אם אין אנו לנו מי לנו?

עשרות שנים אני מקונן יחד עם רוב אוכלוסיית ישראל על ההנהגה השלומיאלית של ישראל במקרה הטוב, והזדונית במקרה הקרוב יותר למציאות. כנראה שגילי המופלג מתחבר עם נימי המוח האחרונים שעדיין מתפקדים אצלי והמסקנה הבלתי נמנעת היא: אם אנחנו לא נתחיל לדאוג לעצמנו - אף אחד מאלה שמחויבים לעשות זאת על-פי חוק, לא יעשה זאת.

אתחיל בציניות מופגנת דווקא לאחר ההחלטה המאוד נכונה שקיבלה היום הממשלה: להיטיב עוד קצת עם ניצולי השואה. למה חיכו עשרות שנים? בינינו, במלוא הציניות הראויה: כדי לחסוך!! המדינה חיכתה בכל מיני אמתלות שרוב האודים העשנים ששרדו את השואה לא ישרדו את התקומה - וכעת מקוששים הפוליטיקאים הרבה פופוליזם זול על חשבון מתי המעט שנעלמים בקצב רצחני. ככה לא חיים בכבוד במדינת ישראל.

אין כל ספק שאת המשך הדוגמאות לגודל הזוועה רוויית המחדלים של מנהיגי המדינה יכולים רובנו לכתוב בדם ליבם, וכל מה שניתן לעשות עם כתבי המחאה האלה הוא לתחוב אותם לחריצי הכותל המערבי.

עמודי העיתונים ותוכניות התחקיר הטלוויזיוניים מלאים מכאן ועד הודעה חדשה בסיפורים מזעזעים על זלזול המדינה באזרחיה, ושימו לב לניתוק המוחלט לאחר שמיעת זעקות הנדכאים בעם: זינוק מודרני תואם צמיחת הרובד העשיר במדינה, בהפוך על הפוך, כמו בניית ארמון לראש הממשלה, מטוס פרטי שישרת אותו במסעות ההילולים עם אישתו - הכל כאילו לנהל את יחסי החוץ שלנו עם מנהיגי ארצות העולם, והעלאת שכרם של כל הנבחרים בכנסת ובממשלה.

זה לא ייגמר לעולם. אנחנו היינו כאן, ונשארנו כאן. מה שסיפר לנו טל ברודי כאילו "אנחנו על המפה" - מתאים יותר לזיקוקים ביום העצמאות הרבה יותר מאשר למציאות חיינו כמו בתורים הארוכים לקבלת אוכל מהעמותות הרבות המשנוררות גם הן ממטרות אגואיסטיות - שהרי כולם תוקעים לכולם בגלגל סיבובי כואב ומתמשך.

ללא כל פחד, בואו נעשה חשבון עם נתניהו דווקא בתחום שהוא כל-כך מתהדר בו: ביטחון מדינת ישראל למול הסכסוך הישראלי / פלשתיני.

מה קרה בדיוק בימים האחרונים? שברו את הכלים ולא משחקים? קריאת התרנגול וכולם מוחאים כפיים? האם באמת איבדנו כל צלם אנוש ומעט כושר חשיבה? היכן אנו חיים? האם לא באותה מדינה שסועה מבפנים ומאויימת מבחוץ? קראו לנו (בכוח) למו"מ עם האויב הפלשתיני. מה עשה נתניהו? נגרר.

האם מישהו חשב לרגע שיש לשיחות הללו סיכוי? כלשהו? נכון שלא?!
אבל ראו איך ללא כל בושה, רק כי הפתח התאחד עם החמאס - ונתניהו משפריץ החוצה כל מה שהוא מאמין וטחן עד-כה רק בתוך עצמו?! מה קרה?

שני חלקי העם הפלשתיני שאין ספק שאינו אוהב את ישראל (בלשון המעטה) - התאחדו. אז זהו? לא משחקים יותר בשיחות שגם ככה לא נווטו לשום מקום?!

מה אכפת לנתניהו מי הם חלקי האויב? פתח. חמאס. ג'יהאד. נעליים... מה זה משנה לכל הרוחות?! עושים הסכם. אתם שם ואנחנו פה. אתם שונאים אותנו ואנחנו אתכם. ויאללה להמשיך לחיות. תרצו חו"ח מלחמה? תקבלו. אבל מה זה החארטה הזו ש:"זה לא מוצא חן בעינינו שחלק העם שלכם שאומר את מה שגם אתם חושבים - יחבור ויסגור קצוות שבינינו כבר לא ידענו מה לעשות עם העובדה שאתם מפוצלים?!

אני חוזר למהות כתיבת הדברים כאן, ושימו לב איך גלשתי באופן אוטומטי לכיסוח הפוליטיקה העקומה של מנהיגינו, התואמת להפליא דרך נגיעתם בכל דבר גם במישור הפנימי-הכלכלי, החברתי, המוסרי וכדומה.

אנחנו חייבים לקחת עצמנו בידיים. תתעלמו מנבחרי הציבור ושימשיכו לעשות ככל העולה על רוחם, שהרי עצם הביקורת נגדם, בונה אותם קשוחים יותר נגדנו.

בואו נעזור איש לרעהו, וזה לא חייב להיות מפילנטרופיות חסודה בלבד. ניצנים כבר החלו נראים בארץ, ולכן בואו ונעצים אותם.

סופרמרקטים חברתיים החלו צצים. ארגונים שמחליפים סחורות הפכו מסחריים. עמותות שונות עוזרות בתחומים רבים. החזק עוזר לחלש ואין הדבר קשור בהכרח במתן נדבות ומתנות.

כדאי להתחיל ולהאמין שאם אין אנחנו לנו - בטח שהם שם למעלה לא יבואו לעזור לנו. בדרך זו ניתן לראות איזשהו אור בקצה המנהרה, ואולי אפילו נגיע למצב שהממסד יהיה הרבה יותר חלש מאיתנו. אם לא ידענו לנצל את פתק הבחירות לעוצמה גדולה הנתונה דמוקרטית בידינו, ייתכן שנעשה זאת הלכה למעשה - ואולי בכך ניטרלנו את גועל הנפש של הבדלי האג'נדות המרחפות באוויר בצורת מפלגות פוליטיות.