מוזיאון ארץ-ישראל בתל אביב (שייח' מוניס) יאפשר לקיים את כנס עמותת 'זוכרות' בנושא דרכים מעשיות לשיבת הפליטים הערבים.
מתוך כך נזכרתי בכנס שייח' מוניס ב-10 ביוני 1954, שאותו כינס דוד בן-גוריון באמפיתיאטרון שבצפון תל אביב, וזימן אליו את תלמידי הכיתות העליונות של בתי הספר התיכוניים. לכנס באו כ-8000 תלמידים ומורים מכל הארץ. בן-גוריון דיבר אל ליבם, הסביר ברוב טעם ודעת, את החשיבות הלאומית העליונה שבישוב הנגב, וסקר בפרוטרוט את הסכנות המדיניות והביטחוניות הצפויות לישראל ללא הנגב. זו תהיה בכייה לדורות, כך השתמע מדברי בן-גוריון, אם לא ייושב הנגב במהרה. בכייה היתה, אך לא לדורות.
נוער בתי הספר התיכוניים לא התרגש ולא התפעל מקריאתו הנרגשת של בן-גוריון. הנערים והנערות, כבר אז, ישבו אדישים, מצחקקים ביניהם, וממתינים בקוצר רוח, מתי יסיים בן-גוריון את דבריו והם יוכלו לחזור הביתה. מסתבר, כי אי אילו מאותם נערים ונערות, הצמיחו מתוכם, ברבות הימים והשנים, את פרי הבאושים בדמות מייסד 'זוכרות' איתן ברונשטיין ובדמות פעילי ופעילות עמותה זו.
בן-גוריון בשעתו, רוחו הייתה רעה עליו והוא חש ברע לאחר כנס שייח' מוניס. למחרת קם ממיטת חוליו בבית החולים תל השומר, והלך לכנס שני למען אותה מטרה קדושה – כנס בני המושבים שנערך בנהלל. כנס זה נערך בבית העם. הכנס נמשך יומיים, מיום ו' עד מוצאי שבת. כנס נהלל לא השיב פני בן-גוריון והנגב ריקם. בני המושבים החליטו ואכן יצאו לנגב. לבני המושבים הצטרפו גם צעירים מבני הקיבוצים. בסיום כנס נהלל, עלה בן-גוריון שוב על הבמה. אולם בית העם היה מלא. האוויר היה כמו מחושמל. בן-גוריון סיים את דבריו והטעים כל מילה: "ידעתי, יש אלוהים במקום הזה".
אי אילו מאותם נערים ונערות מנהלל, הצמיחו מתוכם, ברבות הימים והשנים, את 'פורום נהלל', חוג רעיוני של אנשי ההתיישבות העובדת, בעיקר בעמק יזרעאל והסביבה, התומך ללא סייג בזכות עם ישראל על ארצו. הפורום שותף מלא למאבק על ההתיישבות הציונית בכל ארץ ישראל, וכנגד כל נסיגה. אנשי הפורום נולדו וגדלו על ברכי תנועת העבודה האקטיביסטית, ורואים עצמם כהמשך הקו, שבוטא בעבר על-ידי יצחק טבנקין, יגאל אלון וישראל גלילי (הקיבוץ המאוחד). הם ראו במפח נפש את המשא-ומתן לויתור על רמת הגולן, הסכמי אוסלו ותוכנית ההינתקות ולכן החליטו כאותם בני מושבים ובני קיבוצים שנענו לקריאה ליישב את הנגב, לעשות מעשה. הם אירגנו כנס ('כנס נהלל') וייסדו את 'פורום נהלל' והקימו מחדש את התנועה למען ארץ ישראל השלימה. בראש הפורום עמד עד סוף 2008 צפריר רונן ז"ל (וחברו אליו בין השאר: פרופ' עזרה זוהר, עו"ד דב אבן אור, גדי אשל, חוה ואהוביה טבנקין, מאיר הר ציון). הפורום לקח חלק בפעילויות נגד תוכנית ההינתקות, ותומך נלהב של ההתיישבות ביש"ע.
זה כנגד זה עשה האלוהים. את איתן ברונשטיין מייסד 'זוכרות' כנגד צפריר רונן ז"ל מייסד 'פורום נהלל'. את כנס שייח' מוניס אז והיום כנגד כנס נהלל אז והיום. את ארגון 'זוכרות' כנגד 'פורום נהלל'.
ומהספר בו למדתי את השתלשלות המאורעות המהממת הזו, ספרו של משה דיין ז"ל, 'לחיות עם התנ"ך', גם למדתי את ההמשך: בין בני המושבים שיצאו מכנס נהלל דאז לנגב, הייתה גם נערה מכפר ויתקין ושמה ורדה פרידמן. היא נעשתה למדריכה במושב פטיש בין עזה לבאר שבע. שלושה חודשים לאחר שבאה ורדה לפטיש, במרץ 1955, בעיצומה של שמחת חתונת העולה החדש שמואל קליני, חדרה לפטיש קבוצת מסתננים ערביים מרצועת עזה וביצעה התקפת טרור על החוגגים, באמצעות ירי ורימונים. עשרים ושנים מבני הכפר נפצעו, ואותה נשמה טובה, ורדה פרידמן, נהרגה בהתקפת הטרור הערבי. ורדה נקברה בכפר הולדתה, כפר ויתקין. מאז הנגב עולה ופורח והוא כעת בראש מפת העדיפויות הלאומיות.
זו כנגד זו עשה האלוהים. את נועה שינדלינגר מארגון 'זוכרות' כנגד ורדה פרידמן ז"ל מכפר ויתקין. וכבר אמרו חז"ל על הקדושה ורדה פרידמן ז"ל ועל צפריר רונן ז"ל: צדיקים במיתתם קרויים חיים. ובזכותם ובזכות ממשיכי וממשיכות מורשתם אנו חיים. ויודעים אנו, תהי מורשתם ונשמתם צרורה בצרור החיים לנצח נצחים.
