בעקבות פעילותי במתן הרצאות ובכתיבת מאמרים בנושא אלימות במשפחות אומנה כלפי ילדים, קיבלתי מכתב מעניין והרי הוא מובא בפניכם ככתבו וכלשונו בהסכמת ובאישור הכותב והארגון העומד מאחוריו:
מכתב אישי לגב' טל רבינוביץ' מדובר ארגון משפחות האומנה
גב' טל רבינוביץ' שלום.
שמי נועם ו., ואני אב אומן לילדה בת 13, ואב אומן לשעבר לילדה שבגרה והיא כבר אם לילדה. בזמן האחרון אני גם דובר ארגון משפחות האומנה (זה ארגון חדש שהקמנו לפני כמה חודשים). קראתי הרבה דברים שכתבת לאחרונה ובעבר, ויש לי אישית הרבה הערכה לאישיותך, לדרך שעברת בחייך, לאומץ ליבך ולדעותיך. יש הרבה נושאים שאנחנו חלוקים בהם, ויש הרבה שאנחנו מסכימים עליהם.
אני בהחלט יכול להסכים איתך על הבעייתיות של המבחנים של "מסוגלות הורית". אנחנו יודעים שהורים אומנים שיצאו "מושלמים", נמצאו מתעללים לבסוף. אני מסכים איתך שהיתה התרשלות בבחירת אותן שתי משפחות. את יודעת מה, גם ברווחה יסכימו איתך. גם אנו, כארגון של הורים אומנים, היינו רוצים שמקרים כאלו יעלמו לחלוטין. יש בינינו שחווים את כאב הילדים האלו יום יום.
מצד שני אני חייב להעיר לך שיש הבדל בין מסוגלות הורית להתעללות הורית. מכתבייך ראיתי שגם את יודעת שמשפחה שהופכת מסוכנת לאשה או לילדים, צריך לפרק. אז מה קורה כשהאישה משתפת פעולה עם הבעל או אף מתעללת בעצמה?! אם אין במשפחה מבוגר שיכול להציל את עצמו ואת הילדים, אז לא ראוי שזה יעשה בכלל?!
יש מצבים של דגל שחור שצריך להציל את הילד מהוריו - לא בגלל אי מסוגלותם, אלא בגלל פגיעתם בו. גם לילד יש זכות להגנה, לא רק להורים, וחייב להיות מבוגר שיעמוד על זכותו זו.
בחיבורך, אליו אני מתייחס ("מבחן גורלי" 27/10/2004), כתבת גם כי "...כבר כתבתי בעבר על ההתעללויות אשר עוברים ילדים במשפחות אומנה". אני מניח שלא זו היתה כוונתך, אך משתמע כאילו הורים אומנים, כקבוצה, מתעללים בילדים. זה לא הוגן כלפינו. כמעט כולנו נותנים את נשמתנו למען הילדים האלו. לא פשוט להיות הורה אומן לילדים שעברו התעללות, שלא בוטחים באף מבוגר, שמשחזרים טראומות בצורת התנהגויות קיצוניות, שיש להם הפרעות נפשיות או נכויות פיסיות וכו'...וכו'... זה לא קל.
אבל האמונה שאפשר לתקן ולשקם ולהבריא מניעה אותנו למרות הקשיים. אני אישית נלחם בשיניים יום יום ומשקיע את מרצי ולפעמים מסכן את עצמי, נפשי ומשפחתי למען הסיכוי שלילדה שאצלי יהיו חיים שמחים ומאושרים בסוף, חיים של בריאות נפשית יחסית. ויש תוצאות, ברוך השם.
אז זה באמת לא הוגן מצידך לצייר אותנו כקבוצת מתעללים. לטעון שאומנה זה סידור לא טוב ושצריך להשאיר בקהילה, זה ויכוח לגיטימי וצריך שייעשה. אני מאוד מכבד את דעתך בנושא. אבל בבקשה לא תוך כדי טענה כל כך חמורה כלפינו. הטענה הזאת כל כך רחוקה מהאמת שהיא מחייבת תגובה שלנו ואולי גם תיקון שלך.
אנא ממך, תקני את המעוות. אם תרצי לכתוב משהו על משפחות האומנה, שיתקן את הרושם הנוצר, נשמח להיות בעזרך.
בכבוד רב, נועם ו., דובר ארגון משפחות האומנה,
ayda@yahoo.com _____________________________________________________
מכתב זה דורש תגובה הן על-מנת לבטל חששות, להאיר מקומות אפלים, להבהיר הבהרות ולהעמיד דברים על דיוקם.
אחל בהתייחסות לטענות של הכותב הנכבד:
1.את הארגון שמייצג הכותב ומכהן כדובר בו, אינני מכירה ובמאמרי: "מבחן גורלי" לא התייחסתי אליו כלל.
2.אני מקבלת את דברי הדובר לפיהם הוא מהווה אב אומן למופת ויבורך על כך. אלא, שבמאמר "מבחן גורלי", התייחסתי אל התופעה של האומנה בכללותה לאור אירועים שליליים כפי שמפורט במאמר הנ"ל.
3.יתרה מכך, במכתבו של הנמען ניכר כי הוא מודע לקיומם של מחדלים שחלקם גובלים באסונות וכנגדם אני יוצאת.
4.ביקורת והתרעה על מקרים חריגים הן לגיטימיות ותורמות לשיפור החברה. לדעתי זו חובה אזרחית!
5.יורשה לי בזה לקבוע כי לא כתבתי ולא התכוונתי לכך שהורים אומנים, כקבוצה, מתעללים בילדים. אינני מבינה מהיכן הסיק הכותב זאת. אני קובעת כאן במסגרת זו כי יש הורים במשפחות אומנה המתפקדים כראוי ובכך תורמים רבות להצלת נפשות וכפי שהכותב מעיד על עצמו, גם הוא נמנה עליהם ועל כך יבורך. אולם, פעולה חיובית זו אינה יכולה להוות חיפוי וכיסוי לתופעות חריגות, שליליות ואכזריות של פגיעה בילדים והמקרים הללו הם רבים מכפי שבא לידי ביטוי בתקשורת או במאמרי.
אליי באופן אישי מגיעות נשים שגדלו במשפחות אומנה עם זכרונות קשים וצלקות עמוקות בנפש. כמו כן, מגיעות אליי נשים מוכות אשר פנו לרווחה בבקשת סיוע וכנגד זה קיבלו טיפול כושל ולא מקצועי לרבות עקירת ילדיהם ומסירתם לאב המתעלל או למוסדות מדינה בחסות הרווחה שכתוצאה משהייתם שם הפכו לעבריינים. נשים אלה גם מגיעות למקלטים.
6.עוד אוסיף, כי נשים רבות אשר חוו בנוסף לטראומת ההתעללות מצד הגבר, את טראומת התעללות הממסד שלקח את ילדיהן - אינן פונות, אינן נלחמות ואינן זועקות את שברן שכן הן מיואשות, שבורות ונטולות מעש. אם מישהו היה לוקח ממני את ילדיי... אינני יודעת מה הייתה תגובתי!
7.לתשומת הלב, ההסכמה של הכותב לגבי "הבעייתיות" (ציטוט ממכתבו) בנוגע למבחני מסוגלות הורית, היא תופעה שאין להשלים עימה. מי שעובר מבחן זה, כשיר מבחינת מוסדות הרווחה לשמש כהורה אומן. לפיכך שמתי דגש במאמר על מבחנים אלו שהם כאמור בעייתיים בלשון המעטה. איני הראשונה מתחום בעלי המקצוע שמבטאת ביקורת על מבחנים אלו. בספרות המקצועית תוכל למצוא הרחבה בעניין זה. מיותר לציין כי אני התייחסתי והבאתי כדוגמא ציטוט מהספר עצמו (ספרה של חגית בנזימן: "לצאת מן המבוך", ולא הבאתי מחקרים עקיפים).
8.עצם קיום הביקורת מוכיח כי אני רוצה לשפר את הדברים ויש בזה די כדי לבאר כי לא פסלתי את העמותה לה משתייך הכותב כקבוצה כפי שהדבר נטען, שכן אם צריך לבטל את המוסד כולו - אין מקום לביקורת. במאמרי אף כללתי הצעות אופרטיביות לשיפור.
9."מצד שני אני חייב להעיר לך שיש הבדל בין מסוגלות הורית להתעללות הורית". כאן הכותב מתפרץ בדבריו אלו אל דלת פתוחה; לא טענתי ואינני סבורה שאין הבדל בין השניים. ברור שיש הבדל בין זה לזה, ואינני מבינה מה העניין ומה הטענה כנגד דבריי?
הביקורת על מוסדות הרווחה ועל הרשויות (בית המשפט, משטרה ועוד) מובאת בהרחבה ובפרוטרוט תוך הסתמכות על אירועים אותם אני חוויתי אישית בספרי האוטוביוגראפי "כלה ונחרצה" שראה אור בספריית הפועלים.
לפקידות הסעד ולרשות למען הילד יש עניין ברור בקיומו והאדרתו של מוסד האימוץ ומשפחות האומנה. להלן קישור לפסק דין שבו מוטחת ביקורת קשה ונוקבת על הממסד ועל מי שפועל מטעמו, כולל על הרשות למען הילד. בפסק דין זה החליט בית המשפט להחזיר ילדה לחיק אימה ממנה היא נלקחה.
בעקבות קריאת פסק הדין הזה, וכן בעקבות קריאה מורחבת בנושא אני מעלה את השאלה הבאה: האם אנשים בעלי רצון טוב אשר מקבלים לידם דוח על מצב הילד המיועד לאימוץ או למעבר למשפחת אומנה יכולים להיות משוכנעים כי הדוח הוא דוח אמת ולא הטייה מכוונת במטרה לקיים את ההליכים הללו לשמם?
ומן הצד השני: האם לא שמענו וקראנו על מקרים בהם הוחזרו ילדים לרשויות לאחר שהתגלו "פגמים נסתרים" בתינוק שהועבר לידיהם?!
ההמלצה היא בכל מקרה להיעזר במוסדות הרווחה ובמנגנונים של הממסד אלא שזאת יש לעשות לא בעיניים עצומות כי אם בעיניים פקוחות ובביקורתיות. אין לצאת מתוך הנחה שמה שכתוב בדוח הוא אמת, אין לקבל כזה ראה וקדש את ממצאי הממסד והמלצותיו ויש להתייחס בהסתייגות לכל שלב משלבי התהליך.
אין אלטרנטיבה אחרת לנזקקים בה יוכלו לקבל סיוע הולם ולבוא אל שלהם. הדוגמה הטובה ביותר היא שלי כמי שנעזרה בשירותי הרווחה ובזכותם ניצלה מבעל אלים ורודף ומאיומים ממשיים. ואם זאת - הדבר לא מנע ביקורת כאמור לעיל.
לסיום אציין כי הצלת נפשות הינה מצווה גדולה, וזכות רבה עומדת למי שעוסק בכך. אני אישית, ללא תשלום, משתדלת כמיטב יכולתי לעזור, לסייע ולתת מענה לכל מי שפונה אליי - מזמני החופשי. אינני משתייכת לשום מפלגה, ארגון ואף לא לעמותה או למוסד כלשהם.
____________________________________________________
טל רבינוביץ', כתבה את הספר "כלה ונחרצה" בהוצאת ספרית הפועלים הקיבוץ המאוחד, וכן פרסמה מספר ספרי ילדים.
המאמר פורסם באתר BSH. לכותבת אתר אישי.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
