לחברה הישראלית יש כמה בעיות עם החברה החרדית-דתית. הבעיות נובעות הן מהפער האידאולוגי שבין הציבור לציבור החרדי והן מא-נומליה תקציבית. אחת הבעיות המרכזיות הינה נושא השוויון בנטל הגיוס, שכן הרוב הגדול של החרדים כלל לא משתתיפם בנטל זה. בעיות נוספות ולא קטנות יותר הן אי הנשיאה בנטל הכלכלי, שכן רבים מהחרדים אינם יוצאים לעבודה, אם כי המגמה משתנה, וכעת מרבית החרדים עובדים - אך "בשחור". בעיה נוספת ומשמעותית היא ההקצבות המוגזמות לחרדים - לישיבות, כוללים ואברכים. בעיה נוספת המטרידה רבים היא נושא הפער האידאולוגי שקיים בין החברה החרדית לבין האוכלוסיה הכללית וברובה החילונית במדינה, פער סביב נושאים במרחב הציבורי ותפיסת הלאומיות הישראלית.
רגע היסטורי
כלל הבעיות הללו מטרידות לא מעט גופים ציבוריים, מפלגות ופוליטיקאים ופתרונות שונים ומשונים הוצגו במהלך השנים מול כל אחת ואחת מהן. עתה, ברגע היסטורי משמעותי מאוד (ואסור לזלזל בחשיבות האירוע) המפלגות החרדיות לא ייקחו חלק בממשלה הקרובה ומתווה מוסכם לגיוס החרדים עתיד להיות מיושם. זה הישג לא מבוטל ל
יאיר לפיד ו
נפתלי בנט ולמפלגותיהם, אך למעשה המתווה המוצע הוא פתרון פלסטר בלבד לבעיה עמוקה בהרבה.
אין ספק בערך גיוס החרדים לשירות הצבאי או הלאומי - זו תנועה משמעותית וחיובית כלפי ערך השוויון וסביר להניח כי הדבר יחזק את הזהות הלאומית של אלו מהחרדים שיתגייסו. בנוסף, המהלך יסייע להם לקחת חלק משמעותי יותר בחיים הציבוריים במדינה - בעבודה, בהיכרות עם החברה הכללית וביחס חיובי יותר למוסדות המדינה. עם זאת, המתווה המוצע והמוסכם כעת רק ישמר את הבעיה החמורה והיא היעדרותם של חרדים רבים ממעגל העבודה, תוך תלות בעולם הישיבות ובתקציבי המדינה.
שתי סיבות עיקריות ישנן לקיום עולם האברכים המנופח - האחת היא כי הם יכולים. המדינה מקצה תקציבים ונבחרי ציבור ציניים ואינטרסנטים משקיעים מאמצים רבים בהשארת המצב המעוות על-כנו. הסיבה השנייה היא אימת השירות הצבאי - בחור ישיבה בן 18 ויותר יודע שעזיבה את הישיבה משמעה גיוס מיידי לצה"ל ואיום זה מועצם על-ידי גורמים קהילתיים עוצמתיים תוך איום ביציאה ממעגל החיים החרדי. למרות שהפרט החרדי והחברה שסביבו מייצרים תירוצים שונים כדי להסביר את הצורך בעולם הישיבות המנופח, אלו הסיבות העיקריות - חשיבות לימוד התורה הייתה תמיד, אך מעולם לא יצרה נפח כה גדול של חברת לומדים שמנותקים מהחברה הכללית-היהודית.
התקווה הגדולה של תומכי מתווה השוויון בנטל היא כמובן לא רק שוויון בנטל הגיוס אלא גם, ולעיתים בעיקר, שוויון בנטל הכלכלי ויציאה של בני החברה החרדית ממעגל ההזדקקות לקצבאות. זו מטרה ראויה וחשובה שהמתווה המוצע לא יקיים.
צעירים חרדים אומנם יתגייסו אך אלפים מהם, בכל מחזור, יישארו ללמוד. הללו ייאלצו ללמוד שאם לא כן לא יוכרו כעילויים שחשוב שיוותרו בישיבות ומערך הישיבות ייוותר על-כנו, גם אם במתכונת מעט מצומצמת יותר. יתר על כן, אלו מהחרדים שיתגייסו ישובו לישיבות כשלעיתים התקציב אותו הם מקבלים גדול עוד יותר. כך למעט תקופה קצרה הם ימשיכו לשמש כל חייהם כבחורי ישיבות. כאשר גם בתקופה זו פעמים רבות ישרתו רק בגדודים או יחידות חרדיים לגמרי - דוגמת הנח"ל החרדי.
האם הצבא בכלל זקוק לצעירים אלו? האמת שלא ברור. הטענה הצעקנית שאין בהם צורך לא מתיישבת עם העובדה שהצבא ממשיך לקרוא למילואימניקים לבצע תעסוקות מבצעיות. מה שברור הוא שהצבא והמשטרה ימשיכו לפעול לפחות באותה רמת יעילות גם ללא החרדים וללא ערביי ישראל, שלגביהם הדיון נפרד ומורכב עוד יותר.
ברור גם שהנטל הכלכלי של חברת האברכים הוא נטל שהחברה הישראלית לא תוכל לשאת לאורך זמן. החברה החרדית גדלה ומתנכרת עוד ועוד לחברה החילונית ולציונות הדתית, וציבור משלמי המיסים מרגיש מנוצל - ובצדק. יחד עם זאת העוני שנגזר על משפחות חרדיות הופך את החברה החרדית לחברה שנמצאת בקריסה מתמדת - עם מקרי הזנחה, התעללות, מצבי סיכון ומשברים חברתיים ומשפחתיים הקורים כל העת. רשויות הרווחה מכירות אותם והסטטיסטיקות המעטות המתקיימות מראות תמונה חמורה מאוד.
הפתרון - פטור משירות כתנאי לעזיבת הישיבה
למעשה הפתרון פשוט וקל, ויושג גם בתמיכת המפלגות החרדיות. יש לפטור את כלל בחורי הישיבות מחובת השירות הצבאי כתנאי לעזיבת הישיבה. כך, בתהליך מהיר מכפי שמקובל לחשוב, יעזבו חרדים רבים את הישיבות כפי שהן היום ויצאו למעגל העבודה. התופעה הרחבה מאד של חרדים העובדים "בשחור" כדי שלא ייפגעו קצבאותיהם תעלם. כמות החרדים היוצאים להכשרות מקצועיות ולומדים לימודי תואר תלך ותגדל ובעוד עשר-עשרים שנים גם ישרתו בצה"ל ובמשטרה ללא כל מתווים מיוחדים ומסובכים, אלא ככל אזרח אחר.
הדבר יביא גם לרווחה כלכלית לחרדים שעתה מגיל צעיר ועד גיל מבוגר מאד קצבתם החודשית מוגבלת למדי ולפתע השוק העבודה כולו ייפתח בעבורם. זה יקטין את הניכור בין קהילות שונות במדינה, יביא לניצול כוח עבודה משמעותי ואיכותי מאד ויחסוך מיליארדי שקלים המתבזבזים היום. כמובן שהתופעות שהן תולדה של העוני בחברה החרדית יפחתו מאד.
כמובן, הדבר מכריח גם מעורבות של שירותי התעסוקה והרווחה. יש כבר היום לא מעט תוכניות התומכות ומסייעות לתעסוקת חרדים - יש לפתוח עוד רבות כאלו ולנצל תקציבים רבים הקיימים אך נעצרים או לא מנוצלים משיקולים פוליטיים לא ענייניים. הפתרון קיים, זמין ויחסית לאלטרנטיבות קל, פשוט וניתן להגיע לגביו להסכמה.
הסיבה העיקרית שבגללה מתעקשים אנשי יש עתיד והבית היהודי על מתווה השוויון בנטל המוצע היא שטחיות ופופוליזם. תמונת החרדים מתגייסים מהירה וקרובה בהרבה מתמונת החרדים היוצאים לעבוד. פטור גורף לצעירים חרדים הוא כמובן פגיעה בעיקרון השוויון - אבל עיקרון השוויון בנטל השירות הצבאי במקרה זה נוגד את עיקרון השוויון בנטל הכלכלי החשוב ממנו. כך שהפופוליזם של לפיד, בנט ושות' אומנם מייצר פתרון מסוים לבעיה אחת, אך למעשה משכפל אותה ומגדיל אותה כך שתישאר אתנו גם לדורות הבאים.
