בעת כתיבת שורות אלה (18.11.14), החלו להגיע הידיעות הראשונות על מעשה הטבח שביצעו שני רוצחים ערבים במתפללי בית כנסת בשכונת יפה נוף. באירוע נרצחו ארבעה ונפצעו שבעה. בין הפצועים גם שני שוטרים אחד מהם באופן אנוש.
הרשות הפלשתינית הגיבה בגמגום, בעקבות פניה של שר החוץ האמריקני
ג'ון קרי, למחמוד עבאס, תוך שהיא כוללת בהודעתה, איך לא, גם את "פשעי" מדינת ישראל, ובראש ובראשונה מוזכרת המזימה כביכול לשינוי הסטטוס קוו בהר-הבית. כל זה מספר ימים לאחר הדיון שהתקיים אצל המלך עבדאללה, דיון שנועד להוריד את המתח, ולשכנע את הערבים (שאינם רוצים להשתכנע), כי ממש אבל ממש, אין מזימה כזו.
הרקע לאירועים שבהם פוגעים ערבים ביהודים, הוא תמיד תוצאה של הסתה פרועה שקדמה לפוגרום. הסתה שבאה לידי ביטוי אם כמלל ארסי הנובע מהמסגדים ומהאיממים בימי ששי, ואם בכתב, בטקסטים ובקריקטורות רוויי דם, חלקן הגדול ערוך ומוצא לאור על-ידי הרשות הפלשתינית. יש מהם המוגשים לילדי מערכת החינוך הפלשתינית ארוזים כחומר לימודי... ילד ערבי תמים, העובר במסלול הלימודי הרגיל בבתי הספר (שחלקם ממומנים על-ידי מדינת ישראל), "בולע" מאות ואולי אלפי פריטי-הסתה זבי דם.
אותה הסתה היא שגרמה לפוגרום במוצא ב-1929, ולפרהוד בעירק ב-1941, ולעוד מאות ואולי אלפי אירועים באירופה ובארצות ערב, זוהי ממש, אבל ממש אותו שורש מר ולענה שמקורו בשנאת יהודים ש"תורגמה" לשנאת ישראל.
אותה הסתה היא זו שמתירה דם יהודים גם עכשיו, והתגובה המגומגמת של הרשות הפלשתינית, היא בבחינת דלק על המדורה.
אבל להסתה גם פן אחר, חמור הרבה יותר. והכוונה לזו לה נתונים ערבים בישראל. לבושתנו היא קיימת בשטח כרוח רעה כבר שנות דור. הפליא לעשות בה שימוש "שיך אל-אקצה" ראאד סלאח. רק בימים אלה נשפט ראש התנועה האיסלאמית, הפלג הצפוני, על עבירת הסתה שבוצעה, לא יאומן, ב-2007 כלומר לפני 7 שנים (!). האיש הזה הפך את ההסתה בנושא אל-אקצה לתמצית קיומה של תנועתו. הוא מאמין כנראה שהמסגד יהפוך להיות שובר השוויון האולטימטיבי בין ישראל לערבים.
איזה מנהיג ערבי יעיז לקדם שלום עם היהודים, המחללים את אל-אקצה? המערכת המשפטית שלנו משחקת לידיו גם באמתלות מגוחכות כגון
חופש הביטוי, כאשר מערכת המשפט שוללת מישראל את היכולת להעניש מסיתים בגין שימוש מופקר בחופש הביטוי, שהפך מכבר להיות חופש השיסוי. מערכת עשיית הצדק סבורה שישראל איננה נמצאת במזרח התיכון, אלא באיסלנד הקרירה. היא תלושה לחלוטין ואיננה עומדת על קרקע המציאות, כפי שהוכח גם בפרשת מהגרי העבודה בדרום תל אביב.
לגורמי ההסתה הפנים ישראלית נוסף, איך לא, החמאס, שטרם הצליח להכיל את כשלונו במבצע צוק איתן. החמאס, בעודו מלקק את הפצעים, כבר משחיז את הסכינים להתמודדות הבאה. ידיעות חדשים לבקרים, על חפירת מנהרות מתחת ליישובים יהודיים בעוטף עזה, וניסויים בטילים לעבר הים, פוקדות את התקשורת, אך במקביל לכך מופעלים אמצעי התקשורת החמאסיים ואנו שומעים גם משם, התבטאויות רוויות שנאה נגד ישראל ונגד יהודים. בזמן שכביכול אשף חוזר לשלוט ברצועה, בתוקף הסכם עם תנועת החמאס, והוא המפקח על מטענים המיועדים לתושבי הרצועה, ממשיך הרעל לזלוג גם משם. גם על פעילות זו מוצבים סימני שאלה גדולים ובראשם השאלה מדוע ישראל איננה פוגעת באמצעי המדיה החמאסים עד לכדי שיתוקם המוחלט.
מכל האמור לעיל נראה כי ישראל חייבת "להחליף פאזה" בהתייחסותה לטרור הפלשתיני המתחדש במלא עוזו. בנוסף לכך יש לבצע שינוי בחקיקה שיאפשר להוציא תנועות מסוימות העוסקות בהסתה אל מחוץ לחוק.
אמצעי נוסף שיש לעשות בו שימוש הוא הטלת קנסות על הוריהם של הנערים המתפרעים בירושלים. למצער יש לחייב אותם על שיפוי המערכות הנפגעות מהפעילות ההרסנית של ילדיהם. אם כל זה ייעשה, מובטח כי פעילות זו תדעך באופן מיידי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
