בקרה צפופה באוטובוס

שיטת בקרה אלטרנטיבית העושה שימוש ב"חוכמת המונים" מתבססת על דיווחי נוסעים על תנאי נסיעה והמתנה בתחנה מופעלת בימים אלה במסגרת שיתוף פעולה בין ארגון נוסעי התחבורה הציבורית לאפליקציית התחבורה הציבורית "איפה-בוס". הדיווחים של הנוסעים אומנם סובייקטיביים ואינם מתבצעים לפי אמות מידה אחידות, אך יש בהם כדי ללמד משהו על השירות בתחבורה הציבורית ובעיקר על הצפיפות בה.

ראשית לנתונים העיקריים:

• קווים ה"ידועים לשמצה" מבחינת ריבוי מקרי הצפיפות הקיצונית (עומדים כמו "סרדינים"): קווי דן שבין פתח תקוה לתל אביב: 51, 66 ו-82 וכן קווי אגד בירושלים: 71 ו-72 מרמות לגילה.

• מבין המפעילים שיש להם מספיק מקרים שדווחו, זכתה בתואר המפוקפק "מסיע הסרדינים הלאומי" חברת קווים. אחריה ברשימה חברת דן. מקרי סרדין רבים קיימים גם בחברת אגד תעבורה. דווקא באגד המצב סביר יחסית.

• מתוך 412 נוסעים שהיו בנסיעה - 238 דיווחו שיש מקומות פנויים, 77 דיווחו שאין מקומות פנויים ו-97 סיפרו שנוסעים עמדו בצפיפות כמו סרדינים.

• מתוך 544 נוסעים שדיווחו בתחנות ההמתנה - 283 דיווחו שהתחנה נותנת הגנה מספקת מפני פגעי מזג האוויר, 158 דיווחו על הגנה חלקית ו-103 אמרו שכלל אין הגנה.

נתונים נוספים, המופיעים בקובץ המצורף, מתייחסים לנושאים כגון אדיבות הנהג, השארת נוסעים בתחנה, מהירות הנסיעה, רמת הניקיון באוטובוס ועוד.

בהודעת ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל לעיתונות ננקבו אחוזים ובכך הטעות. נוסעים מדווחים לרוב כאשר המצב אינו טוב, וממילא התוצאות מוטות. אם האחוזים היו נכונים הרי שהתחבורה הציבורית כבר הייתה מזמן קורסת. האופן הנכון להצגת הנתונים הוא במספרים מוחלטים, כפי שאלה הוצגו לעיל.

אם בעבר ניתן היה להאשים את חברות התחבורה הציבורית בצפיפות משום שהן היו אלה שלמעשה הכתיבו את המדיניות, הרי שהיום מוטלת האחריות על משרד התחבורה, שאגב מסיבותיו שלו מסרב להגיב לממצאים. משרד התחבורה פועל להפחית את הצפיפות, אך טעותו בכך שאינו מציב נושא זה בראש סדר העדיפויות.

הטיפול בצפיפות באוטובוסים מתחלק לשניים: הקווים שבמסגרת המכרזים החדשים ואלה שאינם. במסגרת המכרזים החדשים יש טיפול מובנה בצפיפות. קו המסיע למעלה מ-45 נוסעים, הן עירוני והן בינעירוני, נדרש לתגבר את נסיעותיו. בעגה המקצועית זה נקרא "מקדם מילוי לתכנון", קריטריון הנקבע בין היתר לפי סקרים שיש לבצע כדי לאמוד את מספר הנוסעים בקו בשעות השונות ביממה. הבעיה היא בקווים הקיימים הישנים שבהם העניינים זזים בעצלתיים אם בכלל.

מדיניות משרד התחבורה מעדיפה לטפל בבעיות הכיסוי של התחבורה הציבורית מאשר בבעיות השוטפות. לדוגמה, הוספת קווים חדשים לפריפריה או למגזר הערבי, עניינים חשובים כשלעצמם, במקום להפוך את המערכת הקיימת לחזקה וליצור בה תדירות גבוהה. הצבת הנושאים השוטפים תביא לטיפול בגודש התנועה במטרופולינים הגדולים, תתן הזדמנות לעוד אנשים להיפטר משימוש ברכב הפרטי ותגרום למשתמשים לחכות פחות זמן להגעת האוטובוס לתחנה.

אגב, שולחי הנתונים שאספו הנוסעים אומרים שמשרד התחבורה מקיים כיום בקרה שוטפת על התחבורה הציבורית באמצעות חברת "ריבה". אלא שהדיווחים הללו אינם חשופים לציבור ואף למפעילים. לדבריהם, כמות הדיווחים היא מוגבלת ובעיקר שיטת הבקרה הזו עולה המון כסף - 40 מיליון שקלים לשנה משולמים לחברת "ריבה" על בקרה שהנוסעים יכולים לעשות לא פחות טוב ובעלות מזערית.