בעולם של מאזן אימה גרעיני נושבת בשנים האחרונות, בעוצמה הולכת וגוברת, רוח סופה רעה וחדשה: הפצצה האטומית האירנית העלולה להוות איום אטומי קיומי על ישראל. לא תהיה זו טעות להניח, כי קובעי המדיניות האסטרטגית בישראל עושים בפועל כל מה שניתן כדי להסיר את איומה של החרב המתהפכת הזו ואף מסבירים לציבור בארץ ובעולם את הסכנות החמורות הצפויות לכולנו אם אמנם תממש אירן את רצונה - הבלתי מוסתר - להגיע למעמד של מעצמה גרעינית.
במסגרת הדיונים המתקיימים בישראל בפתרונות האפשריים לחשש מפני קיומו של נשק גרעיני אירני מנסים ראשי זרועות הביטחון ללבן גם את הסוגיה הבאה: האם ראוי ליצור מצב שבו מיתקפה גרעינית על ישראל תיחשב כמיתקפה על האינטרסים של ארה"ב, ועל כן תגיב ארה"ב באמצעות הנשק הגרעיני המצוי בארסנל שלה - במכה גרעינית נגד אירן. במלים אחרות: האם ראויה לה לישראל לחתום 'ברית הגנה' פורמלית עם ארה"ב, ברית שתקנה לישראל הגנה ראויה מפני מיתקפה אטומית. ככל הידוע עד כה לא גיבשה ישראל עמדה חד משמעית בהקשר לשאלה זו כיוון שבצד החיוב שבברית כזו קיימת גם שלילה שעיקרה - חיובה של ישראל להציג בפני ארה"ב, בשקיפות הראויה, את כל סודותיה הכמוסים בתחום מה שנהוג לכנות 'האופציה הגרעינית'.
כך או כך, אף שהעולם המערבי אכן פועל למניעת מימושה של הסכנה הגרעינית האירנית, במסגרת הדיונים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית - למשל, הרי בפועל רק ארה"ב יכולה לבלום באמת את מסע ההתחמשות הגרעינית האירנית. למרבה הפלא - ארה"ב נערכת לבלימה הדרושה, אך לא מתוך חשש שמא תתקוף אירן את ישראל בנשק אטומי, אלא דווקא מחשש גרוע בהרבה: על-פי מיטב המידע המצוי בידי סוכנויות המודיעין האמריקניות, נשק גרעיני בידי אירן מהווה איום ברור ומיידי גם על ארה"ב עצמה. זה ויותר. האיום שוב אינו נתפס בארה"ב כ"פוטנציאלי". סוכנות הביון המרכזית האמריקנית חובקת העולם (C.I.A) יודעת היטב כי לא רק ישראל אלא גם ארה"ב כבר סומנה כיעד לפיגוע בנשק להשמדה המונית במיתקפה מתואמת של טילים בליסטיים בין-יבשתיים הניתנים לשיגור מטהרן עד אל עבר עריה הראשיות של אמריקה.
הטילים האירניים - אלה שעל ביצועיהם שוקדת התקשורת המערבית לדווח וגם כאלה שאינם נחשפים בינתיים לעיני העולם - מתבססים על טכנולוגיות מתקדמות שהועברו לאירן, תמורת כסף טוב ורב המדיף ריח כבד של נפט, ממדינות כמו רוסיה, צפון קוריאה וסין. על עובדה זו הצביע בפעם הראשונה דו"ח של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב (C.I.A) שחשף את קיומה המוחשי של הסכנה והוצג בפני בכירי מימשל הנשיא קלינטון זמן קצר לפני סיום כהונתו. אמנם מגישי הדו"ח לא קבעו אז, חד-משמעית, כי אירן כבר הצליחה לפתח נשק גרעיני משל עצמה ואמצעים רקטיים להוביל אותו אל מטרות ברחבי הגלובוס, אך הבהירו כי "איננו יכולים לשלול את האפשרות הזו".
עדות מוחשית לדאגה הרצינית הקיימת בארה"ב נוכח הסכנה האיסלאמית הצומחת בערוגות האיסלאם הפנאטי האירני ניתן למצוא כבר בסוף שנת 2000, בשימוע מומחים שהתקיים בתת הוועדה לביטחון בינלאומי ולמניעת הפצתו של נשק גרעיני בסנאט האמריקני בראשות היו"ר דאז סנטור תד קוצ'ראן.
בדברי פתיחתו, לפני עדויות המומחים, אמר קוצ'ראן: "בעבר העריכה ארה"ב כי לאירן אין ידע טכנולוגי ומשאבים כלכליים לייצר טילים בליסטיים בין-יבשתיים. הערכה זו השתנתה. בחמש השנים החולפות התפתחה יכולתה של אירן בתחום הטילים הבליסטיים באורח מהיר, תודות לסיוע ולידע טכנולוגי שהוגש לה מצד צפון קוריאה, רוסיה וסין. אירן מצויה עתה על סף פיתוח טילים בעלי טווחים בין-יבשתיים הדומים לאלה של הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים המצויים בידי צפון קוריאה כדוגמת דונג-1 או דונג-2. על-פי הערכת ועדת המודיעין של הסנאט עשויה איראן לבצע, עד שנת 2005, שיגור ניסוי מבצעי של טיל כזה. נתיב רקטי אחר שאותו יכולה אירן לממש הוא על בסיס טכנולוגיית הטילים הרוסית. על בסיס הידע שנרכש" - הוסיף סנאטור קוצ'ראן - "קיימת כיום בידי אירן היכולת המדעית והטכנולוגית לפתח את תחום הטילים גם ללא סיוע נוסף מבחוץ. על-פי דוחות מודיעין המצויים בידי ארה"ב הפכה אירן גם לספקית של טכנולוגיית טילים למדינות מוסלמיות אחרות. למשל: אירן סיפקה לסוריה, כמו גם ללוב, טכנולוגיה של טילי סקאד וטילים המונעים בדלק מוצק". קוצ'ראן סיים את דבריו בעדות מעשית: "בעדות באחת מוועדות הסנאט, בתחילת שנה זו, אמר מנהל סוכנות הביון המרכזית כי "קיומה של אירן כספקית משנה של טכנולוגיית טילים היא מגמה שמדאיגה אותי מאד".
עד כמה מוחשי, ואולי אף מיידי, האיום הטילי האירני, ניתן לראות בפרסומים האירניים הלא מעטים, גם כאלה שהושמעו מפיו של שר ההגנה האירני עצמו, שלפיהם נוסה בהצלחה הטיל האיראני הבין-יבשתי שיהב-3, המסוגל, על-פי המיפרט הטכנולוגי שלו, לשאת לא רק ראשי חץ גרעיניים אלא גם כימיים.
כל מי שעוסק בתחום התעופה יודע כי טילים בליסטיים, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת הנדרשת לייצורם ולתפעולם, אינם אלא מכשיר לנשיאת נשק להשמדה המונית אל מטרות אסטרטגיות שאותן מסמנת וקובעת המדינה המשגרת. מן הטעם הזה ראוי להבהיר לציבור באופן המדויק ביותר, מה יכולותיה המעשיות של אירן בתחום הייצור של נשק להשמדה המונית, ובאיזה טווח זמן יוכל נשק כזה להיות מבצעי.
רוב מומחי הביון בארה"ב יוצאים מתוך הנחה, המבוססת על מידע גלוי וסודי המתעדכן כמעט מיום ליום, כי לאירן יש מה שמוגדר "פצצה במרתף". כלומר: קיים הידע, קיימים הרצון והצורך, קיים מקור המימון, וקיימים גם האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לייצור - כמו מפעלים להעשרת אורניום וליצירת מים כבדים. זה ועוד. פרסומים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מעידים על כך שאירן רכשה חומרים גרעיניים בקיעים - כמו פלוטוניום או אוראניום מועשר - ממדינות שונות בגוש המזרחי.
במקביל להערכות המסתמכות על ניתוחי מידע מודיעיני קיים גם מידע מוצק וגלוי בהקשר הגרעיני. כל חוקר אטום זוטר יודע כי מזה שנים קיימת באירן תשתית מחקרית וכורי מחקר גרעיניים המופעלים במספר אתרים ברחבי המדינה, כמו למשל הכור בעיר הנמל בושהר (BUSHEHR) שנבנה בהשקעה של 800 מיליון דולר על-פי ידע שרכשה אירן מרוסיה. עובדה נוספת הידועה לכל המעמיקים בנושא: לא מכבר החלה אירן להקים מפעל ייצור למים כבדים בעיר אראק (ARAK) במרכז המדינה ומפעל להעשרת אוראניום בצנטריפוגת גז בעיר נטאנז (NATANZ) מדרום לאראק. תשתית אופרטיבית גרעינית כזו מסוגלת להגיע לא רק לידע 'איך לבנות פצצת אטום', אלא גם יכולה לממש את הידע הזה ולהפוך אותו למוצר קרבי מבצעי.
כפי שהדברים נראים כיום הבעיה העיקרית בהקשר לפיתוח הגרעיני האירני - מנקודת הראות הישראלית וגם האמריקנית - כבר איננה אם יהיה בידי אירן נשק השמדה המוני מבצעי אלא מתי יהיה. נקודת המוצא של ממשל הנשיא בוש, המפעיל אמצעים רבים ושונים כדי להגיע לתשובה מדויקת ככל האפשר לשאלה זו, היא כי בידי אירן יכולה להיות פצצת אטום מוכנה לשיגור באמצעות טילים בליסטיים בין-יבשתיים כבר בשנת 2006. הערכה זו שונה מעמדתם של מומחי הממשל של הנשיא קלינטון שהעריכו, כי רק עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21 תצליח אירן לחצות את הסף הגרעיני ולייצר נשק אטומי כשיר להפעלה.
הדעות בקהיליית המודיעין הבינלאומית חלוקות כיום בשאלה מתי ייגע המועד המדויק שבו תוכל אירן להיכנס למועדון המדינות הגרעיניות שניסו את הנשק האטומי שברשותן או הודו בקיומו. אך על הערכה אחת מסכימים הכל: אירן האיסלאמית הפנאטית עושה ותעשה כל שביכולתה, מבלי להתחשב במחיר הכלכלי ו/או המדיני שתצטרך לשלם, כדי להגיע למעמד של "מדינה גרעינית", כאחת ממעצמות העל האמיתיות המסוגלות להנחית אש אטומית ומוות רדיואקטיבי על אויביה, קרובים או רחוקים.
נוכח פני הדברים האלה, המתבהרים עתה לכל מי שרוצה לראות, באמת, את המציאות החדשה המצטיירת מול עיני העולם המערבי שעדיין לא קלט את מלוא היקפו הנורא של האיום העולם מן המזרח, מזלה הגדול של ישראל הוא שהרצון המוסלמי להשמיד את "בני השטן" הנוצרים ולהשליט על העולם את אמונתם המוסלמית אינו מכוון רק אליה, כמדינת יהודית, אלא גם אל "השטן" עצמו, מעצמת העל האמיתית היחידה שנותרה בעולם - ארצות הברית של אמריקה.
ישראל מדינה ריבונית הדואגת לעצמה ולקיומה בדרכים גלויות וחשאיות ועל כן סביר להניח כי היא עושה, בעולם החשאי והנסתר, את כל המעשים הנדרשים כדי להגן על קיומה. למרבה השמחה שילוב האיום המסוכן עליה ובה בשעה גם על ארה"ב, מקנה לה יתרון חדש לעת צרה. והפעם, במקום לומר תהילים ולסמוך על נסים ניתן, אולי, לחבר "פטנט תפילתי" חדש שיסתמך על הסיסמה המוטבעת על הדולר האמריקאי "באל נשים מבטחנו" (IN GOD WE TRUST) ולומר: "יהודים, אל תסמכו על נסים - תנו את מבטחכם באמריקה".
סביר מאד להניח כי מטריית ההגנה שתפתח ארה"ב כנגד האיום האירני תהיה טובה גם בשביל ישראל.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
