השד הדתי יצא מן הבקבוק

ישראל והפלשתינים נמצאים בפתחה של מלחמת דת עקובה מדם. בשבועות האחרונים הכתובת הייתה על הקיר אבל נראה שההנהגה הפוליטית בישראל הייתה עסוקה בקרבות בין המפלגות, באישור התקציב ובהצעות החוק השונות.

ראש השב"כ היה עסוק במלחמות יוקרה מול אמ"ן בשאלה האם הייתה התרעה על מלחמה שבה עומד לפתוח החמאס ביולי 2014, ובקרוב נצטרך לבדוק האם השב"כ או אמ"ן התריעו על מלחמת הדת שמתרגשת ובאה עלינו.

האמריקנים הבינו מאוחר את חומרת המצב, שר החוץ ג'ון קרי שהפך ללעג בישראל, התעשת ויזם מפגש פסגה בהול בירדן בהשתתפות המלך עבדאללה וראש הממשלה נתניהו בניסיון להרגיע את המצב. מחמוד עבאס, שיש לו חלק נכבד בהסתה נגד ישראל על-רקע המתרחש במסגדים שעל הר-הבית, לא הוזמן לפגישה אך התחייב בפני הממשל האמריקני כי יפעל להרגעת המצב בירושלים. בפועל, הוא המשיך בהסתה.

עבאס לא אפשר לאינתיפאדה הירושלמית לגלוש לתחומי הרשות הפלשתינית כדי שלא יוכלו להאשים אותו, היה לו נוח שהאינתיפאדה החדשה תתמקד בתחומי ירושלים, היכן שאין לו דריסת רגל.

בניגוד למה שאמר ראש השב"כ יורם כהן בוועדת החוץ והביטחון בכנסת, בהצהרותיו עודד מחמוד עבאס את המשך האינתיפאדה בתחומי ירושלים במקביל למאמציו נגד ישראל בזירה הבינלאומית. לדוגמה נזכיר רק את דבריו כי הפלשתינים לא יאפשרו ליהודים "לטמא את הר-הבית".

גם החמאס עודד את הפיגועים נגד ישראל בעוד הוא ממשיך בשיקום המנהרות וייצור עצמי של רקטות לקראת הסיבוב הבא מול ישראל. ההסלמה החלה בגלל אוזלת היד בטיפול באירועי הר-הבית ומתן האפשרות לביקורים מיותרים של חברי כנסת יהודים וערבים רודפי כותרות באזור המסגדים על ההר מחד-גיסא, ומאידך בגלל חוסר טיפולה של המשטרה בנחרצות וביעילות מול מפרי הסדר הערבים בשכונות במזרח ירושלים.

הצהרותיו והבהרותיו של ראש הממשלה כי לישראל אין שום כוונה לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית באו באיחור רב ולוואקום הזה נכנסו חמאס, הרשות הפלשתינית והתנועה האיסלאמית בישראל ויצרו את אווירת ההסתה השקרית כי ישראל מתכוונת להרוס את המסגדים בהר-הבית ולשנות את סידורי התפילה במקום. כך הגענו לטבח הנורא בבית הכנסת "קהילת יעקב" בהר נוף בירושלים.

הפלשתינים עברו ל"אינתיפאדה עממית" או "טרור עממי", באמצעות פיגועי דריסה, דקירות סכין, פיגועי ירי, ידוי אבנים וירי זיקוקים ללא הכוונה ארגונית והושפעו מאווירת ההסתה החמורה של החמאס והרש"פ.

לטענתם, הפיגועים הם ספונטניים ובאים על-רקע התסכול הרב של צעירים מוסלמים דתיים ואדוקים מהפגיעה בהר-הבית, שריפת מסגדים, ההתנחלות בסילואן ופיגועי "תג מחיר" של גורמים יהודים קיצוניים. לכך יש להוסיף את הזעם הפלשתיני על רציחתו של הנער הערבי אבו חצ'יר בשכונת שועפט בירושלים והטענות הבלתי מבוססות על רצח של נהג אוטובוס ערבי בידי יהודים קיצונים.

ניסיון העבר מצביע על אפשרות סבירה של פיגוע נקם מצד יהודים קיצונים. לא מן הנמנע שבשעת כתיבת מאמר זה, מתארגן תכנון לפיגוע כזה במסגדים בהר-הבית או באחד מהמסגדים בשטחים או בתחומי הקו הירוק.

המצב המתוח בהר-הבית הוא הדלק שממשיך להבעיר את האינתיפאדה העממית במוחותיהם ובליבותיהם של המוסלמים.

את התבערה הזו יש לכבות במהירות. צעדי התגובה של ישראל כמו הריסת בתי המחבלים, הזרמת כוחות ביטחון רבים לירושלים, הצבת מחסומי בטון בכניסה לשכונות הערביות במזרח העיר אינם מספיקים והם לא יפתרו את הבעיה. יש גם צורך בהידברות.

ישראל חייבת למצוא את הדרך להבהיר לעולם כי אין לה שום כוונה לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית ולמנוע, לאלתר, את הגעתם של חברי כנסת יהודים וערבים להר-הבית. במקביל צריכה ארצות הברית להפעיל את השפעתה על הרשות הפלשתינית להפסיק את ההסתה.

הממשל האמריקני צריך ליזום מפגש פסגה מרובע, ירדני-ישראלי-פלשתיני-אמריקני שייצא בקריאה להפסיק את שפיכות הדמים ויגייס את אנשי הדת בשני הצדדים לקרוא לסובלנות דתית.

אסור לממשלה ליזום צעדים שיביאו להפרדה בין שני חלקי העיר.
צעדי הביטחון הקפדניים צריכים להינקט במקביל לניסיונות הדברות עם ההנהגות הערביות בשכונות ובכפרים במזרח ירושלים ועם הרשות הפלשתינית.