לפני הבחירות האחרונות לכנסת, הריץ הליכוד את הסיסמה העיקרית שלו, שיש בה לא מעט פולחן אישיות - "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה" זעקו שלטי החוצות.
הבחירות, תודה לאל, כבר מאחורינו, אבל את הסוף מי יישורנו. כי ראש הממשלה החזק שלנו, לא מצליח מזה שבועות רבים להקים ממשלה שתקלע לטעמו של הציבור: רחבה, ציונית, חילונית, שוויונית, מכווצת, ידידותית לסביבה.
ביבי השתנה מאוד, אמרו לנו לפני הבחירות של 2009. הוא אחר, שונה, פתוח יותר וקשוב למציאות. ואז בא נאום בר-אילן, שבו נשא את חזונו "שתי מדינות לשני העמים". יופי, אמרנו לעצמנו, אם האיש השתנה למרות שהוא נושק לגיל השישים, זה סימן טוב לבאות. קיווינו - והתאכזבנו, כי נאום בר-אילן הפך לנאום בר-מינן, כי אבו-מאזן הפך אצלו למוקצה, כי אירן הפכה אצלו לאובססיה וכי ההתעשרות על חשבון הציבור הפכה אצלו לדרך חיים.
ואז באו הבחירות האחרונות ואיתן הסטירה המצלצלת בפנים. או בשפת המשוררים, הרוח טפחה על פניו עד שאפילו שותפיו הטבעיים לא מוכנים חסות בצלו או בכלל להיות לידו. לפחות עד שיתנתק מ"אהבותיו" הישנות כמו "שס" ו"אגודת ישראל".
מאזן ביניים: עם ביבי אין תהליך שלום; עם ביבי אנחנו צפויים למיתון שלא היה כמותו במשק מאז טרום מלחמת ששת הימים; עם ביבי החרדים ימשיכו לסחוט מיליארדים; עם ביבי ייהוד הנגב יימשך להיות עוד סיסמא נבובה; עם ביבי שרה תמשיך לשלוט בחיינו ובחיי הממשלה; עם ביבי ארצות הברית תמשיך להיות עוינת לנו; עם ביבי כל אירופה תחרים אותנו; עם ביבי לעולם לא תהיה ברירה אלא להכין תוכנית שלום שאותה ייכפה עלינו; עם ביבי זוגות צעירים ימשיכו לגור אצל ההורים או בדירה שכורה. ובקיצור, עם ביבי מה שהיה הוא מה שיהיה, כלומר רע ומר.
לביבי הייתה אפשרות לבקש מהנשיא אורכה של עוד שבועיים להקים ממשלה - והוא ביקש, וגם קיבל. לעניות דעתי, זה לא יעזור לו הרבה, כי ממשלה כפי שהוא מייחל לה הוא לא יצליח להקים. וגם אם כן, מן הסתם היא תתפורר תוך שבועות, מקסימום חודשים. הראשון שיפרוש ממנה ויחד עמו חבריו לסיעה, יהיה דווקא
אביגדור ליברמן. אחריו יפרשו בזה אחר זה החרדים, הימנים או השמאלנים, תלוי איזו סוגיה תעמוד על הפרק - השוויון בנטל או הקפאת התנחלויות, הכול בהתאם להשקפת העולם.
התפכחות מביבי-בלוף
נכון להיום, וזו משאלת הלב של רבים בציבור שהתפכחו מהבלוף הקרוי ביבי, עדיף יהיה אם ביבי ייכשל בהקמת ממשלה, יוכרזו בחירות חדשות והעם דווקא יחזק מפלגות כגון "יש עתיד", "העבודה" וקדימה. מפלגות מרכז מתונות, שהדאגה שלהן, כך עושה רושם, היא כנה ואמתית. כי רק על-ידי השינוי הפוליטי המיוחל ישתנה מצבנו, ולטובה. ובמקרה כזה, וזו משאלת לב פרטית שלי, ביבי ייאלץ, בפעם השנייה, להחזיר את המפתחות ולעשות לביתו (כלומר לבתיו...), רק שיהיה זה צעד קדימה ללא חזרה בעוד קדנציה או שתיים.
ובחזרה לסיסמת הבחירות של ביבי - "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה". מתברר בדיעבד כי מדובר בראש הממשלה הכי חלש שהיה לנו כאן אי פעם. כזה שמתקשה לקבל החלטות, מזיע ומזגזג כל אימת שהחלטה חשובה עומדת על הפרק. ובכלל, הגיעה העת שמישהו ממקורביו של ביבי, אם יש לו כזה, יסביר לו דבר פשוט מאוד בעניין חוזק: אדם חזק לא צריך להצהיר על כך, דיי שהוא חזק ואחרים יודעים על כך. אז תודה לאל שיש לנו מדינה חזקה, גם אם הראש שלה הוא יותר חלש מחלש.
