סנטה קלאוס במעמקים

יש ואני מתמלאת תהייה, האם המתיוונים של פעם, היו שוים בהתייוונותם לאלה של היום?ברמת השרון למשל, מתנהל ארגון תחת השם 'ישראל חופשית' ובין תורמיו המרכזיים נמצאת הקרן החדשה, כמובן. ובכן, ארגון זה איננו מוכן שברמת השרון תפעל ישיבה, בה לומדים אברכים. הם מבקשים להדיח אפילו את ראש העיר, שלא סגר עדיין את הישיבה. "לא הגיוני, אומרים אותם אנשים, שבעיר חילונית יהיה "כזה דבר"... מדוע זה העסק שלהם אם יש אנשים בעיר שמבקשים ללמוד תורה? להאזין להרצאות שניחוח של דבר תורה בתוכם? הם מפגינים, צורחים, "באנו בחג החנוכה לסלק את החושך ולדרוש את האור"... הלוא זה כל הסיפור של חנוכה, ניצחון החסידים לתורת השם על המתייוונים, אם כך, מדוע בפיהם מכונים ימים אלה "חג"? איך זה בדיוק, חגם. הרי היו צריכים לקרוע קריעה לאות אבלות, על החג שנחגג כבר 2181 שנים.

אמש (שבת, 16.12.17) החל פסטיבל העיר העתיקה, חודש החגים ופסטיבל האורות בנצרת. עשרות דוכנים מציעים מטעמים למבקרים יחד עם מגוון רחב של מופעי ותיאטרון רחוב, קרקס, מופעי קוסמות, מופעי אש, נגני רחוב, סדנות והמון אטרקציות נוספות יחכו למבוגרים ולילדים.

נרות שאנו מדליקים, מדי יום, עד ליום השמיני, העלו רבותינו הקדמונים כדי להודות על ולהלל את חידוש הארת המנורה אחרי שאויבינו כיבו אותה. אותה הודיה חוצה דורות. היא מלווה את עמנו בכל מסעותיו, גם באפלים שבהם, והנר הדולק בחלונות, פתוח לרשות הרבים כדי לפרסם את הנס בקרב הרבים העלולים לשכוח, או כדי להביע מעין spiritual resistance בעיני עוינים המהלכים בחושך וחורשים עלינו רעה. כך היא המנורה האחת כשהכיכרות והרחובות והשווקים רואים אותה מבחוץ. כך היא מעוררת השתאות נוכח עם היודע לקיים הודיה והלל של תמול - בכל יום. בכל עיר. בכל יבשת. איש אינו יודע על עוד עם כזה.

חג החנוכה זכור לנו מימי ילדותנו כחג מרכזי במערכת הלימוד. כילדים קיבלנו את המֶסר, שאנו כאן בארץ ממשיכיהם של החשמונאים. "להיות יהודה המכבי", היה חלומו של כל ילד בבית הספר העברי בארץ המתחדשת. במועדון "תקוותנו", שבו היינו חברים אחרי שעות הלימודים, ארגְנו אותנו המדריכים לצאת בשעות הערב בירושלים בתהלוכת לפידים. זו הייתה חוויה מרגשת לשׂאת לפיד בוער ולצעוד בתהלוכה של נושׂאי האור המגרשים את החושך...