סור(יה) מרע ועשה טוב

מה המשותף לאירן, עירק וסוריה (חוץ מזה שהן במזרח התיכון)? לא כולן ערביות; אירן היא פרסית. כולן מוסלמיות, אבל אירן היא שיעית, סוריה נשלטת בידי עלאווים ובעירק יש רוב סוני. אירן הייתה מדינה עצמאית אלפי שנים, עירק וסוריה היו חלק מהאימפריה העות'מאנית ולאחר מכן נשלטו בידי מעצמות שונות (עירק בידי בריטניה, סוריה בידי צרפת). אירן ועירק נלחמו כמעט עשור במלחמת המפרץ, אירן היא כעת בעלת ברית של סוריה, שהייתה חלק מהקואליציה המערבית נגד סדאם חוסיין ב-1991. אז מה כן?

פשוט מאוד: שנאת ישראל ולמעשה שנאת יהודים. עירק תקפה את ישראל במלחמת המפרץ הראשונה, למרות שישראל כלל לא הייתה מעורבת. אירן תתקוף את ישראל אם ארה"ב תפעל נגד מתקני הגרעין שלה. וסוריה מאיימת על ישראל אם ארה"ב תגיב על הטבח הכימי. במילים אחרות: כן קשורים, לא קשורים – אנחנו חוטפים. כן שייך, לא שייך – הורגים ישראלים. ולא רק ישראלים: תזכרו שאירן עמדה מאחורי הפיגוע בבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס וסוריה תומכת בחיזבאללה שפועל לא רק בלבנון.

את העובדות הללו אנחנו חייבים להבהיר לעולם. אין לנו פה עסק עם הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אין לנו פה מחלוקת על שטחים וגבולות. יש לנו כאן אנטישמיות רצחנית בסגנון נאצי, חד וחלק.

לפעמים אפשר להשתגע מארה"ב, בלי קשר לממשל זה או אחר. לפעמים דומה שהאמריקנים לא מסוגלים לעשות משהו בשקט וביעילות. וזה די מדהים, כי בסך-הכל – זוהי מדינה מאורגנת ומסודרת היטב. אבל כאשר זה מגיע לנושא חשוב באמת, אזי האמריקנים מפטפטים ומברברים עצמם לדעת.

מי שרוצה לתקוף, עושה זאת במהירות ובחשאיות. הוא לא מדבר על זה במשך ימים ומאפשר לצד השני להתכונן. כל ילד בכיתה א' מבין את זה. לא האמריקנים. הם מודיעים אלו משחתות נמצאות והיכן, מספרים על ההתייעצויות, מדליפים את ההתחבטויות, מראים את האופציות. ואחר כך הם לא זזים לפני שאחרון החיילים נמצא בדיוק במקום המתוכנן, או כפי שאמרו ערב מלחמת המפרץ: עד שאחרון השירותים הכימיים מוצב בנ"צ המיועד בלב המדבר.

שלא תבינו אותי לא נכון: ככלל, השיטה הזו עדיפה בהרבה על ה"סמוך" שלנו. אך יש מצבים בהם חייבים להגיב חזק ומהר, גם אם ההכנות הושלמו רק ב-90%. כאשר משטר רוצח אלפים מבני עמו, אסור לאפשר לו להחביא את כלי הרצח ולהתכונן למעשי רצח נוספים כתגובה. אך האמריקנים, החיים תמיד במצבים של שחור-לבן, לא מבינים את זה.

מלחמת האזרחים בסוריה גבתה עד היום עשרות אלפי קורבנות, יש האומרים – 100,000. ארה"ב והעולם לא עשו דבר. כאשר חאפז אסד טבח רבבות בחמאת ובחומס בשנות ה-80, ארה"ב והעולם לא עשו דבר. אז מה השתנה? מדוע 1,300 קורבנות הנשק הכימי הקפיצו (אמנם באיחור) את ברק אובמה ובעלי בריתו?

יש כמה תשובות. האחת: נשק כימי נתפס כאמצעי בלתי אנושי בעליל, כנשק בלתי חוקי ובלתי מוסרי. זה כמובן די צבוע, במיוחד מצד מדינה בה כל אחד יכול לקנות רובה ולצאת למסע רצח. השנייה: ארה"ב הבינה סוף-סוף שמעמדה בעולם נשחק עד דק ושהגיע הזמן להוכיח שהיא עדיין מעצמת-על. סוריה היא זירה מתאימה, גם ודווקא בגלל שאסד נהנה מתמיכתו של ולדימיר פוטין. נשיא רוסיה מצפצף בגלוי על ארה"ב (ע"ע אדוארד סנודאן) והנה יש הזדמנות להעמיד אותו במקומו. השלישית: גם אובמה תפס, שהאזהרות שלו כלפי אירן לא שוות כלום, אם הקו האדום שהציב לאסד יתברר כחסר משמעות.

אבא אבן אמר פעם: "מדינות מקבלות החלטות בשם האינטרס ומסבירות אותן בשם המוסר". מן הסתם זה מה שיעשה אובמה גם (אם ו)כאשר יתקוף בסוריה. אך כדאי שנדע את האמת: הכל עניין של אינטרסים.