רגע. אבו מאזן, זה לא ההוא מז'נבה? אז מה, הוא שמאלני? טוב לנו לא? שמאלני שלהם זה ויתורים למענינו. רגע, אריק שרון זה זה שאמר שעד שלא תהיה בשטח הוכחה לרצון הפלשתינים לתפוס את המושכות, הוא לא יזוז? אריק? ההוא שדרך במצרים עם אוגדה ביום כיפור?
היתכן שהצליחו לשכנע את אריק? ללכת בדרך שהוא, כצופה מהצד, לא היה מעז לברך? איך? אני רק יכול לשאר שאחרי מאבק כל-כך ממושך, מהארוכים שבקרבות שבהם השתתף מר שרון. הוא פשוט רוצה לנסות דרך אחרת. מי הצליח ללחוץ אותו כל-כך? סך הכל הוא הוכיח שאת הטרור אפשר כמעט לנצח בעזרת כח, הירידה בפיגועים ובניסיונות אינם תוצאה של משא-ומתן כלשהו.
אני רק יכול לשער שאם מר שרון הלוחם, העקשן והאיתן, מוכן להיכנע ללחץ האמריקני (ודאי לא הפלשתיני), זה רק אומר שהוא בחר בדרך הזאת כדי לעבור בין טיפות הלחצים. העובדה שהאמריקנים עומדים מהצד בטקס הזה, אולי יכולה להעיד שגם הם רואים בשארם רק נקודה בדרך, ושהימים יגידו.
ומה עלינו לעשות? 1. להפסיק לריב ביננו ולאיים. והאיום הראשי דווקא בא מצד שמאל אל מול הימין, יותר מדי קריאות מיליטנטיות (ועוד מהשמאל, חחח) להעיף אותם, מה הם חושבים, וכו' וכו' כלפי המתנחלים. 2. להתארגן ולהצטייד, בהכל, מערכות אבטחה משופרות למוסדות ומרכזי בילוי וקניות, להתנדב עכשיו לקורסים בכל תחום ששייך לביטחון רפואה והצלה. 3. לשדר אופטימיות, ולנצל את הזמן לבילוי טוב טוב, כי מחר, וזאת כבר כולם יודעים, מחר תהיה פה מלחמה.
יש שחושבים שאת המלחמה הבאה אפשר לעצור, האמריקנים בטח חושבים כך, הבריטים מקווים, הגרמנים מאמינים, והצרפתים - טוב לא חשוב. הכי מעניין בכל סקירת הדעות חוצות העולם הזה הוא, שהשותפים לסכסוך, אנו והפלשתינים משוכנעים ברובנו, שזה רק עניין של זמן. אז תגידו, מה הקטע? יש לנו נטיות סואסידליות?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
