את הסיסמאות תשאירו לטלוויזיה, וכעת למעשים.
כמה עולה השחיתות?
דבר אחד בטוח: אם לא נשאל את השאלות, לא נקבל את התשובות.
הדגשה לקינוח בכל המדינה אין גולם אחד שיודע מהי ההערכה המקובלת של מימדי השחיתות! פשוט משום שמעולם לא ניסו להעריך... ישראל כבר איננה צעירונת, אין סיבה להמתין עוד 65 שנה כדי להתחיל לבחון את הסוגייה.
תודה ובהצלחה,
שירות (הציבור) קל ונעים,
אהרון שחר,
אזרח מודאג ומיואש אך עם אופטימיות צעירה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
