יש לי הערכה רבה לנשיא התשיעי של מדינת ישראל, לנשיא
שמעון פרס. אך הייתה מידה של טעם לפגם בכך, שהשיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר צונזר כדי שיתאים לרוח הפוליטית של המעמד ביום הולדתו של הנשיא.
אודה, שאני סבור, שישראל לא הייתה צריכה להטיל על צבאה כיבוש מרחבים בחודש יוני 1967 ולמצוא עצמה שולטת על 100.000 קמ"ר אחרי ששה ימי לחימה. בינתיים יותר מ-60.000 קמ"ר של מדבר סיני החזירה ישראל למצרים, שטח זעיר באזור קונטרה הוחזר לסוריה. שטח A ביהודה ושומרון הועבר לרשות הפלשתינית עם התסבוכות של הסכמי אוסלו בשטחי B ו-C.
את מחיר האופוריה של אותה מלחמה אנחנו משלמים עד היום. לצערי, לאופוריה של ימי יוני 1967 היה שותף שר בכיר בממשלות ישראל, השר שמעון פרס. אני מעריך מאוד את התפנית, שעשה שמעון פרס בניסיונותיו לחלץ אותנו מהשרטון עליו עלינו ב-1967. אני מעריך את דבקותו בפתרון של שתי מדינות לשני העמים.
הדבקות החזקה בפתרון של שתי מדינות לשני העמים קיבלה גם ביטוי בטקס ב"בנייני האומה" בירושלים, שפתח את חגיגיות יום ההולדת התשעים לשמעון פרס. צרם לי, שהשיר שנבחר לטקס, אותו התבקש לשיר הזמר אייל גולן, צונזר כדי שיותאם לרוח הפוליטית שנשבה ב"בנייני האומה".
השיר "ירושלים של זהב" מתייחס גם למה שהתרחש במלחמה הזו "שופר קורא בהר הבית". אך משום מה השורה הזו לא הושמעה על-ידי אייל גולן. כשם שהוא לא שר את המלים "חזרנו אל בורות המים לשוק לכיכר". ומיותר לציין שהשיר הושר לראשונה כשבועיים לפני פרוץ המלחמה, כך שהוא מבטא השקפת עולם של המשוררת, נעמי שמר.
כמי שמסתייג מהחלטה מוטעית של ממשלת ישראל לצאת למלחמה ב-5 ביוני 1967, אני מסתייג מהחלטה שיצנזרו שיר, כדי שיציג אותה מלחמה בראייה שתתאים לבעל השמחה בחודש יוני 2013.
כמבקר אוהב אני מאחל לשמעון פרס בריאות, ושיוסיף עוד שנים רבות להיות איתנו ולהעניק מחיוניותו למדינת ישראל.
והפעם - חרוזים, על צדק מתעתע, על חשבוננו ותקינות פוליטית
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
