היושרה המפוקפקת של דוח הבנק העולמי

דוח חדש שפרסם משרד הבנק העולמי על "השטחים הפלשתינים הכבושים" קובע כי "הכיבוש הישראלי עולה לכלכלה הפלשתינית 3.4 מיליארד דולר כל שנה", וזאת כיוון שאין להם גישה לשטחי C. בטענה זו יש היגיון-מה. ככל שהרשות הפלשתינית תקבל יותר קרקעות, כך יגדל עושרה, ועל-פי אותו היגיון, אם תהיה להם גישה לתל אביב, יגדל עושרם, ואם יקטן עושרם של הישראלים - זה בסדר.

מטרת הדוח, כך נראה, היא לטעון נגד ישראל טענות כלכליות ופיננסיות המרמזות על מרמה וגניבה, ולהעביר בכך את נטל האשמה לבעיותיה של הרש"פ - אל ישראל.

כדי להבין מדוע יצא הדוח החדש, יש להשוותו לדוח המקיף יותר של הבנק העולמי מ-2012 המתאר את כלכלת הרש"פ ככישלון, ככזו ש"אינה בת-קיימא" - לא בגלל ההגבלות הביטחוניות מצד ישראל, אלא בשל פגמים אינהרנטיים ושחיתות פושה ברשות הפלשתינית עצמה.

הדוח מ-2012 "לקראת כלכלה בת-קיימא של מדינת פלשתין העתידית: עידוד צמיחה בהובלת הסקטור הפרטי" העורך ניתוח ביקורתי של כלכלת הרש"פ, מכעיס פלשתינים ותומכיהם ומערער את התדמית שהם יצרו כקורבנותיה של המדיניות הישראלית.

אילו לסבתא היו גלגלים

הדוח החדש נוקט צעד נוסף: הוא אינו מודד את מה שמייצרים או לא מייצרים תושבי הרשות, אלא כמה היו מייצרים לו ישראל הייתה נותנת להם יותר קרקעות, משאבים והזדמנויות כלכליות.

בהשתמשם בהנחות מוטות, סטטיסטיקה מפוקפקת ומתודולוגיה שגויה, אין בדוח החדש ניתוח ביקורתי. כך למשל טוען הדוח כי ישראל אחראית לזיהום סביבתי באזור C, אך אינו מציין כי הרש"פ מסרבת להצטרף למיזמים שהיו פותרים את הבעיה לטובת כולם - היות ששיתוף פעולה כזה מהווה הכרה פלשתינית בישראל. כך גם אין בדוחות הבנק העולמי אומדן או אפילו השערה בדבר ההיקף המשמעותי של כלכלת השוק השחור בשטחי הרש"פ המשנה דרסטית את הממצאים.

הדוח מתעלם מן הנושא העיקרי המשפיע על הכלכלה והחברה הפלשתיניות: טרור. אף מילה על עלות מעשי החבלה, ההצתות, הגניבות הנרחבות (במיוחד של בעלי חיים ומכוניות) שמבצעים פלשתינים. הדוח מניח כי כל אלה הם באשמתה של ישראל. הדוח טוען כי ישראל אינה מספקת לפלשתינים די מים וחשמל - טענה ישנה שכבר מזמן הוכחה כחסרת בסיס. יתר על כן, הדוח אינו כולל את גניבות המים שמבצעים הפלשתינים, או את סירובם לשלם עבור השירותים שישראל מספקת להם.

הדוח מציין כי חלקה של הרש"פ בשוק מוצרי מחצבה - ענף הייצוא הגדול ביותר שלהם - היה מתרחב לו הייתה לפלשתינים גישה לשטח C. אין זכר בדוח לממדי החציבה הבלתי חוקית בשטחי A ו-B, או לנזק האקולוגי שהיא גורמת.

הדוח מאשים את ישראל בשיעורי האבטלה הגבוהים ברשות, אך אינו בודק את דיוק הממצאים ומתעלם ממספרם הרב של הפלשתינים העובדים באורח חוקי ובלתי-חוקי. הדוח אינו מנתח את השפעתן של השקעות חוץ בהיקף נרחב במיזמים פלשתינים בשטח C ובאזורים שבשליטת הרשות.

על-פי הדוח, יש בשטח C "בסביבות 180 אלף בני אדם". מספר זה נשען על מידע בלתי מבוסס של "במקום" - ארגון בלתי ממשלתי פרו-פלשתיני - ועל הלשכה המרכזית הפלשתינית לסטטיסטיקה, שעל פיה יש בשטחי C 149 כפרים ובהם 47,360 בני אדם. איפה השאר? היות שכמעט כל המקורות שעליהם מסתמכים דוחות הבנק העולמי מתבססים על ארגונים וארגונים בלתי ממשלתיים פלשתינים ואנטי-ישראלים, מסקנותיהם צפויות. כך למשל, דוחות על ממדי העוני אצל פלשתינים אינם מתיישבים עם הבנייה המפוארת הנרחבת, אך אף פעם אין מערערים על אמינותם.

לפי הדוח "כמעט כל הקרקעות בגדה המערבית המתאימות לעיבוד חקלאי מצויות בשטח C". בדוח לא מצויין שום מקור אמין לקביעה, וזו סותרת את הנתונים על היבולים החקלאיים הגדולים בשטחי A ו-B. הקביעה גם סותרת את התצפיות הפשוטות.

הדוח מאשר שהמונופולים הפלשתינים של התקשורת והבנקאות אינם יכולים לספק שירותים ולהתרחב, ומייחס זאת לגניבות ול"כיבוש", אך אינו מצביע על האחראים לגניבות ולאלימות. הדוח מניח כי אם ישראל הייתה מוותרת על שטחי C לפלשתינים, המצב היה משתפר.

או שלא. כי הבעיות האמיתיות של הרש"פ, לפי הדוח של הבנק העולמי של 2012, הן דווקא פנימיות. אלה הן כמה מקביעותיו:

• "לא סביר שאפילו בתנאי צמיחה משמעותית, תוכל הרש"פ לתמוך באדמיניסטרציה בהיקף הנוכחי".

• "הרש"פ הופכת תלויה יותר ויותר בתמיכות למימון הפעילות השוטפת שלה. זה לא רק הופך אותה לפגיעה להקטנה בסיוע. משמעות הדברים היא שלרש"פ יש פחות משאבים להשקיע במיזמי פיתוח ארוכי טווח".

• "תוכנית הפנסיה של הרש"פ היא אחת המחויבויות הגדולות שלה; היא חדלת פירעון, ולמעשה פועלת בשיטת התשלום המיידי...המערכת (כולה) במשבר".

• "חלק הארי של הוצאות הממשלה (הרש"פ) הוא לשכר ולמשכורות, שהם...יותר מכל הצפי של תקציב התמיכה ו-21 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי".

אף על-פי שהם מכוונים לסייע לרש"פ, הרי שדוחות המעוותים את תמונת המצב במטרה לקדם אג'נדה פוליטית, גורמים יותר נזק מאשר תועלת. אך זוהי המסורת של הבנק העולמי. הם תמכו בנסיגת ישראל מרצועת עזה ומצפון השומרון, ובזבזו מיליארדי דולרים על פנטזיה שהפכה לחלום בלהות.

לבנק העולמי יש מוניטין של יושרה ושל ניתוח מקצועי אוביקטיבי, שהדוח החדש שלו מעורר לגביו ספק.