למשפחתי במשך 110 שנות פעילות של חסכון בבנק הלאומי, אומנם חשבון מאוד צנוע, בנק שכיום את מכהנת בתפקיד המנכ"לית שלו.
ראשון היה הסבר רבא שלי, שפתח חשבון חסכון בבנק The Anglo Palestine Co (אפ"ק) לפני 110 שנים בשנת 1903. היה זה בסניף הראשון של הבנק ביפו.
בדרכו של סבא רבא הלך גם סבי. אבי כבר עבר בשנת 1951 עם כל החוסכים בבנק אנגלו פלשתינה לבנק הלאומי. בדרכו של סבא רבא, סבא ואבא גם אני, ילדי ונכדי ממשיכים לפקוד את הבנק הלאומי.
בתוקף "זכויות יסוד" ו"מניות יסוד" של 110 שנות עמלות אני מרשה לעצמי לפנות אליך, גב' רקפת רוסק עמינח, שכמנכ"לית של הבנק נטלת על עצמך את ההחלטה למחוק למעלה ממאה מיליון שקל מחובו האישי של
נוחי דנקנר לבנק, שהוא למעשה של כולנו.
אני מצר על כך, שאת גב' רקפת רוסק עמינח נותנת יד ליצירת נורמה חדשה, לפיה אזרח מהשורה שחייב כסף לבנק הוא למעשה נקלע למציאות של תביעות כספיות, אבל מי שחייב הרבה מאוד כסף נקלע למציאות של בנק ההולך לקראתו. מי שחייב סכומים זעומים ימצו עימו את הדין ומי שחייב הרבה מאוד כסף ינהגו עימו מחוץ לשורת הדין.
נוצרה מציאות, שהון נואף טווה את חוטיה ומתכנן את צעדיה של המציאות, והבנק שבהנהלתך פועל-על-פי החוקים שמכתיב לך הון נואף ומופקר.
מי שחייב לבנק שבהנהלתך סכום זעיר ואינו יכול לפרוע את החוב, יש לו בעיה. עליו למצוא דרך לפותרה, כדי להימנע מעימות משפטי עם הבנק. אבל מי שחייב לבנק סכום עתק, יש לבנק שלך בעיה, ועל הבנק משום מה מוטלת האחריות לפתור אותה. והפתרון המופקר הוא מחיקת חובו.
רקפת רוסק עמינח מוכנה למחוק חובות של עמית שלה לאלפיון העליון. זו "סולידריות" מופקרת של אחים לאלפיון העליון . זו "סולידריות" מופקרת של בעלי עניין במהלכיו של הון נואף, שאינו מפסיק להשתולל במדינת ישראל גם ביום הולדתה הששים וחמש.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
