בשבת האחרונה (27.1.18) התפוצצה במרכז קאבול מכונית תופת שהוסוותה כאמבולנס. 103 בני אדם נהרגו ו-235 נפצעו. ההתקפה, שהטליבאן נטל עליה את האחריות, הייתה אחת הקטלניות ביותר בתולדות אפגניסטן למודת הקרבות והפיגועים – והיא גם מצביעה על כשלון המדיניות האמריקנית שם, טוענת אמנדה אריקסון בוושינגטון פוסט.

זו הייתה מתקפת הטרור הגדולה השלישית במדינה בתוך שבוע, ויומיים לאחר מכן הותקף בסיס של הצבא האפגני. למרות 16 שנות לחימה של הקואליציה בראשות ארה"ב, הטלביאן וארגוני טרור אחרים ממשיכים לצבור כוח. מאז 2001 נאבקות ארה"ב ובעלות בריתה לחסל את רשת הטרור באפגניסטן ופקיסטן, אבל כיום הטליבאן שולט ביותר שטח מזה שהיה בידיו בעת הפלישה האמריקנית. יש לו דריסת רגל באיזורים כמו בבאג'י ומראג', שכוחות הקואליציה נלחמו קשות כדי להגן עליהם; והם פתחו במתקפות נרחבות בערים מרכזיות ויצרו את התחושה שאיש אינו בטוח.

במקביל, ממשלת אפגניסטן היא רעועה. הנשיא אשרף גאני עומד בראש קואליציה הנקרעת ביריבויות ובמאבקים פנימיים. השחיתות גואה. סקר שנערך ביולי שעבר העלה, כי 61% מהאפגנים אינם מרוצים מהדרך בה הולכת המדינה. לכן, כותבת אריקסון, אולי אין זה מפתיע שארגוני הטרור מרחיבים את אחיזתם במדינה. דאעש תקף אזרחים זרים ובסיסי צבא, ונטל את האחריות לפחות על 15 פיצוצים בשנה שעברה לעומת שניים ב-2016. לאחר תבוסותיו בעירק ובסוריה, מחפש דאעש שטחים חדשים – כולל באפגניסטן.

מעצבי המדיניות בוושינגטון ערים לבעיה. הנשיא דונלד טראמפ העלה את מספר החיילים האמריקנים באפגניסטן מ-8,500 ל-14,000. החיילים הנוספים יישלחו בקבוצות קטנות לכמה מהאיזורים האלימים והמרוחקים ביותר במדינה, וכך יהיו הרבה יותר קרובים מאשר היום לאיזורי הלחימה. אולם סבורה אריקסון, לחיילים אלו תהיה השפעה זניחה על המצב הביטחוני. כוחות הביטחון המקומיים חלשים וסובלים מתת כוח אדם; 10,000 מהם נהרגו בשנה שעברה. במקביל, חיי היום-יום הפכו לבלתי נסבלים בחלקים גדולים של המדינה: האבטלה כרונית, שירותים בסיסיים במחסור, לפחות עשרה אזרחים נהרגים מדי יום, ארגוני הסיוע מצמצמים או מפסיקים את פעילותם.

עצם ההודעה על תגבור הכוחות האמריקניים הביאה לעלייה באלימות. בהודעה לאחר המתקפה בשבת, יצר דובר הטליבאן קשר ישיר בין שני האירועים, ואמר שהפיגוע הוא "מסר ישיר לטראמפ ומלחכי פנכתו, שאם ימשיך במדיניות התוקפנית שלו וידבר מתוך ארגז הנשק, שלא יצפה שהאפגנים יקבלו אותו בפרחים".

עם זאת, מדגישה אריקסון, איש אינו מצפה שהטליבאן ישוב וישתלט לחלוטין על אפגניסטן. האידיאולוגיה של הארגון קיצונית מדי מבחינת רוב האפגנים, וההסתמכות שלו על טקטיקות ברוטליות הפכה אותו לבלתי פופולרי ולתלוי מדי בגורמים חיצוניים. סקר העלה, כי רק 4% מהאפגנים רוצים שהטליבאן יחזור לשלטון. בצירוף חולשתה של הממשלה בקאבול, התסריט ההגיוני ביותר לעתיד הקרוב הוא המשך התוהו ובוהו, כאשר שטחים יחליפו ידיים – בלי שהדבר יביא להכרעה לטובתו של צד זה או אחר.

ארה"ב אינה נבהלת מהאיומים של הטלביאן. זמן קצר לאחר הפיגוע בשבת, הבהיר טראמפ שהוא נחוש להמשיך במאבק ושארה"ב "מחויבת להבטיח שאפגניסטן תהיה חופשית מטרוריסטים". גנרל ג'וזף ווטל, מפקד הפיקוד המרכזי האמריקני, אמר באותו יום שעדיין ניתן לנצח באפגניסטן. אבל אמירות אלו, מסיימת אריקסון, אינה מסתירה את העובדה שהנשיא והגנרלים שלו לא יודעים כיצד להשיג את הניצחון.