הפסקת האש רק החלה. אנחנו כמעט מתחילים להרגיש את השלום מפציע... וכבר בכל אתר ואתר אתם רואים ושומעים אותו. בוז'י הרצוג. האיש והגומה. חייכן ומתוקתק ויודע כל: "עכשיו צריך לפנות לפתרון מדיני".
איך לא חשבנו על כך קודם? "לתמרון המדיני
השפעה יותר מכרעת מלתמרון הצבאי". כאילו – כל המלחמה הזאת אינה שווה אם לא ידעו לתמרן מדינית! העלבת את הצבא, לא רק את נתניהו וראש הביטחון.
המלחמה הזאת נכפתה עלינו וצה"ל עמד בה בכבוד וניצח.
למה להחליש?
"ההתנהלות מול האמריקנים כישלון חמור"? ובאשמת מי? קרי ואובמה הם אלו שבגדו בידידות רבת השנים בין ישראל לארצות הברית...
כלומר – בכניעה הטוטאלית של ישראל ונהגו ביהירות מסוכנת לישראל. ואם באמת
ניתק נתניהו לקרי את הטלפון, הרי זה שווה שאפו גדול!
החשיבות העצמית יודעת כל של הרצוג משדרת: ראו כמה יפה אני מדבר. רק אני אוכל לטפל בבעיות עם האמריקנים. בעצם, עם מי לא?
החודש האחרון היה מן הקשים בחיי המדינה הזאת.
נתניה הוביל בכבוד מערכה לא פשוטה כנגד כל הסיכויים, מול עולם עויין, מול אישי ציבור נוטפי ארס וביקורת, מול מיליוני ערבים בכל העולם שבחלקלקות לשון השמיצו ובאו בדרישות ובהשמצות הזויות מול ישראל. וישראל הפגינה נחישות וביטחון עצמי מול העולם הצבוע. מדינות שמעולם לא הפגינו ולו חצי מהמוסריות הישראלית.
האחדות, הפרגון והאהבה שטפו את המדינה בחומת מגן מדהימה ומרגשת. כמעט מכל צדדי הציבור... מלבד כמה מחפשי כותרות ורווח פוליטי לעצמם.
עכשיו, משהסתיימה כמעט העבודה הקשה, הם מכינים את הסכינים ואת החליפות ומתחנפים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
