הוראות כלליות בתקנות מפורטות

ראה תקנה 5.3.2 הקובעת לאמור:

"מניעת חדירת מים ורטיבות דרך קירות חיצוניים: קירותיו החיצוניים של בניין יתוכננו וייבנו באופן המונע חדירת מים ורטיבות לתוכו מבחוץ".

תקנה זו קובעת כי על המתכנן ועל הבונה לעשות כל מה שצריך, על-מנת שלא תחדור רטיבות דרך הקירות החיצוניים לבניין. במסגרת זו, כדי לעמוד בהוראה, צריך לבצע איטום מסד והגנה על האיטום, איטום קירות חוץ וציפויי חוץ, תכנון נכון של אדני חלונות ע"פ כללי המקצוע הטובים, ביצוע מושכל של נדבכי ראש ואמצעי ניקוז, ועוד.

לו הייתה התקנה מפורטת, די היה בכך שתתקיים הלימה לפרט הספציפי שנוסח בתקנה, אך במצב בו נמנע הפירוט - הדרישה הרבה יותר מחמירה.

באותה קטגוריה אפשר לכלול גם את הוראה 7.1.2 להל"ת - הוראות למתקני תברואה תש"ל - 1970, הקובעת לאמור:

"הגנה על הסביבה:

ניקוז מי גשם ייעשה באופן שלא ייגרם כל נזק או מפגע לבניין הסמוך או לסביבה".

תחת הוראה זו כלולים אינספור פרטי ביצוע שלא כתובים בה באופן מפורש, אלא מפוזרים בהוראות אחרות בהל"ת, בתקנים ובמפרטים, בתוכניות ובמסמכים שללא הוראה 7.1.2 דלעיל - הללו [התוכניות והמסמכים] לא היו מחייבים.

בתקן 1503 משנת 2009, החל על שימוש בלוחות גבס למטרת ציפויי פנים ומחיצות במבני מגורים ובמבנים אחרים, יש התייחסות לאלמנטי גבס באזורים רטובים, ולהלן ציטוט מסעיף 3.5.1.2 בתקן:

"מחיצות המותקנות במקומות כמפורט בסעיף 3.5.1.1 (א), ייעשו מחומרים ומרכיבים שאינם ניזוקים במגע עם מים, כגון: לוח גבס עמיד מים, בלוק בטון, בלוק גבס עמיד מים, בלוק בטון תאי משופר באוטוקלב. פרטי מבנה המחיצה ימנעו חדירת מים לתוכה".

סעיף 3.5.1.1 (א) מתייחס לשטחים רטובים בדירת מגורים או במקום אחר כדוגמת חדרי רחצה.

לפי האמור לעיל, לא די בשימוש באזורים רטובים בלוחות גבס בעלי צבע ירוק, הנחשבים ליותר עמידים בתנאי רטיבות, אלא - נדרשת עמידות בתנאי רטיבות מבלי שהדרישה הנ"ל תהיה מפורטת; מבחן התוצאה יוכיח, האם אותו פריט מגבס שהותקן בדירה, הוא עומד בתנאי התקן, אם לאו.

(יכול להיות שמשמעות הדרישה היא, כי אין לעשות כלל שימוש בלוחות גבס בחדרים רטובים, מהסיבה שגבס לסוגיו לא עמיד בתנאי רטיבות פעילה, כגון פיצוץ צנרת בדירה).

לא תעמוד הטענה כי נעשה שימוש בלוחות ירוקים, ככל שפיצוץ הצנרת גרם לפגיעה בלוחות הגבס.

המסקנה היא, כי כלליות התקנה - מגבירה את הדרישה.