עם פרסום הידיעה על מכתבו ועל דבריו של פנחס ולרשטיין, שאמר כי לא יציית לחוק פינוי-פיצוי המוצע וכי יתנגד בדרך לא-אלימה ליישומו, נזעקה שרת המשפטים ציפורה (ציפי) לבני לכנס לישיבה דחופה את היועץ המשפטי לממשלה ואת בכירי המשרד, לדון ולהחליט מה יעשה בו בפושע הנורא וכיצד תיערך מדינת ישראל לנוכח הקמים עליה להרסה מבפנים.
כל בר-דעת יודע כי - מהבחינה המשפטית גרידא - חוק פינוי-פיצוי עדיין אינו חוק אלא רק הצעת-חוק, שלא יהיה לה תוקף מחייב אלא לאחר שהכנסת תקבלה בקריאה השלישית והחוק יפורסם ב"רשומות". בינתיים אין זו אלא פיסת נייר, ורשאי פנחס ולרשטיין לצעוק כרצונו כי יפר את הכתוב בה.
ואולם, נניח לטובת הגב' לבני - שאביה היה קצין המבצעים של אצ"ל והיא-עצמה היתה "נגועה" עד אתמול במחלת הלאומיות ואהבת ארץ-ישראל בשלמותה - כי אכן ולרשטיין עבר עבירה פלילית בדבריו וכי כוונתה היתה להקדים מכה לתרופה ולחזות פני העתיד לבוא. מותר לה וליועץ המשפטי לעסוק גם בכך, ומכל מקום החוק הפלילי (שכבר התקבל) אינו אוסר זאת.
באותו יום עצמו, שבו פורסם ברבים דבר כינוסו של הדיון הדחוף הזה בעוכר-ישראל ולרשטיין, מלאה התקשורת בידיעה על החוג החדש של הורים הקוראים לבניהם שלא לשרת בצה"ל. לא סתם ידיעה ללא שמות, אלא סיפור מלא עם שמות ההורים הנאורים ותצלומיהם. אחת מהם אף רואינה בטלוויזיה ושפכה באוזני כל את הגיגיה, על פשעי המלחמה שצה"ל מרבה בהם ב"שטחים". לשווא חיפשתי בתקשורת כולה, למצוא ידיעה על ישיבה דחופה בקשר לכך בלשכת השרה ציפורה. והרי אפילו נער צעיר מסוגל, ללא קושי מיוחד, למצוא ולמנות את סעיפי החוק הפלילי שעל-פיהם רשאית המשטרה - רשאית? חייבת! - לחקור את ההורים הללו ללא צורך בהנחיית היועץ המשפטי, ולהעמידם מיד לדין פלילי על הפרת חוק שתוקפו עומד זה עשרות שנים. הסתה, המרדה ומה לא. השרה והיועץ המשפטי אינם זקוקים לסגולות נבואיות מיוחדות, כדי לחזות את הצפוי לצה"ל ולמדינה מצמיחתן של תנועות כאלו.
הורים אלה הם החוליה האחרונה (בינתיים) בשרשרת של מסיתי-סרבנות, סרבנים-בפועל במוצהר, סרבנים-עריקים בחשאי, מפריעים-לחיילים הצווחים באוזניהם שלא לציית לפקודות, מתפרעי גדר ההפרדה המשחיתים אותה לעיני החיילים הנבוכים, ידידי המחבלים הנפגשים עימם על אפם ועל חמתם של צה"ל ושל החוק, עובדים המחבלים ברכוש יקר וחוסמים כבישים ראשיים לקידום שביתתם, וכהנה וכהנה צדיקים. אותם אנשים עצמם, וחוגי השמאל המתוקשר התומכים בהם ומעודדים אותם, הם כמובן אבירי שלטון החוק, וזעקתם תעלה השמימה כאשר מתנחל יציב פחון עלוב על גבעה חשופה בשומרון, או כאשר ח"כ פלוני מהימין יזכיר את האפשרות להעביר את אום אל-פחם לריבונות פלשתינית, או, רחמנא ליצלן, את הביטוי "טרנספר" (לערבים, כמובן, שזו תועבה, כי טרנספר ליהודים הוא חוקי ומבורך). או-אז ישובו להתכנס השרה האינטליגנטית והיועץ המשפטי, משטרת ישראל תחקור ותעצור גם ללא הוראת היועץ, צה"ל יבטל אימונים ויפנה מאות חיילים לעבר העבריין המסוכן בשומרון, ויוסי שריד וחבריו ישובו להבטיח כי ינתצו, יהרסו, ישכבו מתחת לגלגלים ויסרבו עד-כדי ישיבה מפוארת ומתוקשרת בכלא.
כל אלה אינם מעוררים לישיבה דחופה את השרה ציפורה, או לפניה את השר יוסף (טומי) לפיד שאף הוא היה בעבר לאומן מסוכן ומתנגד נחרץ להינתקות חד-צדדית. הסכנה האמיתית לקיום המדינה טמונה כידוע בפושע המסוכן פנחס ולרשטיין, המבטיח מראש כי לא יציית לחוק דרקוני, לא-מוסרי ומתועב, שאומנם טרם נחקק אך על-פיו מובטחות שנות מאסר ארוכות ושלילת הפיצוי בגין מחאה והתנגדות פסיווית ולא-אלימה. לתפארת מדינת ישראל וממשלתה הנאורה, ולתפארת חופש הביטוי וההפגנה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
