האם אנו עומדים לחזור על השגיאה של מלחמת יום הכיפורים ולפרש את פעולות האויב לפי ההיגיון שלנו ולא על-פי הגיון של האויב שאפשר שהוא שונה לחלוטין? - החיזבאללה פועל זה זמן לחימום הגזרה עם ישראל. ממש בימים אלה איים נסראללה במפורש שיתקוף את הגליל במטרה לכבוש ישובים ובמקביל יפעיל נשק מפתיע. רק היום חזרו מקורות הקרובים לחיזבאללה ואיימו שמדובר בנשק שנמצא בישראל רק במחסנים ולא בשימוש והכוונה ככל הנראה לנשק לא קונוונציונאלי. ככל הנראה נשק כימי.
מה הפרשנות בישראל? על-פי ההיגיון הישראלי, המושמע מפי כל המומחים "לא כדאי לחיזבאללה לתקוף את ישראל בתקופה זו משום שהוא מתוח מעל לכוחותיו בגזרות לחימה שונות כנגד דע"ש". אותם מומחים לא מתבלבלים מהעובדה שהסבר זה עומד בסתירה להתנהגות של החיבלאללה ולהתגרויות בישראל ההולכות ומעצימות? הרי לפי אותו הגיון על החיזבאללה לדאוג לשקט בגיזרה הישראלית על-מנת שיוכל לרכז מאמץ בגזרת דע"ש ולא זה המצב.
מצבו של החיזבאללה בלחימה בדע"ש איננו מזהיר. דע"ש חדר כבר לתוך לבנון והלחימה "על הבית" שם רק תגבר. ככלל, העולם הסוני חזק יותר מזה השיעי וקרוב לוודאי שהחיזבאללה חושב לטווח ארוך ואיננו רואה עתיד מזהיר מבחינתו. על-פי ההיגיון של מומחינו ככל שהחיזבאללה ייחלש כך תיחלש יכולתו ונכונותו להילחם בנו. אבל אולי להפך? דווקא כאשר החרב הסונית תונח על צווארו, ואולי עוד הרבה לפני כן, יתקוף את ישראל תוך ניסיון לאחד את העולם המוסלמי נגדנו כמו אותו גנב הנמלט ממקום הגניבה וצועק "תפסו את הגנב" בניסיון להוריד את הרודפים מגבו הוא.
מהלך כזה של החיזבאללה הוא כמובן הימור מסוים. העבר מוכיח כי ארצות ערב לא ששות לעזור לשיעים בלבנון. ייתכן שגם דע"ש יעדיף ל"סיים את המלאכה" עם השיעים ורק אח"כ לפנות נגד ישראל. אבל מה יש לחיזבאללה להפסיד במהלך כזה אם להערכתו מצבו בשדה הקרב עם דע"ש מנבא לו מפלה?
השאלה השנייה שעולה מיד היא מה תעשה ישראל במידה שתפרוץ מלחמה בהיקף גדול עם לבנון? האם נסתפק בהחלפת מהלומות כדי לראות למי כואב יותר? ברור שתשובה כזו היא רעה לישראל ולרעיון הציוני. תקיפה מסיבית מצד לבנון היא בעלת משמעות אסטרטגית, כלומר שינויים בשטח ושינויים בהרכב האוכלוסייה. ייתכן שהם מבינים שבסופו של דבר הלחימה תסתיים בקו הפסקת האש הנוכחי כך שבשטח לא ירוויחו ולא יפסידו. אבל מכה לישראל תעודד ירידה ותבלום עליה וזו מכה אסטרטגית.
מה תהיה תגובת ישראל? קרוב לוודאי "החזרת המצב לקדמותו" מבחינת השטח והרס מבנים (תשתיות) בלבנון. נזק כספי זו תשובה הולמת? זו תשובה אסטרטגית?זו תשובה הנוגעת לשטח ולאוכלוסייה? מכיוון שזה קו המחשבה של כל המפלגות, משמאל ומימין, זו תהיה התשובה של ישראל עם הנזק האסטרטגי לנו שבצידה.
בראיון שנתן בן-גוריון מספר שנים
לאחר שעזב את תפקיד ראש הממשלה הוא מסר על מגעים בשנות השלושים עם מנהיגים ערביים לשם מאבק משותף בקולוניאליזם האנגלי והצרפתי. דברים רבים מעניינים הוא משמיע שם. לענייננו, הוא מזכיר את הדרישה המפורשת שלו על הקמת בית יהודי על כל שטח ארץ-ישראל קרי גם הגדה המזרחית של הירדן ומילא גם צפון הגליל עד גבולו הטבעי נחל הליטאני.
המעניין הוא שהדובר, בן-גוריון, היה ראש המפלגה הסוציאליסטית שנקראה "מפא"י" ולא ראש מפלגת "חרות". דבר מעניין נוסף הוא שהמנהיגים הערביים "לא נפלו מהכסאות" בשומעם דרישה זו. לכולם היה ברור אז מהי המדינה ההיסטורית של היהודים. ההבדל בין מפא"י וחירות היה בגישה המעשית של הראשונים והגישה התאורטית של האחרונים. בעוד שהאחרונים דברו הרבה על שתי גדות לירדן המפא"יניקים ושותפיהם בשמאל ובפועל הציוני-הדתי הקימו מושבים וקיבוצים וקבעו את מפת הארץ באופן מעשי.
באותו ראיון אומר בן-גוריון שהתנגד לקביעת גבולות המדינה בהצהרת העצמאות בטענה שאם הערבים יתקפו, כפי שאיימו לעשות, ירחיב את גבולות המדינה היהודית ככל שצה"ל יאפשר זאת. ואמנם זה מה שקרה. יתר על כן במלחמת ששת הימים חזרנו על אותה גישה שתקיפה ערבית עלינו מאפשרת לנו לשחרר עוד שטח מתוך ארץ ישראל ההיסטורית. מאז אבדנו את צדקת הדרך. היום כולם, אבל ממש כולם, התקפלו ולא עולה על הדעת לדבר על שחרור של עוד שטח מארץ ישראל באותו צד בו תוקפים את ישראל. ממילא לא יעלה על דעת אף אחת מהמפלגות לדרוש כי התקפה עלינו מצד לבנון תסתיים בכיבוש צפון הגליל, הוא דרום לבנון.לו תכננו זאת ולו פרסמנו זאת אולי היה הדבר מרתיע את החיזבאללה והמלחמה הייתה נמנעת וגם זו מטרה ראויה, ואם לא הייתה נמנעת לפחות היינו משפרים את מצבנו האסטרטגי.
